דורי שכטל זנגר

דנטה אמר פעם, המקומות הלוהטים ביותר בגיהנום שמורים לאלה שבזמני מצוקה מוסרית בוחרים לשמור על הנייטרליות שלהם. (משפט המיוחס לג'ון פיצג'ראלד קנדי)

דורי שכטל זנגר היא אמנית חומר נרטיבית. היא מפסלת דמויות של ילדים. פניהם עגלגלים וגופיהם נראים רכים למגע. היא עובדת בחומר לבן ומציירת על גביו עם צובעני קרמיקה.

במבט ראשון נראה שהילדים משחקים בתמימותם במשחקי ילדות, הסיפור המצויר על גופם כבר מראה תמונה אחרת, של העולם האמיתי סביבם. כמה שביר ביטחונם, מי שומר עליהם, ואיך ישמרו הם על ילדיהם שלהם.  האם הצעצועים שהם משתעשעים בהם, הינם כלי משחק, עבודה או מלחמה? האם החרמש, המצויר בין כלי עבודה אחרים, נועד לקצור חיטה? או שמא זהו כבר חרמשו המאיים של מלאך המוות.

דורי שכטל זנגר הגיעה לארץ מארגנטינה בשנת 1983, אחרי שנות חיים תחת אימת שלטון ה'חונטה' הצבאית. כאן למדה בבצלאל במחלקה  לעיצוב קראמי בהנחייתה של ציונה שמשי. כעת, שנים אחרי שהקימה כאן בית והעניקה לילדיה חינוך ערכי, היא צופה באכזבה איך כל מה שהאמינה בו מתנגש במציאות פוליטית, באווירה מיליטאנטית, בהזנחה אקולוגית ובהעדר סולידאריות.

עבודות החומר שלה מספרות את סיפור ההתנגדות שלה ושל הורים כמותה.

טלי כהן גרבוז, מאי 2021