שארית / אריה ברקוביץ

פתיחה: חמישי, 31.8.2023, 19:30 

שיח גלריה: שבת, 18.11.2023, 12:00

"שְׁאֵרִית הַחַיִּים", כָּךְ אָמַר,
"שְׁאֵרִית הַחַיִּים הִיא תְּבוּנָה אוֹ סִכְלוּת
וְלָךְ הַבְּרֵרָה". 

מתוך: לאה גולדברג, "שארית החיים", בתוך: 'שארית החיים: שירים ורישומים מן העיזבון', ספרית פועלים, 1971. © כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ.

בתערוכה שארית, בבית בנימיני, מציג אריה ברקוביץ עבודות חדשות, מהחצי שנה האחרונה. עבודות הבנויות משאריות, שאריות של בתי מלאכה (רגלי שולחן עץ, בדים, חלקי פלסטיק, מסגרות, דיקטים ועוד), שאריות של הטבע (ענפי עץ לא מעובדים) שאריות של ציור (מסגרות עץ למתיחת בדי ציור), שאריות של פיסול (חפצי נוי שנזרקו, פסלים שבורים) וצילום. ברקוביץ מלקט חומרים פשוטים, מוכנים, תעשייתיים. עבודותיו בתערוכה מוצגות כרישום בחלל, זו תערוכה מינימליסטית המכילה שלושה פסלים גדולים, ושלושה פסלים קטנים המונחים על מדפים. היצירות עוסקות במונחים בסיסיים כמו: בית, פרח, עץ, אגרטל, נמר, דיוקן, פרטי ריהוט. התערוכה היא ברובה מונוכרומטית, בצבעי חום של העץ. בין העבודות נוצר "קו" של נקודות צבע אדומות/כתומות, הבאות כצבע החומר המקורי, המאחד בין העבודות. " כתמי הצבע" מופעים בגדלים שונים, במקומות שונים  יחד יוצרים עניין, מתח והקשרים בין העבודות.

כותרת התערוכה "שארית"  משקפת את ליקוט החומר שנזנח ונזרק,  שארית היום או שארית דבר או שארית החיים. פעולות ההצלה שברקוביץ עושה עם החומר (השארית) כורכות אותו יחד עם חומר אחר, כך שהוא מאחד אותם לאחד אחר וחדש.

ברקוביץ מסיט את השאריות, מתפקודם המקורי מבלי לרוקן אותם ממהותם החומרית ומקנה להם קיום חדש ולעיתים פרדוקסלי היוצר חיבורים חדשים. הוא עושה פעולות קלות בחומר, שמשאירות עקבות גלויות לעין ועם זאת הוא מאפשר לחומרים להתבטא. הוא לא ממשמע אותם לרצונותיו, לרוב התהליך הפוך. זהו תהליך יצרתי אינטואיטיבי. הוא אוסף את החפצים במרחב הציבורי (רחובות העיר), יוצר במרחב פרטי אינטימי  (סטודיו האמן) ומציגם  במרחב ציבורי (גלריה). המשולש של עיר/רחוב, סטודיו וגלריה חוזר לאורך השנים בעבודותיו . משולש סימביוטי זה, מאפשר לברקוביץ להמשיך לחקור את המושג חומר ותנועה, בדיקת איזונים ובלמים של צורה, חומר וצבע. כל התערוכה לדבריו "עומדת על בלימה, נוצרים איזונים דקים בין יציבות לקריסה  סופית". 

נראה כי רוחות הזמן הנושבות במרחב הפוליטי והציבורי על המתחים, הפצעים המדממים והנסיונות הכושלים לדבר ולתקשר, מותירות עקבות ביצירותיו האמנותית  גם אם הן לא עוסקות במישרין בפוליטי או החברתי.

רז סמירה