התערוכה 'גב אל גב' של גור ענבר היא מיצב בעל מספר רב של מרכיבים אשר מתייחסים לחלל הגלריה, כמו גם למבט המשתקף מן החוץ: מבנים גדולים של קריית המלאכה, המכוסים גרפיטי פרוע מסוגים שונים ואשר משתקפים מבעד לחלון הגלריה. גור ענבר, קרמיקאי אשר מייצר כדים וכלים אחרים בגדלים שונים, נוהג לצייר על עבודות הקרמיקה ציור חופשי, משוחרר, צבעוני מאד ומלא חיות. ציוריות מסוג זה התבצעה על ידי גור על קירות הגלריה באופן שיהדהד את ציורי הגרפיטי ברחוב ממול, "ישאב" אותם לתוך החלל ויצור התכתבות שלמה בין חוץ לפנים.
ציורי הקיר בעלי אופי 'נופי' ובאינטנסיביות משתנה, מהווים רקע אחורי שטוח לקבוצת פסלי קיר, שהם מעין תבליטים גדולי ממדים המדמים דמות אדם הגדולה ממידות אדם. הדמויות שואבות את השראתן מפסלי הקריאטידות היווניות, דמויות אישה מפוסלות הנושאות חלק ממבנה ותומכות בו. הקריאטידות של גור הן גרסה עכשווית, משוחררת, שמאזכרת את הדימוי העתיק אך יוצקת לתוכו תכנים בני זמננו, ציוריות אקספרסיבית, צבעונית אשר מהדהדת מופשט עכשווי ממקומות שונים בעולם. הקריאטידות ממוקמות על גבי ציורי הקיר בחלל הגלריה ובאופן הזה מייצרות חלל הוליסטי, יחסי חוץ פנים מרתקים.
ההצבה של גור ענבר במובן זה מתייחסת לחלל הגלריה באופן טוטאלי והוליסטי, כחטיבה אחת בעלת מרכיבים שונים אשר נעים ומשלבים בין עבודת קרמיקה מסורתית, קדרות ו "כלים" גדולי ממדים, לבין פיסול הפועל במבודד או בהקשר לחלל כתבליטי קיר ומתכתב עם הגרפיטי שעל הקירות.
זהו פרויקט מאתגר שמותח את העשייה הקרמית לקצוות: הוא מציע הקשרים מורכבים ועשירים שחוצים גבולות מדיומליים, הקשרים בין קרמיקה כמלאכה מסורתית, לבין פיסול חופשי, פרוע ואקספרסיבי המכוסה בציור וה"מתובלט" ומתייחס לציור, חוסם אותו או מתייחס אליו כרקע עלילתי.
גב-אל-גב הוא התפרצות גועשת של אנרגיה פיסולית וציורית שקשה מאד לתאר אותה במונחים סגנוניים. יש בתערוכה תחושה של אינטנסיביות, חרדה והתפוצצות שאינן נחסמות על ידי גבולות מנומסים של עשייה בקטגוריות מדיומליות סגורות. האובייקטים, כמו גם הציור, מעבירים תחושה של חיפוש קדחתני, של שינויי כיוון, חלוקות שטח ויצירת מוטציות צורניות בתלת ובדו ממד, שהן כמעט חסרות גבול ויכולות להיתפס מכיוונים שונים באופנים מורכבים ותוך יצירת מערכות יחסים מפתיעות ובלתי צפויות.
תהליך העבודה על התערוכה היה מורכב, מלא שינויים והתפצלויות – מה שהופך אותה למרתקת ומאתגרת כל כך. תוך כדי יצירת האובייקטים עולות שאלות הקשורות להגדרתם הסגנונית והמהותית, מה הם אמורים להיות ולאיזה כיוון הם מתפתחים. במובן זה יש פה תהליך שמתפתל באופן ריזומטי, פורע גבולות ומייצר בכל פעם צורך להגדיר ולמסגר אותו מחדש באופן שייתן מסגרת מושגית ברורה. תהליך מסוג זה הוא כאמור מרתק, אך בלתי יציב ולכן הוא משאיר סימן שאלה מהותי לגבי האופן שבו ניתן לתאר אותו. תיאור כזה של תהליך הוא מבחינתי מעניין ואני רואה אותו באופן פוזיטיבי, מכיוון שהוא מציג את עצמו כבלתי ניתן לשליטה או להגדרה מנוסחת מראש. בהיבט זה, הטקסט האוצרותי והעבודה שלי כאוצר "רודפת" ועוקבת אחר האמן; אני צריך לנסות לתאר ולפרש תהליך שהוא כמעט חסר גבולות, משתנה לנגד העיניים ומתפתח בצורה נחשונית לכיוונים שונים. היחסים בין העבודה בכללותה, לבין פעולת הפרשנות אינם שגרתיים. העבודה וההתפתחויות הפנימיות שלה מחייבת חשיבה והגדרה מחודשת, שינויים ויצירת רשתות חיווט מחדש של המערכת הפרשנית שהולכת בעקבות העשייה הפיסולית והציורית ולא מייצרת לה גבולות.
התוצאה הסופית שתהיה בחלל הגלריה אמורה להעלות שאלות פתוחות, להפעיל את העין ואת יכולת התפיסה שלנו ולקשור את הגלריה לסביבה האורבנית החיצונית, לקריית המלאכה, כתערובת של מבנים תעשייתיים, חללי אמנות, ציורי גרפיטי, מבני תעשייה זעירה וגלריות כקוביות לבנות המציגות "אמנות".
אוצר: ציבי גבע
פתיחה: חמישי, 5.2.2026, 19:30
שיח גלריה: שישי, 13.3.2026, 11:30
נעילה: שבת, 21.3.2026, 14:00
ظهرًا لظهر | غور عنبار
القيّم: تسيبي چيڤع
معرض "ظهرًا لظهر" هو عمل تركيبي يتكون من عدة عناصر التي تحيل إلى فضاء الجاليري، وكذلك إلى النظرة المنعكسة من الخارج: مبانٍ كبيرة في كريات هملاخا، مغطاة بأنواع مختلفة من الغرافيتي الجامح، والتي تنعكس عبر نافذة الجاليري. غور عنبار، هو خزّاف يُنتج جرارًا وأواني أخرى بأحجام متنوّعة، اعتاد الرسم على أعماله الخزفية رسمًا حرًا، متحررًا، وافر الألوان ومفعمًا بالحياة. هذا النوع من النزعة التصويرية يُعرض على جدران الجاليري بطريقة تُردد أصداء رسومات الغرافيتي في الشارع المقابل، "تمتصها" إلى داخل الفضاء، وتخلق حوارًا كاملًا بين الخارج والداخل. الجداريات هي ذات طابع "لمنظري"، وبدرجات متفاوتة من الكثافة، تشكّل خلفية مسطّحة لمجموعة من منحوتات الجدار، وهي بمثابة نُقوش بارزة كبيرة الحجم تحاكي هيئة إنسان حجمه يتجاوز مقاييسه الطبيعية، وتستمد إلهامها من تماثيل العذارى اليونانية، شخصيات نسائية منحوتة تحمل جزءًا من البناء وتدعمه. تماثيل عذارى غور هي نسخة معاصرة ومتحرّرة، تحيل إلى الصورة القديمة لكنها تصبّ فيها مضامين راهنة، ونزعة تصويرية تعبيرية، لونية، تُحاكي التجريد المعاصر العالمي.
بهذا المعنى، فإن عمل غور عنبار التركيبي يتعامل مع فضاء الجاليري بشكل شموليّ وكليّ، كوحدة واحدة ذات عناصر متعدّدة تتحرّك وتمزج بين العمل الخزفيّ التقليديّ، فنّ الفخار و"الأدوات" كبيرة الحجم، وبين نحت يعمل منفصلًا أو في سياق الفضاء كنقوش جدارية، ويتحاور مع الغرافيتي على الجدران.
ظهرًا لظهر هو انفجار هائج لطاقة نحتيّة وتصويريّة يصعب جدًا وصفه بمصطلحات أسلوبية. إنه مشروع من التحديّ يدفع الممارسة الخزفية إلى أقصاها: فهو يقترح سياقات معقّدة وغنية تتجاوز حدود إحساس الكثافة، القلق والانفجار الذي لا يمكن اخماده بواسطة حدود مهذّبة لممارسة ضمن فئات وسيطية مغلقة.
سيرورة العمل على المعرض كانت معقّدة، مليئة بالتغييرات والتشعّبات – وهو ما يجعله مثيرًا ومتحدّيًا إلى هذا الحد. أثناء خلال صنع الهيئات تبرز أسئلة مثل: ما الذي يُفترض أن تكونه؟ وإلى أي اتجاه تتطوّر؟ بهذا المعنى، فهذه سيرورة تلتفّ بشكل جذموري، تخترق الحدود وتُنتج في كل مرة ضرورة إعادة تعريفها وتأطيرها من جديد بشكل يمنحها إطارًا مفهوميًا واضحًا. هذه السيرورة مثيرة، كما ذُكر، لكنها غير مستقرة، ولذلك فهي تترك علامة استفهام جوهرية حول كيفية وصفها. من هذا المنظور، فإن نص خزانة المعرض القيّمي وعَملي كقيّم "يطاردان" الفنّان ويتتبعانه؛ إذ عليّ أن أحاول وصف وتفسير سيرورة تكاد يكون بلا حدود، تتغيّر أمام الناظر وتتطوّر بشكل ملتوٍّ نحو اتجاهات مختلفة. يُفترض أن تثير النتيجة النهائية المعروضة أسئلة مفتوحة، وأن تُفعّل العين وقدرتنا على الإدراك، وربط الجاليري بالبيئة الحضرية الخارجية – كريات هملاخا – كمزيج من مبانٍ صناعية، وفضاءات فنّية، ورسومات غرافيتي، ومنشآت صناعات صغيرة، وجاليريهات على هيئة مكعّبات بيضاء تعرض "فنًا".
