BEUYS, BEUYS ,BEUYS

תערוכה בשבעה חללים

אוצר: ליאב מזרחי
פתיחה: יום ה', 15 באוקטובר, 2015, בשעה 19:30

שיח גלריה וסיור עם אוצר התערוכה

24.10.15, יום שבת בשעה 11:3
הסיור יחל בבית בנימיני וימשיך לגלריות משונע וקונטמפוררי

מציגים: אריאן ליטמן, צוקי גרביאן, יונתן אופק, דבורה מורג, הינדה וייס, אלדר שרון-שרון אדריכלים, רות נועם, אנא, נחמה גולן, הדס עפרת, טל ירושלמי, יואב אדמוני, חסאן חטאר, נועה תבורי, גיל שחר, ז'אק ז'אנו, הגר ציגלר, חן דרורי

התערוכה מתחקה אחר האמן הגרמני יוזף בויס (1986-1921) והשפעתו על האמנות הישראלית מסוף שנות השישים עד 2015. השפעה זו באה לידי ביטוי באמנות חזותית בחומריות ופיתוח היצירה ובפעולות פוליטיות וחברתיות. כמו כן, השפעתו נוכחת בדרכי הלימוד בבתי הספר לאמנות בארץ. התערוכה נתמכת ע"י מספר שאלות מפתח: מדוע דווקא בויס אומץ להוביל את האמנות הישראלית, זאת לאור ההיסטוריה הצבאית שלו בגרמניה במהלך מלה"ע השנייה? מה היו התנאים בארץ שאפשרו השפעה זו? כיצד תנאים אלו, באים לידי ביטוי באמנות חזותית, חינוכית ופוליטית בישראל? כיצד אמצה ותרגמה האמנות הישראלית לא רק את משנתו של בויס אלא גם את הדפוס הפסיכולוגי חברתי בעקבות טראומת מלה"ע השנייה בהשוואה לטראומת מלחמות ששת הימים ויום כיפור?. כל אלו ועוד, נבדקים ונבחנים בתערוכה דרך המושג מנייריזם: תופעה של וריאציות, גודש, חזרתיות, עיוות וכפייתיות.

התערוכה מחולקת לשבעה חללי תצוגה ברחבי הארץ, תל אביב, ירושלים ושדרות. היא מאגדת סביבה כ- 80 אמנים המתחלקים למספר קבוצות תצוגה, כאשר כל קבוצה היא מבט אחר. במקביל נעשו מספר פעולות אוצרותיות כגון: שחזור תערוכה והחלפת חללי תצוגה בין גלריות שיתופיות. לתערוכה אתר אינטרנט מקיף הכולל: טקסטים, מאמרים ומידע מפורט.

גלריה בנימיני- מרכז לקרמיקה עכשווית
חומר, מדע, חטא וגאווה.

בויס מזוהה עם חומרים כגון לֶבֶד, שומן, דבש ועוד. חומרים אלו הפכו שכיחים ביצירתו והם מהווים לא רק אבן דרך ביצירתו, אלא גם לקסיקון חומריות העוזר לקריאה של עבודותיו, כל זאת דרך שילוב של דרך חיים וביוגרפיה. בתערוכה מציגים אמנים ויצירות אשר החומריות היא קריאה ראשונה של העבודה כפי שהיא באה לידי ביטוי שמגוון המדיומים. באופן אסוציאטיבי נבחרה האבן והחמר כאלמנט חוזר. בין ציורי האבנים של טל ירושלמי, דרך ישיבתה של הינדה וייס על אדמת הסלעים במצפה רמון, אוספת סביבה יעלים ארץ ישראלים. מוטיב החיה בעלת הקרניים חוזר גם בפסליו של יונתן אופק. אוסף הארכיאולוגיה של גבי קריכלי ואוסף האבנים של חסאן חאטר. אוספים הנעים בין אמת ושקר.
התיקון הדתי והמיתי הוא מוטיב חוזר בפרשנות עבודותיו של בויס. הוא נוכח בתערוכה כחומר מוליך חשמל, כמבודד ומקשר. נחמה גולן מציגה לוחות ספרי תהילים ויואב אדמוני משמר את הרוח באבן אנרגטית. התיקון כחומר מלא חטא וגאווה מופיע בגלילי היוטה של דבורה מורג השותלת בתוכם צמחים. אריאן ליטמן שותלת עצים בעקבות בויס ומציגה מוצרי מרפא למכירה. ליטמן מציגה גם לוחות כוורת דבורים עליהם דימויי כמו עיר עזובה. הדבורים נוכחים גם בעבודתה של רות נועם ומקשרים אל המבנה האוטופי-חברתי בתיעוד המבנים של אלדר שרון, מבכירי האדריכלים בישראל. בתערוכה מספר עבודות של נועה תבורי וגיל שחר המציגים פרטי לבוש וצילומים רפלקטיביים מאת חן דרורי, הגר ציגלר וז'אק ז'אנו אשר סוגרים מעגל יחד עם המיצג של הפרופורמר, אנא.

לפרטים נוספים על החללים המשתתפים בפרויקט + טקסטים ומידע נוסף: אתר התערוכה:

back to top