לפני שנתיים, עקב המלחמה, פונו המכללה האקדמית תל חי והמכון לאמנויות. רוב הסטודנטים והמרצים נאלצו לעזוב את מרכז היצירה שלהם לטובת בתים חלופיים. השנה חזרנו הביתה. זו לא הפעם הראשונה שתל חי ננטשת וקמה מחדש כמו בגלגול קארמתי, בתקווה תמידית שיעשה תיקון. מקום כה טעון בפאתוס וכאב הופך לטבור יצירתי, מתרוקן וקם מחדש. התערוכה שו.מקום מבקשת לתת קול לכאבי הפינוי והמלחמה ולהזכיר כי דמיון ויצירה הם הבסיס לחיים. בתערוכה, מרצי.ות ובוגרי.ות המכון לאמנויות תל חי מעלות.ים שאלות על המושג מקום – מקום אישי, עמדה מול מקום, מקום שהוא ארץ ומקום שהוא חוסר מקום.
לאחר שהאדמירל הוריישו נלסון, לוחם בתקופה הנפוליאנית, איבד את זרועו הימנית, הוא חווה כאבי רפאים חזקים, תחושה של אצבעות ננעצות בכף ידו הנעלמת. הופעתן של תחושות רפאים אלו הובילה אותו להכריז כי הפנטום שלו הוא "הוכחה ישירה לקיומה של הנשמה" . "אם זרוע יכולה לשרוד קטיעה פיזית, מדוע לא האדם כולו?" נלסון הבין כי קיומו הוא לא רק קיום גוף לבדו1. לאורך ההיסטוריה, בקרבות בגבול הלבנון, היו רגעים שתל חי הוחזקה רק בכח המחשבה, ההר הפך לגרגר אבק, הלא כלום איים להשתלט. גבולות נדדו ואיתם עבר הווה ועתיד לא ידועים התערבבו לסיפור שאינו נגמר. למה? איך? איפה? מתוך זעזוע האדמה, סימני שאלה זורמים מההר ובמורד השבר ומציפים את הארץ על כל יושביה, בין הנהר לים, שום מקום לא מרגיש בטוח, לא לנפש ולא לגוף, אין מקום.
כשאורזים חפצים בבהילות, מתחדדים סדרי עדיפויות, בשנתיים האחרונות, חפצים נאספו ומויינו בחטף, לפעמים הוצלו, לעיתים הופקרו, הועברו לבינתיים. הצטמצמנו וסודרנו מחדש, בחדרים נקיים, נטולי זיכרונות. הפכנו לאשליה אופטית, כמראה המוצבת לקטוע יד, העמדנו פנים שהמקום במקום, שלא כואב לנו בהר. כשחזרנו, כבר לא ראינו את אותו הדבר, כאבי הפנטום נשארו, והבית הדהד את כל אלו שחסרות.ים בו.
מתוך הכאב אנחנו, קהילת המכון לאמנויות בתל חי, בוחרות.ים לדמיין מקום, להילחם בלא כלום, להיזכר שקיומנו הוא לא קיום הגוף בלבד וידינו הקטועה היא הוכחה לכוחה של הנפש. אנחנו מבקשות.ים להביט עמוק, במה שעכשיו ובמה שהיה, ולקוות למה שיהיה, למקום טוב יותר.
המכון לאמנויות תל חי הוקם ב-1961 ביוזמתם של שני יוצרים צעירים אריאלה פלד מקיבוץ משגב עם וירי סביר מקיבוץ שדה נחמיה. המכון לאמנות שימש מקום מפגש של אמנים ויוצרים מהגליל העליון, שהיו חלק ממפעל ההתיישבות החלוצי. בשנות ה-80 יזמו האמנים אילנה באומן וטולי באומן את סדרת האירועים "תל חי, מפגש אמנות בת זמננו" והעמידו את המכון לאמנות תל חי בחזית השיח האמנותי. במכון לאמנות בתל חי פועלות היום 3 דיסציפלינות: מחלקה לאמנות, מחלקה לצורפות ומחלקה לקרמיקה. לימים היווה המכון לאמנויות את הבסיס ממנו צמחה המכללה האקדמית תל-חי. בוגרים רבים של המכון לאמנויות פועלים ומוכרים בשדה האמנות והעיצוב הישראלי והבינלאומי.
- Riddoch, George. "Phantom limbs and body shape." Brain: A Journal of Neurology (1941)
אוצרות: מאיה גצוב ונגה חדד
בהשתתפות: תילי ארוך, רוזאן בתריס ח'ורי, זיוה בן ערב רבינוביץ', אלעד גוטרמן, ליטל גולדנברג, יאיר גלייכר, אופל גלילי ויטורי, שי ג'רסי, רעות דפנא, האג'ר ח'אטר, אריק כלפון, סיגל ליפשיץ, שי מאור, גל מקליין מיטשל, מירב ניב רביב, אילה צור, מיכל שכנאי, יערה רבינוביץ', רחל רבינוביץ', ענת רוזנסון בן-חור
פתיחה: חמישי, 30.10.25, 19:30
שיח גלריה: שישי, 05.12.2025, 11:30
נעילה: שבת, 13.12.25, 14:00
שו.מקום | شو.مكان – קורות חיים אמנים.יות
עיתונות:
""שו.מקום״: מה שהיה עד לא מזמן עיסוק אישי, הפך למשהו רחב יותר", יובל סער, פורטפוליו
"״שו.מקום״ ו״אורות צפוניים״ בבית בנימיני", פורטפוליו
"תערוכה: שו.מקום – המחלקה לצורפות, המכון לאומנויות תל-חי", מגזין תל-חי
شو.مكان
القيّمات: مايا غتسوڨ ونوچا حداد
بمشاركة: أريك حلفون، ألعاد غوترمان، أوݒيل شاي جرسي، أيَلا تسور، تيلي أروخ، چال مكلاين ميتشل، چليلي ڤيتوري، راحيل رابينوڨيتش، روزان بياتريس خوري، ريعوت دفنا، زيڨا بن عراڨ رابينوڨيتش، سيغال ليفشيتس، شاي مئور، عنات روزنسون بن حور، ليطال غولدنبيرغ، ميراڨ نيڨ رڨيڨ، ميخال شكنائي، هاجر خاطر، يائير چلايخر، يعرا رابينوڨيتش.
قبل عامين، وبسبب الحرب، تم إخلاء الكليّة الأكاديمية تل حاي ومعهد الفنون. أُجبر معظم الطلاب والمحاضرين على مغادرة مركز عملهم الإبداعي والانتقال إلى منازل بديلة. هذا العام عدنا إلى بيتنا. وليس هذا أول مرة تُهجَر فيها تل حاي ثم تنهض من جديد، كما في تناسح الأرواح بمفهوم الكارما، على أمل دائم بأن يتحقق الإصلاح. مكان كهذا مثقل بالعاطفة والألم يتحول إلى سُرّةٍ للإبداع، يُفرَّغ ثم يقوم من جديد. المعرض شو.مكان يسعى إلى منح صوتٍ لآلام الإخلاء والحرب، ويذكّر بأن الخيال والإبداع هما أساس الحياة. في المعرض، يُقدِّم محاضرون ومحاضرات وخريجوت وخريجات من معهد الفنون في تل حاي تساؤلات حول مفهوم المكان – مكان شخصي، موقف تجاه المكان، مكان هو أرض، ومكان هو غياب المكان.
بعد أن فقد الأدميرال هوراشيو نِلسون، أحد القادة في الحقبة النابليونية، ذراعه اليمنى، شعر بآلامٍ خيالية قوية، إحساس بأصابع تنغرس في كفّه الغائب. ظهور هذه الأحاسيس الخيالية دفعه إلى القول إنّ طيفه هو "برهان مباشر على وجود الروح". "إذا كانت ذراع قادرة على البقاء بعد بترها الجسدي، فلماذا لا يستطيع الإنسان كله؟" فهم نلسون أن وجوده ليس وجود الجسد وحده. عبر التاريخ، في المعارك على الحدود اللبنانية، كانت هناك لحظات لم تُحفظ فيها تل حاي إلا بقوة الفكر، حيث تحوّل الجبل إلى ذرّة غبار، وكاد العدم يبتلع كل شيء. تغيّرت الحدود، وامتزج الماضي بالحاضر والمستقبل المجهول في قصة لا تنتهي. لماذا؟ كيف؟ أين؟ من اهتزاز الأرض تتدفق علامات الاستفهام من الجبل ومن منحدر الصدع، فتغمر البلاد وسكانها، بين النهر والبحر، لا مكان يبدو آمنًا، لا للروح ولا للجسد، لا مكان.
عندما نحزم الأغراض على عَجَل، تتضح أولوياتنا. في العامين الماضيين، جُمعت الأشياء وفُرزت بسرعة؛ بعضها أُنقذ، وبعضها تُرك أو تم نقله مؤقتًا. تقلّصنا وأُعيد تنظيمنا في غرفٍ نظيفة خالية من الذكريات.
صرنا خدعة بصرية، كمرآة تُقطع فيها اليد، تظاهرنا أن المكان ما زال في مكانه، وأننا لا نتألم في الجبل.
لكن عندما عدنا، لم نرَ الشيء ذاته. آلام الطيف بقيت، والبيت صار يصدح بأصداء الذين غابوا وغبن عنه. من قلب هذا الألم، نحن، مجتمع معهد الفنون في تل حاي، نختار أن نتخيل مكانًا، أن نقاوم العدم، أن نتذكّر أن وجودنا ليس وجود الجسد وحده، وأن يدنا المبتورة هي برهان على قوة الروح. ننظر بعمقٍ في ما هو كائن، وما كان، ونأمل بما سيكون، بمكانٍ أفضل.
أُنشئ معهد الفنون في تل حاي عام 1961 بمبادرة من فنّانين شابين: أريئيلا فلَد من كيبوتس مسغاڨ عام، ويِري سڤير من كيبوتس سديه نَحميا. كان المعهد مركزًا للقاء الفنّانين والمبدعين من الجليل الأعلى، الذين شكّلوا جزءًا من المشروع الاستيطاني الطلائعي. وفي الثمانينيات، بادر الفنّانان إيلانا بومان وطولي بومان إلى سلسلة فعاليات بعنوان "تل حاي، لقاء فن معاصر"، مما جعل المعهد في طليعة الحوار الفنّي في إسرائيل. اليوم يضمّ المعهد ثلاث تخصصات: قسم الفنون التشكيلية، قسم صياغة المجوهرات وقسك الخزف. ومع مرور السنين، أصبح معهد الفنون في تل حاي القاعدة التي نمت منها الكليّة الأكاديمية تل حاي. وقد برز العديد من خريجي المعهد في مجالات الفن والتصميم داخل إسرائيل وعلى الساحة الدولية.
