Terracotta Rave

אוצרת: שלומית באומן

פתיחה: 1/11/2018 בשעה 19:30

נעילה: 22/12/2018 בשעה 14:00

מדברים על בוץ: 7/12/2018 בשעה 10:30

שיח גלריה: 21/12/18 בשעה 11:30

משתתפים: ‏Atelier Polyhedre, אבנר אופק, לוקה אור, אורה איילון, תאיר אלמור, טל בטיט, יורם בלומנקרנץ, אבנר בלחסן ויוחאי עלוש, זיו בן דב, כוכבית בן עזרא גולדנברג, ענת בראל, איתן ברטל, מאי ברנדר, מיכל גבעתי, דיויד גוס, אלון גיל, שי ג'רסי, דב גנשרוא, אסף דהאן, לנה דובינסקי, אבנר זינגר, אופיר זמודזיאק, ערן זרחי וטל ימין, יהונתן חבצלת, עדן חברוני, מגדלנה חפץ, טרה קוטה אופקים, עזרי טרזי וחיים פרנס, דונה יונתן כהן, אוריאל כספי, רועי מעין, עפרה עמיקם, גור ענבר, אילון ערמון, יוליה צוקרמן, זיו צפתי, אמיר צובל, סטודיו Reddish, אביב שני, סיון שפנר

אגן הים התיכון מאופיין בחרסית מסוג טרה קוטה – (Terra Cotta באיטלקית: אדמה אפויה), חרסית אדמדמה לטמפ' נמוכה בטווח שבין cº950-1100. השימוש הנפוץ בטרה קוטה מהעת העתיקה ועד היום יצר תרבות חומרית אופיינית ששורשיה באגן הים התיכון, אסיה, אפריקה ומרכז אמריקה. למטיילים במזרח התיכון ובאגן הים התיכון, צפון אפריקה ודרום אירופה  – בולטת נוכחותה של הטרה קוטה כמעט בכול תחומי התרבות החומרית. הטרה קוטה שימשה ומשמשת עד היום ליצירת כלי אוכל ובישול (צלחות, קדרות, קנקנים, סירים וכדומה), אובייקטים משלימים מעולם האדריכלות (רעפים, אריחי חיפוי ולבני בניין, צינורות מים וביוב, עציצים וקירות ירוקים, תבליטים וכדומה), סינון מים, צלמיות ופסלים. התערוכה "טרה-קוטה RAVE" בוחנת ייצוגים מקומיים, מזרח תיכוניים וים תיכוניים עכשוויים המשקפים את התרבות שהתפתחה מהשימוש בחרסית זו.

הטרה קוטה היא חרסית הרוויה בברזל אדום והיא דומה בצבעה לסוגי אדמה שונים. צבעה הוא חום אדמדם, או ורדרד או חרדלי – בהתאם למקור ממנה הופקה. טווח הטמפרטורה של שריפת הטרה קוטה יהיה תמיד נמוך במנעד הטמפרטורות של שריפת קרמיקה, וקבוצת החרסיות הנמנית עליו נקראת "אדמית" (Earthenware) – משום שהיא דומה לצבע האדמה.

השימוש בטרה קוטה נפוץ מאוד בעולם כחומר זמין, זול וקל יחסית לעיבוד ושריפה. הטרה קוטה הישראלית מאופיינת בצבע ורדרד-חרדלי והיא חיוורת יותר בצבעה מאחיותיה הדרום אירופאיות.

המטיילים בדרום אירופה (פורטוגל, ספרד, איטליה, צרפת, יוון) ובצפון אפריקה (מרוקו, לוב, מצרים) יכולים לזהות בקלות את המרכזיות של הטרה קוטה בתרבות האדריכלית והשימושית. אולם, בישראל – בולט היעדרה של הטרה קוטה המקומית במרחב הציבורי והביתי. אמנם הטרה קוטה שימשה בעבר יוצרים כמו הדוויג גרוסמן, אמנון ישראלי, חנה חרג צונץ או ישראל בנקיר שהחשיבו מאוד שימוש בחומרים מקומיים. אולם למעשה, למרות השימוש המסורתי שנעשה בטרה קוטה המקומית, היא למעשה נעלמה מהאדריכלות בישראל ומכלי הבית השימושיים.

אחת הסיבות להיעלמות זו נעוצה בנתק התרבותי והפוליטי מהתרבות המסורתית הפלסטינית שהתקיימה באזור. סיבה נוספת היא הבניה המודרניסטיות שאפיינה את עשרות השנים הראשונות של כינון המדינה והתמקדה בבניה בבטון ולא בבניה מסורתית פלסטינית (שיכוני עובדים, אדריכלות ברוטליסטית). לימים הפכו מבני הבטון למפלצות ענק של ברזל וזכוכית. סיבה שלישית נעוצה בגיבוש של זהות תרבותית חומרית גלובלית – המפנה את גבה למזרח ולמקומי ושואפת לייצוג ולהתערות בבין לאומי והמערבי באמצעות פורצלן וחומרים תעשייתיים לבנים. השאיפה לגלובליות הפכה את החומר החום למיושן וארכאי.

התערוכה "Terracotta RAVE" בוחנת מחדש ייצוגים של טרה קוטה בתרבות החומרית, ובוחנת שאלות של זהות מקומית, מתוך ניסיון מחודש להתאהב בחומר החום אדמדם (או יותר נכון ורדרד-חרדלי), לבחון את הנוכחות ואת הפוטנציאל העצום שלו במרחבים אדריכליים ובביטויים אמנותיים. התערוכה היא מסע באמצעות גוש של אדמה אל מושג הזהות, החמקמקה והמתעתעת, המוטענת בשאלות אישיות וקולקטיביות, פוליטיות, מקומיות וגלובליות.

התערוכה "Terracotta RAVE" תוצג בכול החללים של בית בנימיני (מקומת המסד ועד הגג), ותכלול 42 עבודות של יוצרים אמנים ומעצבים. בתערוכה יוצג מיצב של Atelier Polyhedre – Baptiste Ymonet &  Vincent Jousseaume, סטודיו הפועל בנאן (Nantes) שבצרפת על התפר שבין אמנות עיצוב וחלל, וכמו כן יוצגו מוצרים של "טרה קוטה אופקים", מפעל משפחתי לייצור וייבוא פרטי בנין משלימים מטרה קוטה.

לצפייה בתהליך הייצור במפעל של טרקוטה אופקים:

https://www.youtube.com/watch?v=aceWljNswp8

ראיון עם ר.ו. מהמפעל טרה קוטה אופקים

שלומית באומן מראיינת את ר.ו.

שלומית: כיצד הוקם המפעל המשפחתי?

ר.ו.: "טרקוטה אופקים" היא חברה משפחתית שהוקמה ע"י משפחת והבה, ומנוהלת עד היום ע"י בני המשפחה. אבא שלי (יהושוע והבה) ואחיו הקימו את המפעל ב-1982. אבי הוא מסוג האנשים עם רעיונות, פטנטים והמצאות. הוא סוג של ממציא, כזה שמדבר עם מכשירים ומאוד טוב בידיים. והוא עדיין מתחזק כול השנים את פס הייצור. מפעל החברה והמשרדים הראשיים ממוקמים בישוב אופקים שבמערב הנגב. החברה מתמחה בייצור מוצרי חרס וכן בביצוע עבודות בתחום הטרקוטה.

את המפעל הם הקימו בגיל 27 בפריפריה, בעידוד המדינה. אבא שלי התחנך בקיבוץ גבולות, למד במעלה הבשור (תיכון שיתופי של קיבוצי השומר הצעיר), והנגב לא היה זר לו. אימא שלי מאופקים וזה הסתדר להקים שם מפעל.

שלומית: ממה התחילו? אילו מוצרים ייצרו ראשונים?

ר.ו.: המוצר הראשון של המפעל היה רעפי טרה קוטה. בשנות השמונים החלה מגמה של בניית בתים צמודי קרקע עם גגות רעפים. הם זיהו את הצורך וייצרו רעפים במשך שנים. באיזה שהוא שלב הם הבינו שהם צריכים להגדיל את כמות ייצור הרעפים או להרחיב את הייצור למוצרים אחרים. הרצון לגוון הרחיב את כמות המוצרים אך גרם להפסקת ייצור הרעפים. היום למעשה, אין ייצור מקומי של רעפים בישראל.

שלומית: איך זה לעבוד במפעל משפחתי?

ר.ו.: העבודה במפעל משפחתי היא כיף גדול. יש המון מה לעשות…יש הרבה שיתוף פעולה, הרבה שיחות סביב אוכל… העיקר זה להיות גלויים ולהגיד כול דבר. בכללי אנחנו משפחה קרובה מאוד בלי הרבה חילוקי דעות. ברור לכולם שיש לכולנו מטרה משותפת ואנחנו פועלים ביחד למען המטרה.

שלומית: איך השפיעה עלייך העבודה עם קרמיקה?

ר.ו.: העבודה בקרמיקה קרבה אותנו לתחום האדריכלות. אנחנו עובדים בעיקר עם אדריכלים עבור פרויקטים אדריכליים גדולים ומבנים ציבוריים. זה יצר אצלי ביקורת על האדריכלות בישראל. אני ואחי העוסקים בשיווק – נכנסנו מאוד לעולם הזה. אני ממש התאהבתי בטרה קוטה. באופי שהיא משווה לבניין. האופי, היוקרה, החמימות. אבל האדריכלות בישראל מורכבת משיקולים זרים, ובייחוד משרתת את האינטרסים של הקבלנים. האדריכלים מאוד מושפעים מהחלטות של הקבלן – וכך יוצא שקבלנים שולטים מאוד בחומרים מהם עשויים בניינים. קבלנים חוסכים מאוד בחומרים וזה פוגע באיכות וגם בנראות. החיסכון הזה משפיע מאוד על איכות החיים שלנו.

ישראל זה תרבות של כאן ועכשיו. אבל לנו אכפת מאוד שהכול יראה טוב. אנחנו מאוד חושבים על איכות לטווח ארוך. אולי בניגוד למהות של החברה הישראלית שמחפשת פתרונות לטווח הקצר. למרות שאנחנו עסק שמתחרה בשוק הישראלי – האג'נדה שלנו היא לעקוב אחרי הפרויקטים וללוות אותם קדימה. עבודה מול אדריכלים הטמיעה את מוצרי הטרה קוטה שלנו במאות פרויקטים בני עשרות שנים הפזורים ברחבי הארץ, החל מבניה כפרית, צמודי קרקע, בנייה רוויה ועד בנייה ציבורית מתקדמת.

שלומית: מאיפה חומרי הגלם שלכם?

ר.ו.: כפי שציינתי חשובה לנו איכות החומר של המוצרים שלנו. כל מוצרי החברה מיוצרים מאדמת חרסית נקייה הנחצבת בנגב ונשרפת בטמפרטורות שונות. איכות חומר הגלם והעובדה שכל המוצרים מיוצרים מחרסית נקייה וללא תוספי צבע או פיגמנטים, מעניקים למוצרי הטרקוטה מראה יפיפה, הנשמר לאורך מאות שנים, אינו מושפע מתנאי מזג אוויר כמו שמש, גשם וכיו"ב ואינו דורש כל תחזוקה שוטפת.

שלומית: מה היא שיטת הייצור שלכם?

ר.ו.: שיטת הייצור של מוצרי הטרקוטה נקראת "שיחול" (אקסטרוזיה), שיטה זו מאפשרת לייצר שלל מוצרים משלימים לריצוף ולחיפוי כגון מדרגות, פנלים, קופינגים, אריחי פינה ועוד. יש לנו אריחים המיועדים לריצוף פנים וחוץ, אשר עומדים בתקני החלקה ומתאימים גם למקומות רטובים כמו היקף בריכות שחייה וכד'.

שלומית: האם יש לכם מדיניות "מקיימת"?

ר.ו.: בשנים האחרונות שמנו לנו למטרה את נושא איכות הסביבה והשמירה עליה. יש לנו כיום מאות מוצרים המיוצרים בשיטה ירוקה ואשר מתאימים לבנייה ירוקה בהתאם לתקנים האירופאים הנוקשים.

back to top