שלוש משפחות, אמני הקרמיקה הארמנית הגיעו בשנת 1919 מן העיר קוטייה (Kütahya) שבתורכיה לירושלים בעקבות הזמנת המושלים הבריטים שביקשו לשפץ את אריחי כיפת הסלע בהר הבית. שלושת המשפחות, אוהנשין, בליאן וקרקשיאן התיישבו בירושלים ומאז נשארו בה, יצרו ופעלו כאמני קרמיקה.
הסדנה של משפחת בליאן ברחוב דרך שכם בירושלים נקראה Palestinian Pottery . נישאן הסב ובנו סטארק היו קדרים מחוננים אשר יצרו סוגים שונים ומגוונים של כלים, כדי שתיה, קומקומים וכלי אוכל שונים. מרי בליאן הבת הייתה ציירת, אמנית אשר פיתחה שפה אמנותית של איורים משופעי צבעים וצורות אותם איירה על הכלים השונים, הייחודיות באיורים של בליאן היא שהם למעשה מספרי הסיפורים של הקהילה הארמנית, אלו איורים דינאמים ומרתקים אשר מייצרים מתח בין זיכרונות וסיפורים מסורתיים לבין מחוזות הווה וסיפורים עכשווים. האיורים של בליאן הם מערך של סמלים אורנמנטליים מרתקים אשר קשורים בסיפורי המשפחה, במסעות, בהיסטוריה ובסיפורים מהדת הנוצרית האיורים הפכו במרוצת השנים לשפה מפותחת אישית אשר התעצמה והפכה למזוהה עם הקהילה הארמנית בישראל.דגמי האיורים השונים שציירה מרי בליאן הגיעו ממסורת ארוכת שנים של אבותיה מקוטייה, ושאותה פיתחה לתפישה אמנותית ושפה אישית לאיוריה שלה על עבודות הקרמיקה השונות שנוצרו בסדנה. ניתן לראות כי בליאן פיתחה את איוריה לכדי סגנון ייחודי שהתבטא בשילובי צבעים עזים, קו רך ומתנועע ותחושת דינמיקה בקומפוזיציות השונות.
האיקונוגרפיה של מרי בליאן אשר התפתחה במהלך השנים לשפה המזוהה עם איורי משפחת בליאן התמקדה בציפורים. הציפורים המסמלות בנצרות הקדומה את נפש האדם, נשמת המאמין קיבלה דרך איוריה של בליאן משמעות חזקה יותר מעבר להיותה חלק מהטבע. הציפורים באיוריה מקבלות כוחות ועוצמה מעולמות אנושיים ומתפקדות לא פעם כמשל למורכבות או קשרים בין בני האדם. בליאן בוחנת באיוריה את כלל הטבע ומפתחת שפת דימויים אישית וקו איורי חופשי המאפשר מקצב הרמוני בכלים. היא מציירת פרחים למיניהם, כלניות, שיבולים ועצים כמו הברוש, הדקל והגפן. כל אחד מסוגי הדימויים משמש כאלמנט חזותי להמחיש נושאים מעולמות הנצרות והאיסלם. לאורך השנים פיתחה בליאן שפה ייחודית לאלמנטים מוכרים כשהיא מביאה תפיסה אורנמנטלית ובכך מבדילה את "כתב ידה" מאיורים ארמנים אחרים.
האמנות הארמנית הפכה לחלק מהנוף הישראלי, אמני הקרמיקה הארמנית הביאו לעיר ירושלים אמנות שלא הייתה קיימת בה לפני ושזרו את יצירתם בסיפור המקומיות של העיר ירושלים. השנה מלאו 100 שנים להגעתה של הקרמיקה הארמנית בישראל – ואף מציינים זאת במוזיאון רוקפלר בירושלים. שבוע האיור מהווה הזדמנות מעניינת להציג בבית בנימיני את סיפור הקרמיקה הארמנית של משפחת בליאן, קרמיקה מלאת בעיטורים ואיורים המשלבים בתוכם היסטוריה, מסורות משפחתיות וסיפורי הקהילה הארמנית. הצגת הקרמיקה הארמנית במסגרת שבוע האיור – שואלת שאלות לגבי החיבור בין איור לקרמיקה באמצעות ציור מסורתי ייחודי שהוא חלק מהזהות המקומית והחיבור שלהם לאיור עכשווי.
