אוטופיסטים פנטזיסטים | متفائلون فانتازيّون / תערוכה קבוצתית

אוצרוּת: עינת לידר ושחר כהן   
خزانة المعرض: عينات ليدور وشاحر كوهن

פתיחה / الافتتاح: חמישי, 10.11.2022, 19:30

20:45 | פרפורמנס: Capacity ,מיה רשף ויובל פינקלשטיין
20:45 | أداء: Capacity ،مِيا ريشف ويوڤال فينكلشتاين

שיח גלריה / حديث الجاليري: חמישי, 22.12.22, 18:30

נעילה / الاختتام: שבת, 31.12.2022, 14:00

בהשתתפות:
צליל אבודרהם, גיא און, ענהאל אזולאי-אטב, קינאנה איברהים, ארטיום גורבנקו, סופיה זכרובה, אור טורקו, חסן כורד, נעמה לוית, אלמה ליאון, אלאא עבידאת, עמרי פישר, גלית קרופיק,  מיה רשף, פאטמה שאקיראת, הילה שפירא
المشاركون:
تسليل ابودرهم، چاي أون، عنهال أزولاي أتاب، كنانة إبراهيم، ارتيوم غوربنكو، صوفيا زخروبا، أور توركو، حسن كرد، نعمة لڤيت، ألما ليئون، آلاء عبيدات، عمري فيشر، چليت كروفيك،  مِيا ريشف, فاطمة شقيرات، هيلا شپيرا

מונח על הגוף / עינת לידר

מעצבים שואפים ומפנטזים ליצור עולם טוב יותר, מנקודת המבט האנושית. הם מבקשים להיטיב את הקשר בין האדם לבין החפצים הסובבים אותו תוך יישום ערכים חברתיים רלוונטיים לתרבות בה הם מתקיימים. כלומר, החשיבה הסביבתית והאנושית כבר מוטמעות בחפץ. החפץ אינו מתקיים במנותק אלא מראש מתיחס לאדם ולחברה סביבו. בכך החפץ המיועד להטיב את התפקוד, הממשק, האינטראקציה שלנו עם סביבתנו, כבר מגלם בתוכו מרכיב אוטופי, אופטימי – לעולם טוב יותר.

תכשיטים מתיחסים גם הם לגוף האדם ולסביבה החברתית בה הם פועלים, נוגעים לרב גם במשאלה; חתירה למראה המושלם, לחומר הנדיר, לצורה הענוגה. גיאורג זימל, שהיה סוציולוג ופילוסוף גרמני, כתב ב 1908 -ב- The Secret and the Secret Society[1] אודות הקשר שנוצר בין אנשים באמצעות התכשיטים. לתפיסתו זהו מצב דיאלקטי. התכשיט ״פועל״ באמצעות החלפת רגש ההתנשאות על אחרים – בתלות בהם, ובהחלפת רצונם הטוב של אנשים המתבטא בהסטת מבט – בקנאתם. רגשות אלה כלפי התכשיט דומים לנטיות סותרות ברצונו של אדם לרַצות את סביבתו: מצד אחד, חסד ורצון להעניק שמחה, ומצד שני, התקווה שהשמחה והחסד יוחזרו אליו כאות הערכה ואף קינאה ב״גדולתו עתירת החסדים״. התכשיט מייחד את אישיות העונד ומבליט אותה כיוצאת דופן, לא באמצעות הצהרה כוחנית או כפיה, אלא באמצעות תענוג שחווה הצופה מרצון. אדם מעטר את עצמו לעצמו, אך יכול לעשות כן רק על ידי הערצתם של אחרים. ענידת תכשיטים אם כן, היא אחד האקטים הסוציולוגיים המוזרים ביותר לדעתו של זימל: מעין קסם, מעשה המשרת באופן בלעדי את משמעותו המוגברת של היחיד דרך הנאה חזותית שהוא מציע לאחר. כך, לתפיסתו, התכשיט הוא אגואיסטי ואלטרואיסטי בו־זמנית. כלומר: אובייקט חברתי וציבורי, בו זמנית שהוא אישי ופרטי.  

באופן דומה, מתקיים התכשיט גם במשוואה הנעה במרחב בין הפרטי לציבורי. הוא אינו פועל בחלל ריק או ב״אויר״ אלא מונח על גוף. שואף ״לארגן ולהיטיב״ את המציאות הפיזית, האישית והחברתית. כלומר, חזון ההתקשטות קיבל צורה ביחס לגוף האדם והתנהלותו החברתית תרבותית. החשיבה הסביבתית מובנית כבר בעיטור.

בנוסף בתכשיטים עכשווים, בולט מאוד העיסוק ברוח האנושית לפחות באותה מידה כמו העיסוק בגוף. ברבים מהם ניכרת ביקורת ושאיפה לעולם בעל סדר טוב יותר, המתרכז קודם כל בבני אדם. כלומר התכשיט חותר למה שראוי להיות – בצורתו, בחומריו ובתכנים העולים, ובמובן הזה ניתן לומר שיש לתכשיט העכשווי יסוד אוטופיסטי.

מקור המילה אוטופיה מיוונית, ופירושה אף או כל מקום. תומס מור העלה לראשונה מושג זה בספרו המשפיע נושא שם זה בשנת 1516[2]. ״האוטופיות הן יצירות תרבות והמצאות דגמים כביטוי לחיפוש מוצא למצוקות העולם הזה. ניתן לסווגן על פי התוכן, הצורה או התפקוד"[3]. נושא האוטופיה נדון רבות ביצירה על כל הבטיה, מעניין במיוחד בהקשר ליצירה המקומית להזכיר את חזונו האוטופי של בוריס שץ מקים בצלאל[4] בו פרט את רעיונותיו לחברה חדשה וצודקת יותר, במרכזה האמנות.

האוטופיה חותרת לעולם טוב יותר מהמציאות. מרכזה של האוטופיה באדם, והיא נובעת מתוך השאיפה לבחון סדר אחר תחת הסדר הקיים. שאיפה זו עומדת בבסיסי תחום העיצוב באופן כללי, אם כי בניגוד להגות רעיונית – מלאכת העיצוב עוסקת בניסיון להגשים בפועל את העתיד והפנטזיה אותם הוא מדמיין. כך, מעצם תפיסתה הפוזיטיבית, החשיבה האוטופית נמצאת בבסיס העיצוב. הפנטזיה, היא הכלי היצירתי, מאפשרת את הניסיון לבחון קיומה של תרבות שראויה להיות. מבחינת תכשיטים – התרבות ויחסינו כלפיה, יכולים להשתקף בפעולת התקשטות וההצהרות הסימבוליות הנישאות באמצעות חומר על גוף; תכשיטים מצריכים חשיבה מרוכזת ומתומצתת, טיפול בפרטים, ידע טכני. הם מאפשרים לחשוב רחב בקנה מידה מזערי, מרוכז ואינטימי. קרוב לגוף. ואכן, אחד הדברים המיוחדים בתכשיטים, היסטורית – הוא ביכולתם לרכז תמצית של תרבות במקום וזמן מסויים על גבי הגוף, מוצגים כגלריה אקטיבית ודינמית.

ראשית מיקום ענידתם תמיד סימבולי  -ביחס לתקדימים ומסורות, כמו גם ביחס למנת הגוף החשוף סביבם. הגוף מתפקד כגלריה והוא חלק משמעותי בהוויתם, בין היתר בשל האינטימיות והפרקטיקות האישיות המודגשות בעת הענידה. שנית, חומריהם של תכשיטים – איכותם, נדירותם או היותם יוצאי דופן, יוצרים להם גם ״תפקיד״ חברתי. כלומר החומר יכול להוסיף לממדי התכשיט גם הון תרבותי, מעמד וייחוס. ממד נוסף הקיים ביכולתם של תכשיטים לשקף תרבות מתקיים מעצם העבודה המקצועית או טכנולוגית שהושקעה בהפקת מרכיביהם או צורתם. הווה אומר יכולתם של תכשיטים להיות נחשקים גם בשל הממד היצירתי-יצרני שהושקע בהם, או בשל ייחודם המבני על כל פרטיו. הבטים אלה בונים כולם את האפשרות של תכשיטים לייצג את החברה והשיח סביבם באופן שאינו מילולי. במסגרת הנדבכים הנבנים טמונה תמצית התרבות, בזעיר אנפין.

חומרי הגלם שבשימוש, כפי שכתב רולאן בארת, במאמרו[5] From Gemstones To Jewellery גם הם בעלי משמעות תרבותית ובעצמם מהווים נקיטת עמדה, בדומה לצורה, תפקוד והרעיון העומד מאחורי העבודות. בעבר נעשו תכשיטים מכל החומרים שהיו זמינים בסביבת המחייה. כיום, כיוון שאנו ״מוצפים״ בחומרים מחומרים שונים, עצם בחירת החומר הופכת להיות גם היא הצהרה. שכן קשה כמובן לנתק חומר מסויים מההשלכות הסביבתיות שלו או של תוצרי הלוואי בעת העבודה עימו ומשמעותם העצומה לכלכלה, פוליטיקה, דת. רולאן בארת׳ מגדיר את משמעות התכשיטים על־פי התכונות היסודיות הגלומות בחומריהם והשפעתם על התפתחות התרבות, החיים והעולם. לתפיסתו, בניגוד לעבר, תכשיטים בעידן המודרני אינם ניתנים עוד רק כפרס אלא הם משוחררים. התכשיט ״המשוחרר״ הוא רב־תכליתי, מתפקד כפרט עצמאי, מאגי ובלתי תלוי, שולט בהופעה האנושית, הופך אותה לבעלת משמעות; כך, תכשיטים הופכים להיות קפסולות תרבותיות-חברתיות אוטופיות, שנוצקו ונוצרו מתוך החזון והפנטזיה של היוצרים.

אין זה אומר שהתכשיט מרכז תפיסות חיוביות דווקא. לעיתים בתכשיטים עכשוויים טמונים אלמנטים דיסטופיים. חזיון המתאר את העולם כמקום בעל קשיים ממשיים. ביחד עם מראות הטכנולוגיה העכשווית הנישאת על גוף, והניסיון להכניע ולהנדס אותו בדרכים שונות ומשונות, תרבות הצריכה והתקשורת גרמו לתכשיטים לחפש שפה חדשה בעולם כיום. שוב אינם יכולים להשתמש בקודים ההיסטורים של הצורה או החומר, אלא עליהם לבחון מחדש את הממסדים החברתיים שלעיתים מנוכרים לתפיסת היחיד.

בתערוכה אוטופיסטים פנטזיסטים מוצגות עבודות העוסקות בתכשיטים, גוף והתקשטות עכשווית. התערוכה היא רב תחומית; העבודות המוצגות אינן מגיעות רק מתוך תחום הצורפות. החיבור בין מדיומים שונים בהתיחס למחשבות על התקשטות, מסיר את החיץ הדיסיפלינרי שהושתת בין תחומי היצירה, המפריע לעיתים לקיום דיון משמעותי באובייקט מסויים וממוקד, כמו תכשיטים.

כל העבודות המוצגות בתערוכה אוטופיסטים פנטזיסטים הם של יוצרות ויוצרים אשר פרצו לשדה בשנים האחרונות. מצד אחד הם מצביעים על הפגום והלקוי ונוקטים נקודות מבט ביקורתיות כלפי המציאות. מצד שני, הם אופטימיים בבואם להציע ולבנות מציאות חדשה, תואמת ומדוייקת יותר לתפיסתם. מנהלים דו שיח עם הסובבים אותם, כפי שתאר זימל. העבודות המוצגות נראות רובן ללא הגוף, מותירות מקום למחשבה עבור המבקרות.ים בתערוכה אודות המלא והחסר בתחביר ובשימוש, פועלות מנקודת מבט שהיא לעיתים מתרחקת וסוריאליסטית ולעיתים מחפשת קירבה ונטועה באופן ממשי ביומיום.

התערוכה היא הניסיון לדמיין וליצור באמצעות העבודות מושגים חדשים וטובים יותר, המשרטטים את הפער בין מה שהעולם המתקדם יכל להציע לבין המציאות המורכבת בה הן פועלות.

[1] Georg Simmel, “Adornment,” in The Sociology of Georg Simmel (1908), Vol. 10, trans. and ed. K. Wolf, New York: Simon and Schuster, 1950, pp. 338 -344.

[2] Saint Thomas More and Henry Morley, Utopia, Project Gutenburg ebook, https://www.gutenberg.org/, release date 01.04.2000

[3]  אברהם יסעור, אחרית דבר – אוטופיות, ניסיון הגדרה, בתוך: אוטופיות אנטולוגיה, עורכים: אברהם יסעור ונגה וולף, רסלינג 2011.

[4]  בוריס שץ, ירושלים הבנויה: חלום בהקיץ, תרגום: מרדכי אזרחי. תרפ“ד, פרויקט בן יהודה. https://benyehuda.org/read/9965 (גישה באוקטובר 2022).

[5] Barthes, Roland. From Gemstones To Jewellery, Chapter 5 of The Language of Fashion, first published in France, 2004, by Editions du Seuill. The article From Gemstones to Jewellery was first published in Jardin des Arts, 77 (April), 1961; Oeuvres complétes vol. 1, pp. 911-14.

back to top