חדר משחקים / רועי מעין וארז מעין

אוצר: ליאב מזרחי

פתיחה: חמישי, 2.3.2023, 19:00

שיח גלריה בבית בנימיני: שישי, 31.3.2023, 11:00

שיח גלריה מקוון: ראשון, 23.04.2023, 19:30-להרשמה

נעילה: שבת, 29.4.2023, 14:00

משחקים פעילים: חמישי, 2.3 / שבת, 4.3 / שבת, 18.3 / שבת, 25.3 / שבת, 1.4 -/ שבת, 22.4 

תערוכה בהשתתפות הקהל ובהרשמה מראש, להלן הלינק לטופס ההרשמה

התערוכה החדשה, "חדר משחקים", של האמנים/אחים, רועי מעין וארז מעין, היא הזמנה למשחק משותף ויצירת זיכרון ביוגרפי, המערבבת בין זיכרון הילדות של היוצרים לבין זיכרונות הקהל המוזמן לקחת חלק פעיל בתערוכה ולהשתתף במרחב המשחק. זיכרונות אלו, של משחקי ילדות בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, כפי ששוחקו על ידי האמנים, נוצקו בתוך התערוכה ויצרו מרחב לימינלי שבו יש הפרדה מן החוקים המוכרים למרחב משוחרר יותר. המרחב הלימינלי, הוא גם מרחב טקסי, מרחב מעבר והוא מהווה מעין טווח המתפקד כשער בין עולם ישן לעולם חדש.[1] על קצוות אלו והמרחב שבניהם כותב גם איש החינוך האנתרופוסופי, רומם סרנגה דרך כתיבה על עולם המשחק. סרנגה מציין במאמר חינוכי על ההבדל בעולם המשחק, בין הפעולה- PLAY לפעולה- GAME .[2] סרנגה, עושה הבחנה בין שתי הפעולות, כך ש- PLAY, בהצעה לתרגום לשפה העברית, שעשוע, הוא משחק חקירה חוויתי ואילו- GAME, הוא שלב אחד מתקדם הדורש מטרה וחוקים ואולי גם טקטיקה הישרדותית. הבדלים אלו נמצאים גם במרחב התערוכה "חדר משחקים". בפעולת המשחק ה- PLAY, הוא איסוף חוויות חומריות ולמידה וחקר. ב- PLAY, יש נטייה להיות לבד. אני מול העולם. אני בודק את גבולות החומר, המדיום. כשמצטרף שחקן נוסף, המרחב הופך להיות ל- GAME. נוצרים חוקים וכללים המפתחים מיומנות נפשית וחברתית. בתערוכה, מתקיים מרחב שיש בו חוקים וכללים, אבל ניתן גם להפר אותם, ניתן לשבור את הכלים. בפעולה זו, מיטשטש הגבול בין ה- PLAY ל- GAME. בהזמנת הקהל לקחת חלק בתערוכה גלום פוטנציאל להפר את הסדר החברתי המוכר. האמנים עצמם, משחקים בתערוכה. האם הם ב"משחק", כלומר מיצג ואם כן, מה תפקיד הקהל המשחק במקביל אליהם? האם הם, הקהל, מתחפשים לילדים משחקים, האם המבוגרים הם כלי משחק של האמנות?  אלו רק כמה מן השאלות העולות מתוך התערוכה. 

כל משחק הוא תכונה אנושית. כל הזמנה למשחק עם אדם נוסף, מייצרת אינטראקציה והזמנה לדיאלוג. כשזוג או יותר נכנסים למרחב המשחק, כולם יודעים את הכללים, יודעים איך הדברים מתחילים אבל לעולם לא יודעים איך זה יגמר. מרחב התערוכה, מתפקד גם כמרחב ביניים על פי משנתו של הפסיכואנליטיקאי, דונלד ויניקוט.[3] זהו מרחב שלישי הנמצא בין עולמו הפנימי של מי שמשחק לבין עולם המציאות בזמן המשחק. זהו מרחב טיפולי שלעיתים השליטה בו מתערערת והמשחק נשבר.  

בראשית שנות ה 80 של המאה הקודמת, טרם השתלטות משחקי המחשב והטלוויזיה, שלטו בחדרי הילדים והנוער, מספר משחקי חברה אשר יצרו לא רק עולם דמיוני עשיר אלא גם תחרותיות גדולה שגרמה לעיתים קרובות למשברים ביחסים בין המשתתפים. בין אחים ואחיות וקרובי משפחה אשר שיחקו יחד בחדר תוך כדי אלתור מרחבי משחק. תחרותיות זו, ואולי גם החלום המשפחתי ושיברו הם חלק מנקודות המוצא של התערוכה "חדר משחקים".    

תמונת המרחב בתערוכה, כלומר חדר המשחקים, מורכבת מחמישה משחקים: ארבע בשורה, מסירות כדור, קליעה למטרה בחישוקים, קלפי "טאקי" ופינג-פונג. משחקים אלו, מהווים בסיס אלגורי למערכות יחסים, עליהם מבקשים היוצרים לדון ולהציף בתערוכה תחושות של דינמיקות משפחתיות שבריריות. שברירות זו באה לידי ביטוי גם במובן החומרי. המשחקים בתערוכה, עברו טרנספורמציה חומרית. מן החומר המקורי: נייר (קלפים), עץ (מטקות), פלסטיק (חישוקים, ארבע בשורה) וגומי (כדור), עוברים חומרים אלו, שינוי של מצב צבירה אל עבר החֹמֶר. שינויים אלו, מן החומר הגמיש אל החומר השביר הם בדיוק אותם תכונות שאנו נאלצים לגלות בתחרותיות, במאבק. גמישות לצד עמידה איתנה. כאן, בתערוכה, הסוף ידוע מראש, של שיברון ופירוק. המשחקים, עתידים להישבר במהלך התערוכה, אבל גם להיבנות מחדש בשינוי צורני. פחות צורות עגולות, יותר זוויות חדות. מערכת היחסים בין החומרים, בין האנשים, מורכבת מחדש, נושאת עמה זיכרונות של שבירה.

התערוכה היא מרחב רב מפלסים ממששים ומדומיינים המערבבת בין האומנים, למְשַׂחֲקִים ולמתבוננים מהצד ויוצרת סדק המחבר בין אידיאה חברתית לאפוקליפסה כאן ועכשיו, בתערוכה. 

רועי מעין (אמן קרמיקה) וארז מעין (אמן פרפורמנס) יוצרים מזה שנים יצירה בינתחומית, פרפורמנס-קרמי, כחלק ממחקר ארוך שנים לגישור הפער בין גבוה ונמוך, בין אובייקט לפעולה, בין חומר לאי-חומריות, בין הטכני לבינאישי ובין האמנות לחיים. יצירותיהם המשותפות קיבלו תהודה רבה בארץ ובעולם, הציגו וזכו בפרסים בכמה מאירועי האמנות החשובים בעולם ונמצאות באוספים מוזיאליים ופרטיים, וכן מהוות בסיס למחקר ולכתיבה.                                           

[1] טרנר, ויקטור. התהליך הטקסי, מבנה ואנטי מבנה. רסלינג, 2004.

[2] סרנגה, רומם. אלוהים משתעשע והאדם משחק. אדם עולם, אפריל, 2020.

[3] ויניקוט, דונלד. משחק ומציאות. עם עובד, 1995.