סיזיפוס | سيزيف / תערוכה זוגית

חנאן אבו חוסיין / حنان أبو حسين | בתיה מלכא / باتيا ملكا

אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט / القيّمات: ريعوت ربوح، شيلي شڤيط

פתיחה / الافتتاح: 10.11.2022, 19:30

נעילה / الاختتام: 31.12.2022, 14:00

התערוכה ׳סיזיפוס׳ מפגישה בין שתי אמניות, חנאן אבו-חוסיין ובתיה מלכא, אשר פרשנותן לשבר ומָחְבַר, לניתוק ומפגש, למשקל נפשי ושחרור מובילה לשני גופי עבודה שונים בנראות, בצבעוניות ובטיפול האסתטי-אך עם מכנה משותף המשתמש בשבר, במָחְבַר ובחיפוי כמצע לביקורת החברתית והתרבותית אותה הן מנסות לשקף בעבודותיהן. תהליכי העבודה של כל אחת מהן מבטאים עמלנות מדיטטיבית אשר מתוכה הן פועלות.

על סיזיפוס נגזר לגלגל סלע ענק במעלה ההר: בכל פעם רגע לפני שסיזיפוס מגיע לפסגה, הסלע מתגלגל חזרה למטה ומכריח אותו לחזור על הפעולה במעגל אין סופי. סיזיפוס נידון לנצח למאמץ חסר תועלת וייאוש ללא סוף. הסלע המטפורי אותו סוחבות האמניות כל אחת בדרכה, נושא בחובו ביקורת חברתית תרבותית ומתבטא בתהליך אמנותי חזרתי.  בספרו של אלבר קאמי "המיתוס של סיזיפוס", הוא משווה את חייו של האדם המודרני לגורלו של סיזיפוס: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו, כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח".

חנאן אבו-חוסיין חיה על הקו בין אום אל-פחם וירושלים. בעבודותיה המגוונות היא מעבירה את סיפור חייה לצופה דרך חשיפת נפשה שספגה ביקורת מצד הגברים במשפחתה על בחירתה באמנות כדרך חיים ובכלל. נושאים כמו פמיניזם; מעמד האישה בחברה הערבית בה גדלה; יחסיה עם אביה עליו היא מספרת כי מצד אחד היה אדם אינטלקטואל ואיש דעת אשר חשף אותה לידע רב, ומצד שני אפשר לאחיה לנהוג כלפיה באלימות ולשלוט על מהלך חייה. מאבק קיומי זה מהווה בסיס לכל עשייתה האמנותית. והוא למעשה הסלע שאותו נידונה להמשיך לגלגל ואיתו מתמודדת גם היום.

בעבודה המוצגת בתערוכה מציגה אבו-חוסיין אובייקטים אשר מהווים תשתית לבניית בית. החומרים איתם פועלת נושאים מטען מגדרי ומהווים רפרנס לעבודה פיזית קשה אשר מזוהה בחברה כעבודה גברית. על ידי שימוש ביציקות קרמיות אותן היא מצפה בבטון וחיבור עם יחידות פלסטיק יוצרת אבו-חוסיין תוואי מקוטע. האמנית מנכסת אליה את תהליך העבודה ה״כבד״ הזה, לדבריה, כביטוי לחוזקה הנפשי והפיזי, וכדגש לתחושותיה שאין יכולת לאיחוי השברים ו/או לריפוי אשר ייאפשר זרימה. כמו כן האמנית יוצקת בלטות מתערובת הכוללת בטון, קוורץ ושומשום ומשלבת בהן דימויים נשיים עדינים אך צורמים של סיכות ביטחון ומחטים. אבו-חוסיין משתמשת בכוחות מגדריים משולבים להביע התגברות, התנגדות ועוצמה.

בתיה מלכא מתוך חדר עבודה קטן בביתה בחולון, מותחת ביקורת חברתית על תרבות השפע ומלחמת האדם בפגעי הזמן.

מלכא מוצאת ורוכשת בשוק הפשפשיים "שאריות" של תרבות קלאסית: חלקים בודדים מסטים של כלי בית/ סיפורים שונים: צלחות וכוסות קרמיקה מעוטרות. מאתר AliExpress היא מזמינה פניני שיבוץ מבריקות מפלסטיק בכמות מסחרית. האמנית שוברת את הכלים ומשתמשת בשברים כמצע גידול לתרבות וגישה חומרית חדשה. תחילה משמש השבר את מלכא כנקודת חיבור בין חלקי כלים שונים המנסים להגיע לשלם חדש. לדבריה, ״ככל שנוצרים עוד שברי חרס, לא קיימת יומרה של השברים לחזור להיות חלק משלם. אלא היצירות מתמקדות באסתטיקה של השבר עצמו״.

באסתטיקה מדויקת להפליא המדמה התפתחות אורגנית, השבר של מלכא מתחיל להתעצם ו׳מצמיח׳ מושבת פניני פלסטיק. הדימוי ההתחלתי נתלש מהקשרו האותנטי והעין לא יכולה שלא להתפתות ולהתמסר לנצנוץ הבועות המקציפות, המתגברות כגלד על נקודת ההיתוך או השבר.

האובייקטים מביעים גודש מוגזם, פיתוי, היעדר מידה ופרופורציה היוצרים תוצאה של אמנות קיטשית המזוהה עם תרבות הצריכה וחברה קפיטליסטית. מלכא מבקרת את תרבות השפע והמאבק בפגעי הזמן. היא מותחת קו רעיוני בין מילויי בוטוקס, שימוש בפילטר למיסוך עצמי ברשתות חברתיות, ותרבות השפע המפתה אותנו להחליף את הישן בחדש ואז בחדש יותר. על אף שהריבוי והשפע המוצע מכלה את אוצרותינו. פניני הפלסטיק ביבוא אישי של מלכא מחפות על שברי הקרמיקה כשם שהבוטוקס מחפה על רקמותינו האורגניות. ושוב אנו נשבים בקסם גם אם אבדה לנו הפונקציה בדרך.

חנאן אבו-חוסיין ובתיה מלכא מבטלות את השימושיות של חפצים מהיום יום: אבו-חוסיין משתמשת בצינורות אינסטלציה, מעברים חיוניים אשר לרוב נסתרים מהעין, ובאמצעותם חושפת את מערכת הקשרים הסבוכה התרבותית והמשפחתית אותה היא נושאת כל חייה. מלכא אוצרת כלי יד שנייה ייחודיים ובפעולת שבירה מוציאה אותם משימוש. בפעולת עיטור קיטשית המודעת לעצמה השברים של בתיה מקבלים משמעות חדשה.

מלכא מסתירה את השברים ומחפה אותם בגודש הנושא ביקורת חברתית נוקבת על תרבות הצריכה, ואילו אבו-חוסיין חושפת את שנוח לנו להסתיר – חברה לא שוויונית בה הזכות למימוש עצמי של נשים אינו מובן מאליו.

back to top