מחלות רקע / ענבר פרים ורותם רוזנבוים

אוצרת: הדסה כהן

עיצוב תערוכה: אור שושני

פתיחה: חמישי, 29.6.23, 19:30

שיח גלריה: שישי 14.7.23, 11:30

נעילה: שבת, 26.08.23, 14:00

ענבר פרים ורותם רוזנבוים חולקים.ות חיים משותפים וסטודיו. פרים, היוצרת בעיקר בקרמיקה, עושה שימוש בחומרים בעלי פוטנציאל גבוה להתפוררות וחוקרת טכניקות ופעולות קמאיות המוגדרות כמלאכות מסורתיות. בעבודתיה היא משלבת בין אורגני ומכני והופכת את הסטודיו למרחב מעבדתי הכולל התנסויות בטכניקות ייחודיות כגון רישום הנוצר על ידי הזלפת חומר קרמי על גבי נייר המוצמד לאובניים מסתובבות. בתנועה מיומנת בין שימור להתכלות, היא מחלצת מתוך החומר השרוף שלדים ומאובנים עדינים, ומעלה באוב חיים שנכחדו בטרם קיבלו את צורתם האנושית. באופן זה, היא דנה בזיכרון ותיעוד של גוף על ידי תופעות טבע ואדם בתקופות ותרבויות קדומות.

לאורך השנים, רוזנבוים אימץ לעצמו גישה אירונית, אקסטטית הן ברישום והן בציור כשהוא שואב השראה מתולדות האמנות וסביבתו הקרובה. סגנון הציור של רוזנבוים אינטואיטיבי, חושני ונמרץ, והוא אינו חוסך בדמיון או בפרטים. נדמה כי את הדמויות שלו הוא מנתק מסביבתן הטבעית אל קומפוזיציות חדשות המוציאות לאור את המאפיינים הפרומים, הפרועים והילדותיים ביותר שלהן. כך למשל, הוא חורט על אריח קרמיקה דמות מכתב יד נוצרי מהמאה ה-11 המקיאה יצור ספק-דג-ספק-קרפדה ומתאר באיור דיגיטלי מסיבת חשק תוססת והגפיים של משתתפיה נכרכים זה בזה.

בסטודיו המשותף של הזוג, הצד של פרים אפוף אבקה לבנה: צלחות, כוסות, כדים ואריחים בשלבים שונים של ייבוש ושריפה ממלאים את תנור הקרמיקה ומדפי המתכת, וצובעים בלבן את שולחן העץ הרחב. בצדו השני של הסטודיו בולטת צבעוניותו העזה של רוזנבוים: מתוך הציורים הפזורים פורצים באחת דמויות מעוותות, חפצים ובעלי חיים משונים שמשטחי צבע בשרניים מרקידים אותם על פני הבד.

במפגש שבין שני צדדים אלו, בתווך שבו משיקים ציור וקרמיקה, פראיות ואיפוק, ריבוי ויחידניות – נמצא כור ההיתוך הקדחתני של פרים ורוזנבוים. באמצעותו מתחזק הזוג פס-ייצור מרשים של כלי בית מעוטרים בדקאל (decal – מדבקה קרמית), כדים פולחניים, אריחים, רישומים דיגיטליים ומה לא. תוצרים אלו מסמנים הלך רוח עכשווי הנוטה לעודפות, קרנבלסקיות וחומרניות, ועשויים בו-בעת ברגישות רבה המעידה על נכונות לשיח קרוב וער.

התערוכה ״מחלות רקע״ עוסקת בארכיאולוגיה של השגרה וברגעים בהם נסדקת ונחשפת המציאות במערומיה. על ידי משחקי תפקידים והשתעשעות בהיבטים שונים על סיטואציות טרגיות וקומיות כאחד, ענבר פרים ורותם רוזנבוים מפיחים רוח חיים רעננה בבאנליות של היומיום ונושאים מבט חומל על החברה האנושית. יחד, הם מפגישים מסורת ועכשוויות, שבריריות וקו מחוצף, וחותרים להוציא לאור את השכבות החבויות ביותר של הקיום האנושי.

במיצב האריחים העוטף את פני הקיר, הזוג פורש את השלל הסיפורי של עשייתו ומציג את ליבה הפועם של התערוכה; צומת דרכים תזזיתית המפגישה בין גודש והצפה ובין אינטימיות זהירה. כל אריח דק הוא סממן בכתב חרטומים, פסיק באגדת עם פתלתלה בה גיבוריה חוזים בגורלם במגוון דרכים – בבת אחת, בכל עת. רצף הסצנות מדגיש את הרצון הבלתי פוסק של הזוג להנפיש את הדומם, לחטט עמוק יותר בפצעים האישיים שמסרבים להגליד ולהעניק מזור לסימפטומים של מציאות משובשת שהיא לעתים פרודיה בפני עצמה.

את חלל הגלריה חוצה מבנה ממודף ארוך ובו כלי קרמיקה רבים. על כולם מודבקים הדפסי דקאל הממשיכות את הרישומים-שירבוטים הסכמטיים של הזוג, ומציגות הקצנות ותהליכי פירוק של חוויות אישיות. בגדלים ובגבהים שונים, ניצבות צלחות שטוחות וכדים המאזכרים כדי קבורה פולחניים שכמו משמרים את תכולת מצבי הסף המעטרים אותם. ההדפסים מתעקלים על פני שטח הכדים, נצמדים אל החומר ומקבלים ״בטן״ עדינה המשיבה מבט מהתל, מתריס ולא מרפה. החזרתיות של כלי הקרמיקה והרישומים מדגישה את הממד הקרניבלסקי של העבודות, את עולמן הלימינלי שנשאר במידה מסוימת, מרוסן על ידי השבריריות של החומר הקרמי ממנו הן עשויות.

לצד העבודות המשותפות, פרים ורוזנבוים מציגים.ות שתי עבודות נוספות, נפרדות. אחת מהן היא תבליט שיצרה ענבר פרים בטפטוף פורצלן בצורת אורובורוס (Ouroboros), נחש הבולע את זנבו. אורובורוס, ששורשיו נטועים ככל הנראה במצרים העתיקה, הוא סמל קדום המופיע לאורך ההיסטוריה במיתולוגיה היוונית, ביהדות ובמדע בעיקר על מנת לתאר מושגים כמו מחזוריות, התייחסות עצמית (ארספואטיקה), לידה ומוות. את הארטיפקט הזה, פרים כמו מחלצת מהרבדים הסמויים מן העין ומנסה להנציח את החיים שפעם בערו בעצמותיו. עבורה, הוא משמש כזיכרון תמידי לארעיות שלה, של כולנו, ובו בזמן מכיל את הנחמה האולטימטיבית; את פוטנציאל ההמצאה והלידה מחדש. רותם רוזנבוים מציג רישום קיר נמרץ, קעקוע שנשלף מן החומר הקרמי אל מרחב הגלריה. בעשייתו, גבולות המצע מובילות אותו למסע מתמשך בו הוא בוחן את המפגש החזיתי בין הדימוי לחומר, תוך ניסיון לנסח את מקומו במציאות כיוצר ולקחת חלק פעיל בה.

חווית העודפות וריבוי נקודות המבט מתפקדים כמקרא בתערוכה. לדעת הפילוסוף ז׳ורז׳ בטאיי, העודפות היא חוויה המביאה את החשיבה הרציונאלית לקצה גבול היכולות שלה ובסופו של דבר לכדי התפרקות^[1]. בעידן שנמצא מעבר לסף הרציונלי, חוזרת שוב ושוב הנטייה לחריגה, ריגושים והפרזה של המציאות. ההתנסות בגודש, בעיוות ובכאוס מובילה את התבונה הלוגית לנקודת הקריסה שלה, תוך פתיחת צוהר לתשוקות בלתי נשלטות המערבות יצריות, חושניות וחבלי מוות.

בעניין זה, האצבע של פרים ורוזנבוים קלה על הדופק. הזוג נתון בדיאלוג מתמיד עם התצורות השונות של היומיום, עם הרגעים הפואטיים ביותר שלו וגם עם המחוזות התת קרקעיים ששוצפים רפש, אי-צדק ומורכבות כואבת. כל האלמנטים הללו מתנקזים לכדי תנועת מטוטלת בין פונקציונאליות לשיבוש ומפנים מבט חדש על הופעת הדימוי האקטואלי, הרגשי או הבדיוני בחומר.

ענבר פרים (1981), בעלת תואר ראשון באמנות והוראת אמנות במדרשה לאמנות בית ברל (2008) ולימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (2018).

רותם רוזנבוים (1980), בעל תואר ראשון באמנות והוראת אמנות במדרשה לאמנות בית ברל (2014) ותואר שני באמנויות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (2022).

^[1]מובא מתוך בטאיי, ז' (2010). החוויה הפנימית. תרגום: יואל, ד׳. תל אביב: רסלינג