‏indazone – עינת לידר ושחר כהן

שיח גלריה עם האמנים – שישי 27.7.18 בשעה 11:30
בתערוכה indazone יוצגו תכשיטים של שחר כהן ועינת לידר, המתיחסים אל מציאות רועשת וקשה. התכשיטים מקיימים בינם שיח אודות תחומים וגבולות, קו ושטח, זיכרון ושכחה, גוף וסביבה, פרטי וציבורי.‏

פיסות של תרבות – הגיגים על עבודתם של עינת לידר ושחר כהן

קארן פונטופידן, יוני 2018

ניתן לחשוב על תכשיטים כחלקים מאישיותו של מישהו, אך הרעיון כי תכשיטים מהווים פיסות מזהותו התרבותית קוסם לי יותר. באופן כללי, יצירות בתחום התכשיטים הן סימנים תרבותיים ובתור שכאלו, הן פיסות מהתרבות בה נצרפו. בעבודתם של עינת לידר ושחר כהן, מתייחסים התכשיטים לרכיבים תרבותיים באופן מרובד. לא זו בלבד שהתכשיטים כשלעצמם מתפקדים כסימן תרבותי, אלא גם שלעיתים קרובות ההיבט הפרשני המסוים של היצירה מנוסח באמצעות אזכור של רכיב תרבותי קיים.

בסדרה Carpetry (2014-18), שאריות של שטיחים שהיו שייכים בעבר למשפחתה של עינת לידר משמשים מחדש ביצירתה האמנותית. החפצים שנוצרו מושכים את העין ומזמינים לגעת בהם, אך בעיקר הם מתקשרים ברמה החזותית אינפורמציה מעמיקה ומרובדת. השטיחים הם פיסות של היסטוריה משפחתית מסוימת, וניתן לתהות אילו נסיבות חיצוניות גרמו לכך שהם אינם משמשים עוד לתכליתם המקורית. בה בעת, השטיחים מהווים מקטעים של הקשר תרבותי והיסטורי, שממצב את העבודה לא רק גיאוגרפית כי אם גם חברתית. בנוסף, בשטיחים שזורות דוגמאות, שמהוות כשלעצמן תיאורים של תרבות מסוימת. כך, מתווספות שכבות של משמעות באמצעות ההתערבות האמנותית של לידר; השטיחים נעשים לתכשיטים – והופכים ניידים בזכות היותם ענודים על הגוף אנושי. בניגוד לרוב השטיחים המקובלים, הם לא ייוותרו בבית המשפחה. תחת זאת, הם יישאו את המסר שלהם אל עבר סביבה עירונית ובכך יהיו עדים להיבטים היסטוריים ותרבותיים אחרים. עם זאת, בזכות התערבותה האמנותית של לידר, השטיחים יכולים לשוב ולהיות ״ביתיים״ בהגיעם לסיפורה של משפחה אחרת.

סיכות הפלדה הקשה והמלוטשת של שחר כהן, מהסדרה Rated R (2017-18) מייצגות אף הן שלל רכיבים של תרבות עכשווית, למרות ששכבות המידע אולי מתגלות במקרה זה בקצב איטי יותר. בעוד ששטיחיה של לידר מזוהים מיד בתור שכאלה, המניעים עליהם מבוססות יצירותיו החדשות של כהן נחבאים בחלקם. הרכיב הראשון עמו מעומת הצופה בהביטו בסיכות הינו השתקפותו הוא; דימוי חלקי ומעוות של נקודת מבטו. צפייה בעצמנו בעת שאנו צופים בחפץ היא בלתי אפשרית ברמה הפיסית; אנו יכולים להתמקד בדימוי המשתקף או להתמקד בחפץ, אך לא בשניהם. על כן, המשטחים המלוטשים של הסיכות של כהן רומזים לאנוכיות בתרבות העכשווית. אולם הרעיון שעומד מאחורי העבודה אינו מתמצה בהשתקפויות. המוטיבים שקבעו את צורותיהן של הסיכות מקורם בחלקם מציורי ה-“וניטס" (Vanitas), בחלקם מעיתונים ובחלקם מסצנות אלימות ממשחקי מחשב. המוטיבים האלה הם פיסות מתמונות גדולות מהן, ומהווים תזכורות למוות. באמצעות השימוש בהם בעבודתו האמנותית, מצביע כהן על ההשתקפות כבת-חלוף ועל כך שרלוונטי לבחון באילו חלקים מעצמנו אנו בוחרים לצפות כשאנו מתבוננים במראה.

מקבצי העבודות השונים של עינת לידר ושחר כהן משקפים כל אחד היבט אחר של המצב האנושי ביחס למורכבות החברה העכשווית. הם מתייחסים לזהות תרבותית מסוימת, כמו גם להיבטים אוניברסליים של המציאות האנושית. בכך, יצירותיהם משקפות את מורכבות הנושאים הנבחרים מבלי להיעשות לא נגישות או מדירות. עינת לידר ושחר כהן בוחרים לבטא את מחשבותיהם באמצעות תכשיטים. עבודות האמנות שלהם נוצרו על מנת להיענד. בכך, לידר וכהן מנסחים הזמנה פתוחה להתבונן בחלקי המציאות המורכבת ולהחזיקה קרוב לגוף.

back to top