במבט הראשון, סדרת העבודות המוצגת בתערוכה שְׁמוּרָה נראית כמו סדרה של מופשטים אקספרסיביים, בעלי שפה צבעונית אחידה, ומטופלים באינטואיטיביות. אולם, במבט שני מתגלית פעולה מתמשכת, רבת רבדים, המשלבת תכנון מוקדם, יצירה של מצע דמוי מצה מפורצלן, פעולה של זחל תולעת המשי, וציור חופשי. הפורמטים הרבועים והמהודקים, נוצרים בחובם פעולה ומחשבה הפותחת מחדש מושגים כמו: ציר זמן, טבע, התכלות, נצחיות ואמנות.
לכאורה, סדרת העבודות מפגישות בין עולמות שונים ולעיתים אף מנוגדים: המצע/מצה מפורצלן שאחרי שרפתה בטמפרטורה גבוהה הופכת למשטח חומרי – השביר אמנם מפני מכה – אך אינו מתפרק במשך אלפי שנים ועמיד מפני פגעי הזמן. מצע זה ממתין בסבלנות אין קץ לארכיאולוגים של העתיד תוך כדי מפגש עם פעולתה של תולעת המשי שתוחלת החיים שלה היא ימים ספורים בלבד, הטווה תוך זמן קצר פקעות וקורים עדינים וקריעים, בית שברירי ומתכלה ורשת של חוטים שתיהרס במחי מגע יד. המפגש הזה יוצר מתח המערער ובוחן את ציר הזמן, את השבריריות של הנחות יסוד, ואת מה שנראה לנו מובן מאליו ונהרס בקלות בלתי נסבלת.
ביקור במפעל המצות 'אביב' שבבני ברק, והתפעלות מהתהליכים השונים של יצירת מצות במפעל, היווה עבור אודי צ'רקה מקור השראה ליצירת מצות מפורצלן. העבודות נוצרו כסדרות קטנות בכל אביב מחדש, העונה בה תולעי המשי טוות את הפקעות והחוטים שלהם כחלק ממחזור חייהן. עם השנים הסדרות הצטברו לגוף עבודות רחב היקף, המונה היום כמה עשרות פריטים. היצירה האמנותית של צ'רקה, התקיימה איפה כפעולה מחזורית העוקבת אחר עונות השנה במרחב שיש בו פעולה ניסיונית, מטושטשת ומתכלה וחוזר חלילה: פעולה חזרתית המצטברת עם השנים למקור הכוח של העבודות.
שם התערוכה שְׁמוּרָה מתכתב עם פרשנויות רבות בינהן הכינוי 'מצה שמורה', כלומר כזו שתהליך הכנתה מוקפד על מנת שלא תחמיץ, עם המושג 'שמורת טבע' במובן זה שהיצירות בתערוכה הן למעשה טריטוריה או אזור מוגדר – המהווה עדות חומרית וצבעונית השומרת על פעולתה המחזורית של התולעת. בנוסף, שְׁמוּרָה היא גם 'מוגנת', כמו גולם המגן על הזחל בתהליך ההשתנות שלו, או כמו 'מרחב מוגן' במובן הרחב של המילה.
הקבלה נוספת בהקשר של ההקפדה על תהליכי העבודה על 'מצה שמורה', הוא תהליך העבודה בפורצלן, חומר קרמי הדורש הבנה עמוקה והקפדה מדויקת בעבודה עמו מכיוון שאיננו מתמסר בקלות למעשה האמנותי, הוא חומר בלתי ממושמע בעליל, הוא מתעוות ומתכווץ מאוד, ודרוש ניסיון רב על מנת לעבוד עמו. לפיכך, הפעולות האמנותיות, החומריות והסימבוליות בתערוכה שְׁמוּרָה יוצרות היגד ייחודי המחבר בין עולמות המנוגדים אך גם משלימים בו זמנית.
צ'רקה הוא אמן רב תחומי, הנע בין מדיות שונות כמו פיסול ציור וקרמיקה. בתערוכה זו בולט במיוחד השילוב בין המדיומים השונים, כך שלא ברור מה מוצג לפנינו: ציור? פיסול? האם זה משנה? הציור על הקורים הטוויים ועל הפקעות הנטושות גס ברובו (למעט כמה רישומים עדינים בעפרון) ורזה בפלטת הצבעים בה נעשה שימוש: ציור באדום ושחור כמעט בלבד עם תוספות עדינות של כחול פה ושם. לאלו מתווסף צבע צהבהב – צבעם של הקורים והפקעות. לעיתים מבצבץ בין הקורים הלובן של הפורצלן והכתמים החומים המדמים מצה. צ'רקה לא מתפתה כמעט לציור דימויים או סיפורים על משטחי הפורצלן, הוא משתמש בצבע כחומר ונותן במרבית המקרים לפעולות החומריות והטבעיות לפעול מעצמן.
למרות שבגוף היצירה הכולל של צ'רקה יש שימוש נרחב באותיות ומילים, דווקא סדרת עבודות זו כמעט איננה כוללת אותן. היא מתמקדת באווירה מעורפלת ולעיתים עכורה, בטשטוש הראייה, בחיפוש אחר המעומעם ובלא ברור הנובעים לעיתים ממבט עם עיניים חצי סגורות. צ'רקה יוצר פעולה אמנותית נצחית (פורצלן) אך מתכלה (פקעות וחוטים של תולעת המשי). הוא פועל בעבודות המוצגות בתערוכה בשולי היצירה האמנותית ובוחן את משמעותה. התערוכה שְׁמוּרָה היא הזמנה לצפות במהלך אמנותי, ייחודי ונשגב, אך גם כאנטי-אמנותי, כאוטי וזניח כאחד.
אודי צ'רקה הוא בוגר המדרשה, פקולטה לאמנויות, המכללה האקדמית בית ברל. והוא מורה במגמת אמנות בישיבה לאמנויות ולמדעים "בר אילן" בתל אביב. צ'רקה הציג מספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים וגלריות לאמנות בישראל. כמו כן, הוא מלמד בסטודיו לקדרות במזכרת בתיה.
אוצרת: שלומית באומן
פתיחה: חמישי, 2.1.2025, 19:30
שיח גלריה: שישי, 31.1.2025, 11:30
נעילה: שבת, 15.2.2025, 14:00
עיתונות:
Udi Charka: Shmura, MutualArt
אודי צ׳רקה, אמי ספרד ורובין פנטופרו בבית בנימיני, פורטפוליו
"שתי תערוכות באותו בניין מנסות לשלב בין מסורת לחידוש", הארץ, גלעד מלצר
