הקשר בין חומר קרמי לאדריכלות הוא בן אלפי שנים, ומתבטא בשילוב של קרמיקה באדריכלות באמצעות בתי טיט או בוץ (Adobe), לבנים מחומר קרמי שרוף ועוד. גם חיפויים מקרמיקה באדריכלות הם נפוצים ועתיקי יומין, קשר שממשיך להתפתח עד היום: מבבל (כ-2,000 שנה לפנה"ס), דרך כיפת הסלע (691 לספירה), האדריכל אנטוני גאודי בברצלונה (Antoni Gaudí 1852-1926) ועד למעצבים עכשוויים כמו מרסל וונדרס (Marcel Wanders b. 1963) והלה יונגריוס (Hella Jongerius b. 1963), הממשיכים לפתח תרבות של שימוש בחיפויים קרמיים במרחב האדריכלי בראיה עכשווית ובנראות חדשה.
השימוש באריחי קרמיקה ליצירת מופע אדריכלי ייחודי לא מתיישן, אלא ההיפך – הולך ומשתכלל, ומשקף רוח של תקופה. בנוסף, לקירות קרמיים יתרונות רבים: מבחינה טכנולוגית החומר הקרמי עמיד הן בחללי פנים וחוץ, עמיד מפני השתנות של טמפרטורה, מפני פגעי מזג אויר (רוח, לחות וכדומה), ומפני השפעת קרני UV המשפיעות לרעה על חומרים רבים החשופים לשמש בזמן קצר, וגורמות לדהיית צבע בסוגים רבים של חיפויים מחומרים שונים. קירות מחומר קרמי הם חיפוי חם, בעל אינסוף אפשרויות ביטוי, טקסטורות ומופעים, שהם הבסיס ליצירת זהות לפי דרישה אמנותית או עיצובית.
התערוכה ההיסטורית 'קיר על קיר', חושפת את היופי של הקירות הקרמיים ההיסטוריים, שעסקו בהיבטים שונים של זהות ישראלית: מיתוסים מקומיים וסמלים תנכיים, קומפוזיציות מודרניסטיות בהן מופיעות צורות גיאומטריות וטקסטורות שונות, הנצחה בבתי יד לבנים וסיטואציות מחיי היומיום. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 נוצרו עשרות אם לא מאות קירות קרמיים המפוזרים ברחבי ישראל. קירות אלו משפיעים על המרחב האדריכלי, יוצרים בו זהות וערך מוסף רב משמעות. שיתוף פעולה פורה בין אדריכלים שונים לטובי האמנים הישראליים שצילומי הקירות שיצרו מוצגים בתערוכה, יצר תרבות חדשה, בעידוד עיריות שחיפשו ייחוד ושילוב של אמנות במרחב הציבורי. בעקבות עתירה של איגוד הקבלנים, בוטלו חוקי העזר העירוניים שהגנו על הקצאת אחוז מתקציב הבניה הציבורית ליישום יצירות אמנות. כך נעלמה תרבות זו, ועד סוף שנות ה-90 – שיתוף פעולה זה הצטמצם לתמיכה זניחה של יזמים פרטיים.
הקיר החדש 'קיר מלאכה' הוא מארג של אריחים, שכל אחד מהם מכיל שכבות של משמעות חומרית, תרבותית וחזותית, לצד פרקטיקות עבודה אישיות, ומשמעויות סמליות של יוצרים ויוצרות מתחומי עשייה שונים. קיר זה, משקף תפיסה עכשווית, והוא נוצר מתוך מחשבה להפיח חיים בשיתוף הפעולה בין אדריכלים לאמנים בכלל, ולאמני קרמיקה בפרט.
מטרת התערוכה היא להראות את הפוטנציאל הרב הטמון באומנות ייחודית זו, ולערוך דיון על אמנות במרחב הציבורי, בדגש על קירות קרמיים – כתזכורת לתרבות שהתקיימה בישראל במשך כשלושה עשורים.
'קיר מלאכה' הוא הזמנה לאדריכלים, יזמים, אמנים, מעצבים, קבלנים ומרצים באקדמיות השונות – ליצור שינוי בתרבות האדריכלית ולנצל את הפוטנציאל המתחדש של קירות קרמיים עכשוויים בישראל.
אוצרת: שלומית באומן
בהשתתפות: סאלח אלקרא, סלמאן אלקרא, ג'ניה ברגר, ז'אן דוד, שרגא ווייל, מרסל ינקו ואיצ'ה ממבוש, אהרן כהנא, יעל לב, יהודית מאיר, אביבה מרגלית ממבוש, שלום סבא, חוה סמואל, משה סעידי, גדולה עוגן, חוה קאופמן, דני קרוון, ז'וז'י (שושנה) שינדלר, ציונה שמשי, חיה תומא
פתיחה: חמישי, 29.05.2025, 19:30
שיח גלריה: שישי, 20.6.25, 11:30
נעילה: שבת, 12.7.2025, 14:00
בית בנימיני, העמל 17, תל אביב יפו
עיתונות:
קיר על קיר: בין קרמיקה לאדריכלות, יובל סער, פורטפוליו
מקורות:
- ראיון עם סאלח אלקרא וסלמאן אלקרא, מראיינת: שלומית באומן. יום שני, 17/03/2025, דלית אלכרמל
- נורית אשר פניג (2014), אחוז למען אמנות. ערב רב-מגזין עצמאי לאמנות (עורכים: רונן אידלמן ויונתן אמיר)
- מיכאל יעקובסון (2021), משה סעידי: קיר אמן. מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
- עו"ד דן להב (2004), הסדרים המחייבים הצבת יצירות אומנות בפרוייקטים של בנייה ציבורית. הוגש לחה"כ אהוד רצאבי. אישור: שירלי אברמי, הכנסת-מרכז מידע ומחקר
- מיכל מור (2025), 'אמנות בָּעברית', מבחר מאוסף האוניברסיטה העברית, 2025–1925. אונ' עיברית, ירושלים
- שירי ספקטור-בן ארי (2014), "אחוז למען האמנות"- דרכי יישום דוגמאות מהעולם. הוגש לחה"כ עופר שלח. אישור: שרון סופר, הכנסת-מרכז מידע ומחקר
- סקר אמנות הקיר בישראל (2025), מכון יד בן-צבי והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
- יוני רז פורטוגלי, עריכה (2020), אמנות ציבורית בישראל, הצעה להסדרת התחום בחקיקה. איגוד האמנים הפלסטיים.
- יוסף שאלתיאל (1966), סמינר עבודה בינלאומי לקרמיקה ארכיטקטונית, עין הוד, ישראל. קטלוג לרגל תערוכה של עבודות מהסמינר, שבוע עיצוב המוצר, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
-
שיחה בין גואל פינטו לרויטל פרץ בן אשר (יועצת ראש העיר תל אביב יפו לאמנות ותרבות) על פעילות איגוד האמנים הפלסטיים לקידום "אחוז לאמנות", בהסכת 'גם כן תרבות', 11.06.2020. מדקה 15:20 ועד דקה 24:15.
جدار على جدار
قيّمة المعرض: شلوميت باومان
بيت بنياميني، شارع العمل 17، تل أبيب يافا
صالح القرا، سلمان القرا، جينيا برغر، شرغا ويل، مارسيل يانكو وإيتشي ميمبوش، أهرون كهانا، يعيل ليڨ، يهوديت مئير، أڨيڨة مرغليت ممبوش، شالوم سابا، حڨا صموئيل، موشيه سعيدي، جدولا عوغن، حڨا كاوفمان، داني كرڨان، زوزي شندلر، تسيونا شمشي، حيا توما.
تمتد العلاقة بين المادة الخزفية والعمارة على آلاف السنين، وتتجلى في دمج السيراميك في العمارة من خلال بيوت الطين أو الطوب (Adobe)، الطوب المحروق وغيرها. تغطية المباني بالخزف شائع وقديم جدًا، وهو تقليد مستمر بالتطور حتى يومنا: من بابل (حوالي 2000 قبل الميلاد)، مرورًا بقبة الصخرة (691 ميلادية)، والمعماري أنطوني غاودي في برشلونة (1852-1926)، وحتى المصممين المعاصرين مثل مارسيل وندرس (من مواليد 1963) وهيلا يونغيريوس (من مواليد 1963)، الذين يواصلون تطوير ثقافة استخدام التغطية بالخزف في المساحات المعمارية بمنظور معاصر ومظهر جديد.
استخدام بلاط السيراميك لإنشاء مظهر معماري فريد لا يفنى مع الوقت، بل على العكس – يتطور ويعكس روح العصر. بالإضافة إلى ذلك، للجدران الخزفية مزايا عديدة: من الناحية التكنولوجية، المادة الخزفية مقاومة في المساحات الداخلية والخارجية على حد سواء، تتحمل تغيرات الحرارة، والطقس (رياح، رطوبة، إلخ)، وأشعة الشمس فوق البنفسجية (UV) التي تضر العديد من المواد الأخرى وتتسبب بتلاشي الألوان في أنواع متعددة من التغطيات. الجدران المصنوعة من الخزف تُعد تغطية دافئة، غنيًة بإمكانات لا حصر لها من التعبير، والقوام، والمظهر، وهي أساس لخلق هوية فنّيّة أو تصميمية.
المعرض التاريخي "جدار على جدار" يكشف جمال الجدران الخزفية التاريخية، التي تناولت جوانب مختلفة من الهُويّة الإسرائيليّة: أساطير محلية ورموز توراتية، تكوينات حداثية تتضمن أشكالًا هندسية وموقماً متنوعًا، تخليدًا في بيوت الذكرى لأبناء البلدة، ووقائع من الحياة اليومية. خلال النصف الثاني من القرن العشرين، تم إنشاء عشرات، إن لم يكن مئات، من الجدران الخزفية المنتشرة في أنحاء إسرائيل. هذه الجدران أثرت على الفضاء المعماري، وأضفت عليه هويّة وقيمة مضافة كبيرة. التعاون المثمر بين معماريين وفنّانين إسرائيليين بارزين – الذين تُعرض صور جدرانهم في المعرض – خلق ثقافة جديدة، بدعم من البلديات التي سعت إلى التميز ودمج الفن في الفضاء العام. ولكن بعد تقديم التماس من اتحاد المقاولين، تم إلغاء اللوائح البلدية التي فرضت تخصيص نسبة من ميزانية البناء العام لأعمال فنّية. وهكذا اندثرت هذه الثقافة، ومع نهاية التسعينيات تقلص هذا التعاون ليقتصر على دعم هامشي من مستثمرين خاصين.
الجدار الجديد "جدار الحِرَف" هو نسيج من البلاط، تحتوي كل بلاطة منها على طبقات من المعنى المادي والثقافي والبصري، إلى جانب ممارسات عمل شخصية، ودلالات رمزية للمبدعين من مجالات متنوعة. يعكس هذا الجدار تصورًا معاصرًا، وقد أُنشئ بنيّة إحياء التعاون بين المعماريين والفنّانين عامة، وفنّاني الخزف خاصة.
هدف هذا المعرض هو إبراز الامكانيات الغنيّة الكامنة في هذا الفن الفريد، وفتح نقاش حول الفن في الفضاء العام، مع التركيز على الجدران الخزفية – كتذكير بثقافة كانت موجودة في إسرائيل على مدى نحو ثلاثة عقود.
"جدار الحِرَف" هو دعوة للمعماريين، المبادرين، الفنّانين، المصممين، المقاولين، والمحاضرين في الأكاديميات المختلفة – لإحداث تغيير في الثقافة المعمارية واستغلال الإمكانيات المتجددة للجدران الخزفية المعاصرة في إسرائيل.
