גדלתי בבית של אספנים. בכל מקום הקיפו אותי תמיד חפצים – תמונות, ציורים, ספרים, כלי בית. האספנות של משפחתי הטמיעה בי את הקשר בין חפץ לבין משמעות אסתטית, נרטיבית וחומרית ואת ההיקשרות האינטימית אל הייצוגים המגולמים בחפץ הנשמר בקפידה.
השרידים השמורים מסַפרים סיפורים אישיים וקולקטיביים, בונים גשר בין העבר, ההווה והעתיד ובכך מבטלים ומחזקים את נוכחותו של הזמן החולף.
مجموعة / نيتع درور / 2018
تروي الآثار المحفوظة المعلّقة على الجدار قصصًا شخصيّة وجماعيّة، تبني جسرًا بين الماضي، الحاضر والمستقبل، وبالتالي تلغي وتعزّز حضور الوقت العابر.
