שיח גלריה: שישי 24.1.20 בשעה 11:30 / שבת 22.2.20 בשעה 11:30
הרעיון לתערוכה ״שבט בנימיני״ נולד מתוך הכרה בכך שבעשור האחרון החימר הפך לחומר שכיח ביצירתם של אמנים עכשוויים בינלאומיים וכמעט בכל תערוכה בעלת היקף. רבים מהאמנים הבולטים בעולם היום מגרייסון פרי (Grayson Perry), שזכה בפרס טרנר ב-2003 עבור אגרטלי הקרמיקה המצוירים ועד סימון לז׳ה (Simone Leigh), זוכת פרס הוגו בוס, שהציגה לאחרונה בגוגנהיים פסלי נשים שחורות מקרמיקה, משתמשים בחומר קרמי בדרכים שונות ובעיקר באופן אחר מהשימוש המסורתי: הם אינם מגיעים מתחום הקדרות וההיסטוריה שלו, אלא משפת האמנות העכשווית שמנכסת לעצמה מדיומים וחומרים שונים ויוצרת מהם שפה חדשה.
השימוש בקרמיקה הוא חלק מהחזרה ליצירה בלתי אמצעית וישירה עם חומר, לשימוש ב׳קראפט׳ כאמירה ביקורתית (כלומר, במלאכות יד שונות שנתפסו כ׳אמנות נמוכה׳), המאפיין את העשורים האחרונים בשדה האמנות. לצד עיסוק בזהות, בהיסטוריה, בתרבויות רחוקות, בחומר כחומר, כמו גם השיח המתמשך בין אמנות שימושית לאמנות גבוהה. השימוש בחומר גם מצטייר כתנועת נגד לכניסת המדע, הטכנולוגיה והבינה המלאכותית הנוכחים יותר ויותר בשדה.
תחילת תהליך העבודה על התערוכה ״שבט בנימיני״ בפנייה אל שבעה אמנים ואמניות ישראלים שהשימוש בחומר קרמי דווקא אינו מאפיין את יצירתם, אם בכלל. רות פתיר, יעל פרנק, גבי קריכלי, רענן חרל״פ, סיגלית לנדאו, חן שיש ורועי כרמלי הוזמנו ל׳רזידנסי׳ בבית בנימיני שבמסגרתו התאפשר להם להגיע לסדנאות הקרמיקה ולקבל הדרכה בתהליכי עבודה ושריפה. היה מעניין לראות באיזה אופן הם ישתמשו בחומר החדש עבורם ואיזו טרנספורמציה הוא יעבור ביצירתם.
במהלך חודשי הקיץ הם הגיעו למקום, עבדו עם חומר קרמי בליווי אסיסטנטים, התוודעו לתהליכים הארוכים הנדרשים לעבודה עם החומר מהפיסול ועד לשריפה. ההיכרות הראשונית עם החומר יצרה סקרנות, מחשבות חדשות, כמו גם מוקדים בעיתים ומשברים. למשל ההבנה כי הזמן האיטי של תהליך היצירה הוא גורם מכריע בעבודה עם החומר, מה אפשר לעשות איתו ומה כמעט בלתי אפשרי בפרק זמן שעמד לרשותם, כיצד מצליחים לתווך סקיצות לתוצר ובכלל איך המפגש עם סדנה מסודרתשיש לה היגיון עבודה פנימי משלה עם אמנים הרגילים לעבוד לבד בסטודיו, אדונים לזמנם. תהליכי העבודה היו לא פשוטים והפתרונות מגוונים.
לצד הקבוצה הזו הוזמנו חמישה אמנים ואמניות שעבדו בשנים האחרונות עם חומר קרמי: שחר יהלום, אלעד רוזן, אסף אלקלעי, אבי קרייצמן וירון אתר. חלק מהעבודות הוצגו בעבר ואחרות נוצרו במיוחד לתערוכה זו.
בתערוכה יוצגו מעין 12 מיצבים שאינם מנהלים דיאלוג אחד עם השני אלא בינם לבין עצמם. אפשר לראות בהם 12 דגימות של תהליכי עבודה, נקודת עשייה בזמן ואולי אפילו רגע של תפנית, שיתגלה בדיעבד.
