פריקט בתמיכה הנדיבה של AIDA -Association of Israel Decorative Arts
המיצב הטוטאלי של וולטר מק'קונל מזמין את הצופה המשוטט בחלל התערוכה לנגיעה והתרחקות באופן בו זמני. מצד אחד מיצב מרתק השואב לתוכו ומצד שני מחיצות חצי שקופות המונעות קרבה ממשית אל הנופים המפוסלים בחלל. גושי חומר גולמי ולח המפוסלים כקפסולות נוף מרוחק ואינסופי, נוכחים כבלתי מושגים מאחורי מסך של ניילון המשמר, מזיע ומעבה את הלחות של החומר, מסקרן ומושך להתבונן בעדו אך איננו מאפשר לצופה להתקרב לסצנה הכלואה בתוכו.
הנוף העטוף הוא סוג של פנטזיה של נוף טבעי בו משולבות שתי דמויות, משוכפלות של האמן בתוך בדידות מזהרת. דמותו של מק'קונל נסרקה באמצעות סורק תלת ממד המאפשר יצירת קובץ בדמותו והדפסתו בקנה מידה שונה, כדמות הלוקחת חלק במיצב.
במובן מסוים, המהלך של מק'קונל מאופיין בפשטות מדויקת כשהוא משתמש בחומר קרמי גולמי ובניילון שעוטף אותו ומשמר את הלחות שבו. במבט ראשון – נראה כי מהלך זה הינו עיבוד מבריק לחבילת החומר הקרמי הגולמי כפי שהיא מגיעה כחומר גלם, מספק החומרים. השימוש בגוש חומר כחומר גלם, והפיכתו לנוף מפוסל בתוך שרוולי ניילון גדולים, נוטפים זיעה, שקופים ואטומים כאחד, הוא חזק ומלא עצמה. מהלך זה מתכתב עם דיון פנימי רפלקטיבי על מהותו של הפיסול הקרמי בכלל, ועם דיון על ניכור בין האדם והטבע בפרט.
לחומר הקרמי הלח, לרכות, לברק, לכוח ויופי שלו, תמיד תהיה תחושה של טריות וחיוניות. יוצרים רבים בחומר שואפים לחקות את המצב החומרי הגולמי בעבודות הגמורות שלהם, אך נאלצים כחלק מתהליך החניכה בעבודה בחומר קרמי להשלים כמוסכמה עם ההתייבשות, ההתכווצות ושינוי הצבע בשריפה ובתהליכי הגימור שלו. השלב הלח של החומר הפך אצל מק'קונל לעבודה עצמה – ולא לשלב ביניים בתהליך היצירה. באמצעות פעולה זו הוא מפנה את תשומת הלב למושגים כמו זמניות, רכות ותנועה, גוף וזיעה.
במיצב זה, נקודת המבט של מק'קונל על הטבע היא ממרחק, ספק מהר גבוה, ספק מהחלל. ה"טבע" אשר חוזר ביצירתו הוא מנוכר מאיתנו. זהו טבע כמושא של כמיהה מרוחקת כמו נוף פנורמי פנטסטי הניבט מתצפית גבוהה ביום אביך. ההתבוננות בנוף דרך אובך זה היא בינארית: אנחנו יכולים להיות חלק ממנו – כלואים בתוכו, או להתבונן בו מבחוץ, מרחוק, כמודל של נוף בלתי מושג.
הנוף או הטבע של מק'קונל, כחזון אפוקליפטי טוטאלי – עטוף ביריעת ניילון. הוא איננו מתבונן עליו מנקודת מוצא רומנטית תוך כדי חיפוש אחרי היופי הטבעי או אחרי מערכת יחסים של האדם הקטן מול איתני הטבע כמו בציוריו של קספר דויד פרידריך Caspar David Friedrich)), בן המאה ה-19. מק'קונל בוחן את הטבע כשריד אחרון של עולם הולך ונעלם, כמודל של מציאות זמנית המתערערת ומדרדרת לנוכח עיניים משתאות. במובן זה, המיצב של מק'קונל בוחן את ממד הזמן ואת הקצב או פעימות הלב של מהות הקיום. מק'קונל ביקש לפסל את הנופים שלו מחומר קרמי מקומי, על מנת לדמות דיונות או פני שטח שונים ספק מציאותיים ספק דמיוניים. לבסוף, הוא מפסל את הנוף מחומר קרמי מיובא מגרמניה, הנושא את השם Negev. אם בעבר חומר קרמי, או 'פלורה ופאונה' היוו שיקוף של מהות מקומית, הרי שהיום, החומר הקרמי ה"מתחזה" או הממותג כמקומי מטעין את המיצב בממד נוסף של תעתוע.
בתוך הנוף הדמיוני ניבטת דמות – דמותו של מק'קונל עצמו מבודדת וכלואה. בנוסף ליחסים בין האדם לטבע המשתקפים במיצב של מק'קונל, נראה כי בד בבד הוא בוחן את היחסים בינו ובין העולם, בינו ובין הצופה, בינו ובין החברה ובינו לבין עצמו. יחסים אלו מתנדנדים בין פליאה והשתאות לבין ניכור ובדידות.
בסופו של דבר, כעבודה שעשויה מחומר קרמי לח, היא נידונה לסוף טוטאלי. הוא יחזור ולהיות גוש של בוץ. חומר גלם. פיסת טבע. גוף ואדמה.
* * * * * * * * * * * * * * * * *
במרוצת חודש מאי הקרוב יתארח וולטר מק'קונל (Walter McConnell) בבית בנימיני במסגרת תכנית ייחודית ורב שנתית של שהות אמן בתמיכתה האדיבה של קרן AIDA. מטרת התכנית – אשר מק'קונל הוא הראשון שהוזמן להשתתף בה – היא לאפשר לאמני קרמיקה בולטים בזירה הבין לאומית לשהות בחלל הגלריה של בית בנימיני ולבנות בה מיצב חדש (Site Specific), אשר יוצג כתערוכה לקהל הרחב.
וולטר מק'קונל הנו יליד פילדלפיה (נ. 1956), אמן קרמיקה פעיל ומוערך בזירה האמריקאית והבין לאומית. מק'קונל הנו פרופ' המלמד, מתגורר ויוצר באוניברסיטת אלפרד בניו יורק, אחת האוניברסיטאות המובילות היום בלימודים לתארים גבוהים בקרמיקה. מק'קונל הוא עטור מענקים ופרסים רבים; עבודותיו – פסלים ומייצבים, הוצגו בתערוכות בולטות במוזיאונים ברחבי ארצות הברית ובעולם והן מצויות באוספים רבים ובמרכזים בינלאומיים גדולים וחשובים. התערוכה Regarding the Curved Earth, תוצג בבית בנימיני במקביל להצגת עבודה בתערוכה במסגרת הביאנלה לאמנות בוונציה.
