מאחורי המסכה | ליאור גרוסמן

לפני מספר שנים, הוצגה במוזיאון ישראל קבוצה קטנה של מסכות אבן בנות כ־9,000 שנה, כולן מאזור מדבר יהודה. נכון להיום התגלו פחות מעשרים מסכות מסוג זה. על סמך דוגמאות מקבילות מתרבויות אחרות, סביר להניח שהמסכות שימשו כחלק מפולחן אבות. במסגרת מחקר זה, המסכות הנדירות שהוצגו בתערוכה נסרקו בתלת־ממד ונותחו בתוכנת Artifact3D במטרה לשפוך אור נוסף על משמעותן.

למשל, התבוננות בלחיים הבולטות ובלסת החשופה של המסכות מעלה את האפשרות כי הן לא מייצגות פנים אלא גולגלות. ואכן, על פי מדידות שנערכו על גבי המודלים הסרוקים, היחס בין רוחב האף לרוחב השיניים הקדמיות תואם את היחס האופייני לגולגולת. בנוסף, ניסו החוקרים לשחזר האם האנשים הניאוליתיים עטו את המסכות הכבדות על ראשיהם או הציגו אותן בנפרד. מעיבוד המודלים בתוכנה עולה כי מרכז הכובד של המסכה ממוקם בין העיניים – מיקום מיטבי לעטייה של המסכה בנוחות יחסית. כמו כן, על אף השוני הצורני הרב בין המסכות, המרחק בין העיניים של כולן מתאים למרחק הטיפוסי בין עיניים אנושיות. לפיכך, בהחלט ייתכן שהמסכות נועדו לעטייה על הפנים.

בתערוכה  מוצגת מסכת אבן גיר (העתק), אל־חדב, דרום הרי יהודה, התקופה  הניאוליתית הקדם־קרמית ב,' לפני כ־9,000 שנה.

שותפים למחקר: אחיעד עובדיה ואלכסנדר בוגדנובסקי

מאוסף מוזיאון ישראל תודה מיוחדת לדבי הרשמן

וידאו: אנליזה חישובית של סריקת המסכה הניאוליתית מחירבת דומא. הדמיה: אוהד אורון

 

back to top