נ. 1976
מקום לידה: ישראל
שנות פעילות: 24
מנטור/ים: סטפן אגאי ז״ל (Stephan Agai)
למה חומר?
העשייה שלי בסטודיו כאמנית עכשווית, נעה בתוך מנעד תכונות חומרים שאני חוקרת, ביניהם אדמית, אבנית ופורצלן ובדיאלוג קונספטואלי מתמשך עם האוטוביוגרפיה הפרטית, המרפרר עם הקודים התרבותיים-עיצוביים האיראניים והתורכיים שעליהם נשענה ילדותי ושהרכיבו את עולמי. מתוך כך בסטודיו אני מהרהרת על מהות של ריבוי סדרתי, שכפולים חומריים, קילופים, אורגניות דקיקה, מאסיביות אלגנטית, פירוק והרכבה של דימויים ובחינת גבולות קונסטרוקטיביים חדשים המנסחים אמירה קונספטואלית אחרת, המגיבה לחקר התרבות האנושית והתנהגויות חברתיות ומסורתיות בדרך מבע המותח את גבולות תכונות החומר, נשאב ממנו ומנסח דרכו ריאקציה של השלמה, הנכחה או התנגדות ושיבוש.
מה אני מבקשת לספר?
כאמנית חוקרת קיים בי צורך לתת ביטוי אישי ופרשנות פרטית למחקר התרבותי-אנושי שמרתק אותי, כאן במקומות הקרובים הגשמיים בחברה ובסביבה בה אני נעה, ושם במקומות המיתולוגיות הפרסיות שנפשי נכספת אליהן. התזה שמלווה את היצירה המקסימליסטית, חוקרת ובוחנת מצבי חיים, דינמיקה סביבתית, חברה ותרבות ותהליכי התרחשות חומריים. ורבים הרהורי על מושג בית, אדם ומקום.
מה מאפיין את תהליך העבודה שלי?
ראשית עבודתי מתחילה בכתיבת הרעיון/הקונספט והמחקר. לאחריו מגיע שלב התכנון, עיבוד הנתונים לסקיצות בספר אמן והמעבר לביצוע. הייתי אומרת שהדבר המאפיין ביותר את העבודה שלי ואת תהליך העבודה בסטודיו – הוא עצם האינסופיות. פוטנציאל לעשייה מתמשכת, בניה מתארכת שאין בה גבול, כמו גם הקצוות המתפשטים האופציונליים של היצירה עצמה. אני חושבת שמבחינתי, החלק המהותי והמאתגר ביותר בתהליך העבודה עצמו – הוא ההחלטה, מתי לבוא ולהשמיע את אקורד הסיום.
כלי עבודה נבחר…לא יכולה ליצור בלעדיו:
מכחולי Rekab , וספר האמן שלי
נחוץ לי בסביבת העבודה שלי:
חלון שטוף אור, מוסיקה וקפה
