עבודותיו של אודי אבן – קדר-אמן, מחברי קבוצת "זיק" – המוצגות בתערוכה נאספו מבני משפחה, חברים ורוכשים שאהבו את כדיו וכליו. התצוגה איננה כרונולוגית והיא מוותרת על כל ניסיון למיון או למעקב פרשני. כוונתה העיקרית היא להפגיש את המבקרים בה פגישה ישירה ובלתי אמצעית עם העבודות של אודי, מתוך רצון לחשוף את יופיין, חושניותן וכוחן הפראי והבלתי מתפשר.
הכדים, הקדֵרות, הקערות, הספלים הגדולים והקטנים נוצרו כדי להיות חלק מחיי הבית, המטבח, החצר, פינת האוכל – אתרים של חיים שוטפים. קבוצת הצילומים המוצגת בקומת הכניסה מתעדת את מקומם של הכלים בתוך הבית, על מדפים, על שולחנות ובתוך הארונות, כדי להמחיש עד כמה היו חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של בעליהם.
במחשבתו של אודי לא היה הבדל בין אמנות גבוהה לנמוכה, בין אמנות עממית לאצילית ובין אמנות למלאכה (אומנות). הוא פעל בו-זמנית בכל המישורים והותיר גבולות פרומים וסוגות לא מוגדרות. תהליך העבודה שלו היה ניסיוני וכרוך במחקר של חומרים ושל טכניקות-עבודה חדשות. אישיותו הסוערת באה לידי ביטוי באורח חייו ובאופן שבו עבד, חקר ושאל שאלות. עבודותיו האחרונות, שנלקחו ממש מתוך הסטודיו, בעודן באמצע תהליך העבודה, הן עדות מוחשית לכך. אלה הן עבודות פורצלן, החוקרות בדרך מקורית האופיינית לאודי, את תכונות החומר וגבולותיו.
אחד מהניסיונות הלא שגרתיים הללו נעשה במסגרת הבינאלה הראשונה לקרמיקה ישראלית בשנת 1998, באוצרותו של עמי שטייניץ. בעבודה זו (שהקרמיקאית מיה פרנס שחזרה במיוחד לתערוכה הנוכחית), ערבב אודי זרעים בתוך אדמת לס שכרה במו ידיו בנגב וממנה לש ועיצב צלחת גדולה בדמות "שלולית". פעולת ההנבטה והצמיחה החלה להתרחש עם סיום ההצבה והמשיכה במהלך התערוכה. אודי ביקש להדגיש את הצמיחה מבפנים ואת העובדה שהכלי שנוצר איננו אובייקט שלם שסיים את התפתחותו.
דימויים הקשורים לטבע פראי מופיעים גם בפסלי הפרות והאיילים המשמשים כידיות המכסים של הקדרות הגדולות, שנעשו בשיתוף פעולה עם חברו לקבוצת "זיק", יובל רימון. אהבתו לשיתופי פעולה באה לידי ביטוי גם בדיאלוג האמנותי שקיים עם האמן והקדר דדי בן שאול.את העבודה אלף קערות יצר אודי בשיתוף עם עודד אברמוב. זהו מיצב הבנוי מאלף קערות צבעוניות, שיש להן סיפור משותף ומתח בין ריבוי לצמצום. בעוד הקערות עצמן נועדו לשימוש יומיומי – אופן ההצבה מייצר מופע פיסולי: הקערות הוצגו בשורות ארוכות על אדני בנין או על פסי רכבת ורק כמה מהן מוצגות בתערוכה. בבינאלה השנייה לקרמיקה ישראלית (2000) הציג אודי יחד עם שרון קרן, חברו לקבוצת "זיק", את מפת ארץ-ישראל מטין מתפורר וסדוק.
אודי היה בשיא פריחתו האישית והאמנותית כאשר נפטר באופן פתאומי בגיל 45. התערוכה מכילה שלוש מחוות אישיות לזכרו: מחווה פיסולית של חבריו לקבוצת "זיק" (על גג הבניין); מחווה קולנועית של אחותו, הבמאית ענת אבן, (הסרט "אחרי הסוף") ועבודות קרמיקה של בנו, איתמר, שממשיך את דרכו.
תמרה ריקמן
אוצרת התערוכה
אודי אבן – ביוגרפיה
אודי אבן אודי נולד בשנת 1950, בחולון. את שירותו הצבאי מילא ב"נחל", בקיבוץ מגן, שם עבד כרפתן. הצטרף אודי לקבוצת "זיק" והפך לדמות מרכזית במיצגים חסרי התקדים שלהם.
יחד עם אלי אליישר אף הוא חבר מיסד בזיק – הקים מפעל לקרמיקה מסחרית "אדמה".
עבד שם תקופה עזב ופנה לאמנות.
הוא הותיר משפחה וחברים רבים, את קבוצת "זיק", תלמידים ומיודעים בכל הארץ.