ספל משלך / שירה סילברסטון

שירה סילברסטון

אוצרת: שלומית באומן

האם ספל הוא בית? האם ספל הוא מקום? הבחירה של שירה סילברסטון בפלטפורמה של ספלים כמצע לתערוכה זו מתחילה מהקשר האישי וניתן לומר גם האינטימי וחושני שיש לנו עם ספלים: אנחנו משתמשים בספלים, נוגעים בהם בידיים שלנו בשפתיים ובלשון, מחבקים אותם, מצמידים אותם לגוף – ממש מעשה אהבה. ספלים הם חלק מאתנו עד כדי כך שאנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו. אולם כמעט לכל אחת ואחד יש ספל אהוב והרגלי שתיה והעדפות שונות בכל כך הרבה מובנים: סוג המשקה מכתיב לנו העדפות של חומר, שקיפות, אטימות, גודל, טקסטורה, מבנה של ידית וכדומה. ספלים הם גם סמן של תרבות, והבחירה של סילברסטון לעבוד עם ספלים תוצרת נעמן, מחברת בין האישי לחברתי ויוצרת מהלך רב משמעות של אמירה אישית על אובייקטים תעשייתיים שהם חלק מההיסטוריה המקומית.

כלי הבית הקרמיים והתעשייתיים של מפעל 'נעמן', אשר שכן בקריות ונסגר כמפעל פעיל בישראל בשנת 1996, הם חלק בלתי נפרד מהזהות של החברה הישראלית (היום, הייצור של המותג "נעמן פורצלן" נעשה בטורקיה או בסין). לאחרונה מתפתחת אספנות ערה של כלי בית מתעשיית הקרמיקה הישראלית, שהייתה נפוצה מראשית שנות ה-50 ועד מחצית שנות ה-90 של המאה הקודמת. סילברסטון החלה לעקוב אחרי מגמה זו, ואף לאסוף ספלים ממפעל נעמן בעצמה.

חקירת המושג 'מקומיות' על ידי סילברסטון באמצעות ספלים תוצרת נעמן, מעלה שאלות רבות: מה מהותה של מקומיות זו? עד כמה היא מתעתעת בנו? מה בין הקולקטיבי לאישי? כיצד ניתן לפענח את שפת הספלים?

ראשית, במפעל נעמן ייצרו כלי בית מפורצלן – אשר נחשב אמנם לחומר הקרמי האציל מבין חומרי הגלם, אך זהו חומר הכי לא מקומי–ישראלי שניתן להעלות על הדעת. בישראל אין פורצלן כחומר גלם הנמצא בטבע, ולכן יש לייבא את הפורצלן מאירופה (בייחוד מגרמניה וצרפת). בראשית המאה ה-20, הייצור בפורצלן כבר נטמע באירופה, אשר נחשפה ליופיו בעקבות סחר עם סין שהחל במאה ה-17. הייצור בפורצלן בישראל, נבע מהרצון לשמר את התרבות האירופאית בישראל הצעירה והמתפתחת. לאחר ניסיון כושל לייצור תערובת פורצלן המבוססת בנוסף לקאולין המיובא גם על חומרי גלם מקומיים, הייצור במפעל נעמן התבסס על פורצלן מיובא, ולצד דגמים מקוריים גם על העתקי דגמים שהיו נפוצים בגרמניה, פולין וארצות נוספות.

לכן, באמצעות השימוש של סילברסטון בספלי פורצלן של מפעל נעמן מתקופות שונות, היא שואלת שאלות על אופייה של 'מקומיות' זו, אשר התבססה בקרב חברת המהגרים שחיפשו את שפתם התרבותית על ידי שימור המוכר להם, באמצעות ייבוא חומרי וצורני מאירופה.

סילברסטון משאירה בצד את הספלים המודרניסטיים יותר, הלבנים ונטולי העיטור. כבת למשפחת מהגרים כבר כמה דורות מאירופה, דרום אמריקה וארה"ב, היא בוחרת בסוג מסוים של ספלים תוצרת נעמן אליהם היא מתחברת מתוך תחושת געגוע לתרבות אחרת, שניטעה בה כבר בילדותה: העתקים מצועצעים של קרמיקה "אירופאית", ספלים פרחוניים המעוטרים בפס זהב, כאלו שיש להם עקומות וסלסולים. אלו המעניקים כביכול תחושה מתעתעת של בית.

אולם, מזווית אחרת – בחירת הגרסה המעוטרת, המתייפייפת וה"מאופרת" הקורצת לאירופה של הארט-נובו, מתייחסת לספלים כמטאפורה לדימוי הישן של ה"נשי", וחותרת תחתיו באובססיה.

המהלך הראשון של סילברסטון מערער על הקשר בין ייצור תעשייתי מקומי לבין ה'מקומיות' כערך בפני עצמו. המהלך השני של סילברסטון, הנובע מחיבור בין האישי לתרבותי, הוא יצירת שכבה חדשה העשויה משטף של מילים אסוציאטיביות המיושמות על הספלים המעוטרים ומיופייפים. המילים אינן מפקיעות את השימוש של הספל – אלא מתווספות אליו כעוד שכבה של משמעות כפי שסילברסטון גורסת: "אני רוצה שישתו מהספלים האלו ושהמילים ישבו על הספלים ויִגָּמְעוּ גם הן במהלך השימוש".

המילים של סילברסטון נובעות בשטף מעולם אישי ואסוציאטיבי: היפוך בין זכר לנקבה, ציטוטים מתוך שירים אהובים, מילים המבררות זהות: נשיות וגוף, זמן ותרבות, תעשייה וטבע: חובקת זמן | הזמן עושה את שלה | הנחתומה מעידה על עיסתה | שמרי נפשך כוחך שמרי | כחוחית בין החוחים | סימני מתיחה | ועוד…

המילים מודפסות על הספלים בצבע כחול כהה שהוא חלק ממסורת ארוכת שנים של יצירה קרמית. הן נודדות בין ספל לספל, בין ספל לתחתית, מילים גדולות וקטנות, מילים מתחברות ונפרדות, יושבות להן בחיבור וחוסר חיבור לספלים, בהתמזגות ובהתרסה. מצד אחד הן לא מפקיעות את השימוש של הספל ואף מחיות אותו ומחזירות אותו למעגל השימוש – אך מצד שני – הן משתלטות עליו ללא רחמים. ספלי הפורצלן המעודנים בקושי מכילים את שטף המילים שהתיישב עליהם. המילים משתלטות על הספלים מתחתית ועד שפה, חוצות אותם ולפעמים אף רומסות או מחליפות את הקישוטים (המיובאים אף הם ברובם מאירופה).

סילברסטון יצאה למסע של חיפוש אחר 'ספל משלה', חיפוש חסר מנוחה, חיפוש במחוזות היסטוריים ואישיים, חיפוש שמבקש לפרק מוסכמות הבוחן בקפידה: מה המשמעות התרבותית והמקומית של כל ספל וספל? כיצד ספלים משוחחים זה עם זה כקבוצה? האם ספל הוא פיסת היסטוריה? האם ספל הוא קנבס? האם ספל הוא אישה? או האם ספל הוא שיר?