המוזיאום לקרמיקה ישראלית / אנה כרמי

אנה כרמי

אוצר: אמנון עמוס

פתיחה: חמישי, 29/07/21, 18:00-22:00

שיח גלריה מקוון: רביעי, 25/08/21, 19:300 להרשמה

נעילה: שבת, 04/09/21, 14:00

חפשו את דף הפייסבוק "המוזיאום לקרמיקה ישאלית" 

"אנה מכריזה בזאת על הקמת המוזיאון לקרמיקה שיהיה בית ואכסניה לאוספי היצירה החומרית הישראלית על כל אופניה הוא המוזיאום לקרמיקה ישראלית."

בתערוכה זאת מבקשת אנה כרמי, אמנית ויוצרת בחומר, להניח יסוד לחזון אוטופי שאותו הגתה במהלך עבודת המחקר שערכה לקראת התערוכה. מתוך מפגשים עם אספני קרמיקה ישראלית וכחלק מפרויקט תיעודי של תעשיית הקרמיקה הישראלית הנכחדת שבו היא עוסקת בשנים האחרונות וכן מתוך שיחות עם עמיתות ועמיתים חברי קהילת אמני החומר התעוררה בה ההבנה כי היצירה הקרמית הישראלית אהובה ומוערכת ככל שתהיה ע"י רבים חסרה גוף ממלכתי, רשמי שיהיה אמון על תיעודה והצגתה. רעיון המוזיאון אינו חדש, היו אחרים לפניה שעמדו על הצורך אבל אנה מביאה אתה אנרגיה מיוחדת השמורה לאנשים מעטים כאלה שחולמים חלום ומצליחים לייצג אותו בעולם הממשי.

אוספי קרמיקה רבים נמצאים ברשות אספנים פרטיים ואלו מטבע הדברים נגישים באופן חלקי ומתפרקים במשך הזמן עם חלוף הדור. לאור זאת התגבשה אצל אנה התובנה בצורך אקוטי להקמת מוזיאון שיהווה מקום לתצוגה, אחסון של אוספי הקרמיקה והנחלת ידע ולימוד לציבור הרחב. משימת התיעוד ההיסטורי של הקרמיקה הישראלית כבר החלה במסגרת פרויקט ארכיון הקרמיקה הישראלי ביוזמת בית בנימיני, אנה מבקשת מכולם לאחד כוחות ולפעול בשיתוף פעולה למען המטרה הגדולה – המוזיאון.

העבודות המוצגות בתערוכה מבוססות על האוסף הפרטי של אנה ומספרות את סיפורה של הקרמיקה הישראלית כפי שהיא מצטיירת בעייני רוחה. להבנתה הקרמיקה הישראלית עברה תהליך של "הפרטה". בראשיתה היצירה הקרמית כמו יתר האומניות גויסה ע"י הוגי החזון הציוני לשם ביסוס התרבות העברית החדשה. אלו ראו בהירתמות הכלל צורך ממשי להגשמת החזון. הדרך לעשות זאת הייתה ע"י מיסוד של תעשיה יצרנית לאומית. לאחר התבססות תעשיה קרמית מקומית לצד בתי מלאכה פרטיים החל תהליך ארוך שנים שמתאפיין בשגשוג ולאחר מכן דעיכה של התעשייה שהייתה לגאווה לאומית, תהליך שנגרם בעקבות הגלובליזציה ומעבר של אולמות הייצור למדינות כמו סין, ירדן ותורכיה. במקביל חל תהליך של התפרקות הקולקטיב שהתבטא במעבר ליצירה אינדיבידואלית המתמקדת באמירה אישית מאוד ונעשית באלפי בתי מלאכה פרטיים שפועלים כיום ברחבי הארץ. מצב זה הביא להתכנסות אל העצמי והאישי והתרחקות מהקהילה. המעבר למכירה בפלטפורמות דיגיטליות וחנויות אינטרנטיות דוגמת ETSY הרחיב את הפניה לקהל יעד בינלאומי והביא לצמצום המכירה הישירה שהתקיימה בירידי קרמיקה מקומיים וגלריות שיתופיות אשר היוו במה להצגת היצירה הקרמית האישית ומקום מפגש קהילתי אלו עוד סממנים שתרמו בעיניה להגדלת הניתוק. עם זאת בשנים האחרונות חלה התעוררות נוסטלגית ל"קרמיקה של פעם" ומתוך רצון לשמר ולהוקיר את העבר נוצרות לאחרונה עבודות העושות שימוש בכלי וינטאג' לשם יצירה אישית חדשה.

אנה היא אמנית טוטאלית המוכרת לכל כאישיות צבעונית וכובשת. הסטודיו שלה שוכן בחצר הבית הפרטי בלב שכונת בית הכרם ומשמש מרכז חי ופועם, מקום מפגש לאנשים רבים ומגוונים הנמשכים אל הקסם שבחומר הקרמי. יצירתה היא שיקוף של אישיותה. עשירה וגדושה בשפע רעיוני וויזואלי מתוכננת במידה ועם זאת נבנית מתוך האקראיות של התהליכים הקרמיים היא אינה נרתעת מלשרוף את עבודותיה פעמים רבות, שיכבה על שיכבה, צבעים עזים, דימויים גדושים ועל כל אלו היא מוסיפה זהב, הרבה זהב, לאסטר של זהב טהור ועוד חופן אבנים טובות אלו מסנוורים ומטשטשים את המחשבה, כדי לגעת במהות יצירתה יש להתגבר על הבל החן, בפנים עמוק מונח הרגש.

הלסטר[1], בדר"כ זהב, המאפיין כל כך את יצירתה של אנה מהווה אלמנט מרכזי בתערוכה ומשולב באופנים שונים בכל היצירות. אנה מיטבה לשלוט בו, לפעמים הוא בוהק ונוצץ במקרים אחרים מעושן, מכסה על דבר סמוי הממתין להתגלות אך תמיד משדר יוקרה ואצילות המחפים על פגמים וחוסר שלמות שאירעו בחומר הקרמי אך יכולים להתפרש כאלגוריה לחיים עצמם.

אנה שואבת השראה מהחיבור אותו היא מגדירה כרוחני ומיסטי לפרופ' בוריס שץ: מייסד בצלאל, איש חזון, ציוני אשר הקים את "בית הנכאות הלאומי בצלאל " המוזיאון הראשון לימים מוזיאון ישראל. היא מרבה לקרוא בכתביו ומפלרטטת אתו בעולמות של פנטזיה .

אחת ממטרותיו של המוזיאון שיוקם היא ליצור איזון מחדש בין הפרט והכלל בקהילה הקרמית ולתאר את ההיסטוריה של הקרמיקה הישראלית, בבחינת "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן) "משנה מסכת אבות) את הכוח להצלחת המיזם היא מוצאת בדבריו של פרופ' שץ "אנחנו צריכים בכל האפשרות להשתדל שהמוזיאום שלנו ישגשג והכול חייבים לקחת חלק בעבודה זו."

אנה מבינה את כוחה של המילה הכתובה ומאמינה שמה שאינו מתועד ומועלה על הכתב דינו שישכח ויעלם. היא מונעת מתוך תחושת שליחות משיחית כמעט ומאמינה בכל ליבה כי "חשיבותו של המוזיאון היא לפחות כחשיבות הספרייה הלאומית" זהו נכס שאנו מחויבים להשאיר כמורשת לדורות הבאים. לשם כך היא מעלה על הכתב את חזון המוזיאון שלה שמוצג בתערוכה.

"בבית בנימיני ייסדתי את מוזיאום הקרמיקה הישראלית" – אנה יוצאת בקריאה לכל מוקירי היצירה החומרית באשר הם להצטרף למאמץ בפרויקט המאתגר של הקמת בית קבע לאוספי הקרמיקה הישראלית אשר יעלה על נס את זוהרה. העבודות המוצגות בתערוכה מזמינות את הקהל לסייע באופן פעיל למהלך זה.

[1] הפירוש של המילה לסטר (Luster) בעברית הוא 'בוהק'. בקרמיקה, לאסטר הוא שמה של שיכבה דקה של מתכת אצילית כמו זהב, כסף או פלטינה המותכת על פני הזיגוג ויוצרת מראה מתכתי חלק ובוהק. מקור השיטה במסופוטמיה (עירק של ימינו) בתחילת המאה ה-9 לספירה. שיטה זו הגיעה לשיא בתקופת האסלאם במדינות אירן, מצרים וסוריה משם נדדה לאירופה. הלאסטר היה תמיד יקר מאוד ושימש על פי רוב לעיטור חפצי נוי וכלי אוכל של האצולה והמעמד הגבוה.

back to top