על המטבעות במשפחתי אחראית סבתי, שמחה (כורשית) סופר. סבי וסבתי משתייכים לקהילת הנאש־דידן (בארמית: "האנשים שלנו"), קהילת יהודים מהאזור סביב אורמיה, בגבול איראן, טורקיה ואזרבייג'ן שדוברת ארמית חדשה. ערב היציאה למסע מאורמיה לארץ ישראל, המירה סבתי את רכוש המשפחה למטבעות זהב ותפרה אותם לכיסים פנימיים של כריות. בארץ שימשו המטבעות לרכישת בית וסייעו למשפחה בתחילת הדרך בארץ החדשה. לימים חולקו המטבעות שנותרו לאימי, לאחיותיה ולנכדות בהגיען לבת המצווה ושימשו כתליון בשרשרת וכמזכרת מסבתנו. הבנים לא קיבלו מטבעות, בהתאם למסורת שלפיה התכשיטים נועדו לסייע לאישה בשעת צרה. המטבעות מייצגים שלוש תקופות בחיי משפחתי ברצף כרונולוגי: המסע והעלייה לארץ ישראל, ההתיישבות בארץ והחיים כיום.
يتركن الأثر / شير عيشت عمىئيل / 2019
لفتة لعملات ذهبيّة عائليّة خيطت في جيوب داخليّة في الوسائد عشية مغادرة أورمية إلى إسرائيل. تُمثّل القطع النقديّة تسلسلًا زمنيًّا في حياة عائلتي: الرحلة، الاستيطان في أرض إسرائيل والحياة اليوم.
