הגלריות בבית בנימיני מציגות תערוכות קרמיקה שונות ומגוונות. במהלך השנה שעברה, הוצגה התערוכה "א-לה מוד", שכללה את עבודתיה של האמנית מוד פרידלנד –  אחת מאמניות הקרמיקה החשובות שפעלו בישראל. סימן ההיכר הבולט שמאפיין את יצירותיה הינן דמויות פיסול קרמי בצורת גלילים מאורכים וצבעוניים, שעליהם איורי פנים מינימליסטיים. יצירות האמנות של פרידלנד מהוות שיקוף מלא לאישיותה המרתקת בהיותן אותנטיות, פראיות, ישירות ומלאות תעוזה, לצד שליטה עצמית רבה וצניעות. עבודותיה הוסיפו נופך איכותי ומקורי ליצירה המקומית בארץ.

קורות חייה ומקורות השפעתה

מוד פרידלנד נולדה בוינה בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת למשפחה בורגנית אמידה. לאחר מלחמת העולם השנייה החלה ללמוד אמנות בבוקרשט, ובשנות החמישים עלתה לארץ והתיישבה עם משפחתה בחדרה. שנה לאחר מכן נסעה מוד לפריז בעזרת מלגה שקיבלה מארגון הג'וינט, ושם למדה ציור ופיסול באקדמיית בואז'ר, עם התמקדות בענף הפיסול הקרמי. היא הושפעה רבות מתפיסת האמנות המופשטת הפריזאית, אשר היוותה סמן דרך בכל יצירותיה  העתידיות. בסיום לימודיה המשיכה מוד פרידלנד לווינה על מנת להתמחות בתחום הקרמיקה, ועם חזרתה לישראל היא התקבלה כמורה בבצלאל שבירושלים והתגוררה בשכונת עין כרם. בבצלאל לימדה בין היתר קורס קדרות אשר תרם רבות לעיצוב הענף בארץ. בשנות התשעים עברה מוד ליפו ושם התגוררה במשך שמונה שנים, בהן התמקדה ביצירות פיסול קרמי עד יום מותה. במשך חייה הציגה מוד פרידלנד עשרות תערוכות קרמיקה ואומנות בארץ ובעולם.

מאפייני עבודות הקרמיקה של מוד פרידלנד

במשך ארבעים שנות פעילות בישראל יצרה מוד פרידלנד אמנות קרמיקה, אשר כללה עבודות קדרות רבות. על עבודותיה נמנים כדים, קערות ואגרטלים שאופיינו ברגישות ובתפיסה אומנותית גבוהה וטהורה. הן יצירותיה המוקדמות והן המאוחרות ניחנות בגלזורות יפהפיות, כאשר לכל עבודה ייחוד איכותי וגוון וצבע חדשים ומפתיעים.

עיקר פרסומה של מוד פרידלנד נבע מעבודות פיסול קרמי מרתקות, אשר נעשו בעיקר בשנותיה האחרונות. בעזרתן היא גישרה בין עולם הפיסול ובין עולם הקרמיקה, וגרמה לצופה בעבודות גליליות אלו לתהות על הקשר והחיבור שבין שני תחומים אלו. עבודותיה תיארו דמויות נשיות בתוך צורת כד-אגרטלי, אשר שילבו גסות וחספוס עם רוך ועדינות בשינויים קלים ועדינים. יצירות אלו אופיינו בחוסר סימטריה ובחוסר שלמות, כשיקוף לדמותה של פרידלנד ולנשיות פגיעה, אנושית ובלתי מושלמת.

על המופשט והגלזורה בעבודותיה של מוד פרידלנד

מוד פרידלנד היא מהבולטות בתחום אמנות הקרמיקה בישראל, והדבר מתבטא באיכותיות הגלזורה והאיור של עבודותיה, שהינן בעלות נופח מופשט- לירי ויוצרות תחושה חזקה של רוך,  עדינות, כאב ואובדן. הקווים היחידים בעבודותיה של האמנית מתבטאים בגלזורה בעלת פיצוצים דקיקים, ההופכים למארג קסום וצפוף של קורים ושברים סמי- גיאולוגיים. מלבדם, שאר מאפייני עבודת הגלזורה של פרידלנד הינם כיתמיים, ויוצרים מפגשים מנוגדים, רכים ומתמזגים של כהה ובהיר. היבטים אלו מעניקים נופך נשי, מקרי, אינטימי וזורם לעבודותיה. ניתן להשוותן לעבודות הראקו הזניות שהתפתחו ביפן, המהללות יקום אנושי שגורלו כליה.

[nggallery id=65]

למידע נוסף על קורס קרמיקה בבית בנימיני

למידע נוסף על תערוכת "א-לה מוד" שהוצגה בבית בנימיני.
אם הנכם מעוניינים בקטלוג התערוכה, פנו אלינו באמצעות טופס "צור קשר".

אמנות קרמיקה נשענת על מסורות קדרות ארוכות שנים שמקורן באזורים שונים ברחבי תבל, ואשר בהן פותחו בחלוף השנים טכניקות וחומרים גלם ייחודים. כל קורס קדרות נשען על מסורות שונות אשר לעיתים קרובות משולבות לשם יצירת פיסול קרמי בעל אופי ייחודי לאמן היוצר. אחת המסורות המעניינות והמשפיעות ביותר על עולם הקדרות לאורך ההיסטוריה היא הקדרות הקוריאנית. מדובר בענף קדרות בעל מאפיינים וייחוד משלו, אשר אומץ עלי ידי התרבות היפנית וממנה עבר לעולם המערבי, וגם כיום ממשיך להשפיע ולעצב את תחום הקרמיקה המודרנית. לכן, תערוכות קרמיקה רבות בארץ ובעולם מציגות עבודות המושפעות מהיבטים של אמנות קרמיקה קוריאנית.

טכניקת הראקו ומאפייניה

מקורה של טכניקת השריפה ראקו, שהתבססה ביפן החל מהמאה השש עשרה, היא בשיטה קוריאנית אשר ייצרה כלים קרמיים המאופיינים במראה צנוע, טבעי, ארצי, פשוט ואורגני. תצורות אלו התאימו לתפיסת אסתטיקת הזן שהחלה להתבסס באותה תקופה ביפן. הכלים הכילו כמות גבוהה יחסית של חול ונשרפו בחום נמוך שיצר בגופן נקבוביות. צבעם הינו לרוב שחור, אדום או לבן, ועקב יצירתם באופן ידני וללא אובניים הם מאופיינים במראה בלתי מהוקצע, עם שפה א-סימטרית ולא אחידה. הכלים נעימים למגע, שומרים על חום הנוזלים למשך זמן רב וגם עבים במיוחד, מה שמאפשר להחזיק בתוכם בנוחות תה ונוזלים רותחים. בסביבות מחצית המאה העשרים הגיעה טכניקת הראקו לעולם המערבי, וידועה במיוחד השפעתו של הקדר האמריקאי פול סולדנר, אשר כלל את השיטה בהוסיפו לה קירור בתוך תא עישון, גורם הוביל ליצירת גוונים וזיגוג ספונטני וייחודי.

טכניקת "תנור מטפס" ומאפייניה

טכניקת השריפה בעזרת תנור מטפס קיימת במזרח הרחוק ובקוריאה כבר למעלה משלושת אלפים שנה, כאשר בעבר נבנו התנורים בתוך תעלות על גדות נהרות. התנור עצמו הינו גדול ממדים ומורכב משרשרת תאים המחוברים אחד לשני. האש עוברת בדרך מפותלת וארוכה בין התאים ובין הכלים הנשרפים בתוכם, עד ליציאתה מהארובה שבתא העליון. תא הבעירה נבנה לצד התנור ואילו הארובה מצידו השני ובסמוך לרצפה, כך שנוצר חום גבוה עם חיסכון בחומרי הבעירה. האפר הנוצר בזמן הבעירה מתמקם באופן אקראי על הכלים הנשרפים, וכך מתקבל זיגוג מקורי, מקרי ומעניין המעטר את הכלים. בטכניקה זו נעשה שימוש עד היום, אך היא דורשת ידע רב ועבודה בתנאי שטח פתוחים. המעוניינים יוכלו למצוא סדנת קדרות המתמחה בשיטה זו בעיקר מחוץ לערים.

למידע נוסף על קורס קדרות בבית בנימיני