נ. 1976
מקום לידה: ישראל
שנות פעילות: מילדות …ובאופן מקצועי 24
מנטור/ים: הדמות הראשונה בחיי שלימדה אותי אהבה ותשוקה לחומר, כזו שאינה מצריכה שימוש במילים היא אימי, הקרמיקאית: דרורה עמוס. בגיל בוגר יותר, כסטודנט בבצלאל הייתה לי הזכות להכיר אישה יוצאת דופן שהיא השראה ומורה לחיים: פרופ לידיה זבצקי. נוצר בינינו קשר מיוחד שהיה מעבר לקשר הרגיל של מורה ותלמיד. אני יכול להסביר זאת כיום כאחווה של יוצרים שחולקים את ההבנה כי העיסוק בחומר עבורם הוא צורך קיומי. שתי הנשים האלה נפטרו בטרם עת, בנסיבות דומות, בהפרש של פחות משנה כשהייתי בן 22. בוגר טרי מהמחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. הפכתי יתום אך בטוח במקומי ובאהבתי לחומר.
למה חומר?
המגע הישיר עם החומר, הפלסטיות שלו והיכולת לפשוט וללבוש צורה. אחת הפעולות האהובות עלי היא לישה. בשלב זה נוצר החיבור בין הגוש לגוף, אני מרגיש את החומר, מתנתק מרחשי הסביבה ונכנס למוד של חשיבה על יצירה דרך תנועה סיבובית מתמשכת.
מה אני מבקש לספר?
העבודה בחומר היא הדרך שלי לתקשר עם הסביבה. באמצעות החומר אני מדבר, משתף מחשבות והשקפת עולם. הגלגל הוא הכלי העיקרי שבאמצעותו אני מתבטא בחופשיות והאובייקטים שאני יוצר הם המשך ישיר של ההוויה שלי במרחב.
מה מאפיין את תהליך העבודה שלי?
תהליך העבודה שלי בסטודיו הוא מתמשך ומגוון. אני עובד על האובניים בסדרות קטנות ומטפל בכל אחד מהאובייקטים באופן ייחודי כך שעל פי רב כל אחד הוא יחיד במינו. במקביל אני עוסק בהדפס ומייצר דגמים ודימויים לכלים אשר מרכיבים שפה אישית המתייחסת למסורת, היסטוריה ותרבות. אני גם אוסף חפצי רדי מייד ישנים בחנויות יד שניה ושוקי פשפשים אותם אני מחבר לאובייקטים שאני יוצר ומעניק להם שימוש חדש, אחר מייעודם המקורי. תהליך העבודה שלי מורכב מעבודה מרוכזת ומכונסת בסטודיו במקביל לשוטטות, חקירה, ואיסוף רעיונות והשראה מחוצה לו.
כלי עבודה נבחר… לא יכול ליצור בלעדיו:
כלי יקר לליבי היא קרן של באפלו שחורה מעובדת בצורת אצבע. משמשת אותי למירוק, העברה של הדפסים מהנייר לחומר ועוד פעולות רבות. השימוש בה טבעי לי היא מרגישה כמו המשך ישיר של כף היד ומאפשרת טיפול אורגני בפני השטח.
נחוץ לי בסביבת העבודה שלי:
לא הרבה, דברים בסיסיים. סביבת עבודה נקייה ומסודרת. גוש חומר, קערת מים, ספוג, כלית מתכת, חוט ומחט.
