מכתבים וכלים – אודות הקשר האישי בין לוסי ריי למשפחת ספנסר
הכלים של לוסי ריי (Lucie Rie) המוצגים בתערוכה הושאלו באדיבות משפחתו של טומי ספנסר, ומעניקים הצצה אינטימית אל עולמה של לוסי ריי. הקשר בין ריי לטומי נרקם בלונדון בשנות ה־40, אך שורשיו נטועים בווינה, עיר הולדתם המשותפת. לוסי גומפרץ, קרמיקאית צעירה ומבטיחה, נולדה ב־1902 ונמלטה מאוסטריה הנאצית ב־1938. טומי ספנסר (בשם נעוריו זוננשיין), יליד 1927, ניצל מהשואה עם אחיו כשהועלו לרכבת ההצלה – קינדרטרנספורט (Kindertransport) – ביוני 1939, ולא שב לראות את הוריו. טומי נקלט בפנימייה של פליטים, שבה גם המורים היו פליטים, ופנימייה זו התמקדה בלימודי מלאכה. בתו, מרים זיו, מעידה כי לאביה יש זכרונות מאוד טובים מבית הספר, שבו התמקצע במגוון עבודות קראפט.
בתחילת שנות ה־40, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ייסדה לוסי ריי מפעל קטן לייצור כפתורי קרמיקה בתוך הסטודיו שהקימה בביתה שברחוב Albion Mews 18 בלונדון – כתובת שתהפוך לסטודיו המרכזי והקבוע שלה לאורך כל הקריירה. טומי שכבר היה סטודנט צעיר לרפואה התקבל לעבוד כשוליה במפעל וכך בשעות הפנאי מלימודי הרפואה עבד עם ריי במפעל. החיבור בין שני ילדי וינה, שנעקרו ושיקמו את עצמם באי הבריטי, הוליד קשר חם ששרד עשורים. ריי חיבבה אותו מאוד, טיפחה אותו, המשיכה לשלוח לו מכתבים, כלים ומתנות גם לאחר שעלה עם משפחתו לישראל ב־1966. כלים אלו מוצגים בתערוכה.
ב־1973, שלחה ריי לטומי כלי במתנה שנשבר בדרכו לארץ ובתגובה ביקש טומי קבלה עבור תביעה נגד חברת התעופה. ריי כתבה לו בתגובה: "נתתי לך את הכלי – איני רוצה כסף עבורו, אפילו לא מאל-על." באותו מכתב היא מתבדחת על זקנו: "So are you – even with your toy-beard." במכתב מ־1980 היא מזכירה את אביו, סונקה (Sonka), שהיה משורר ידוע בעיר מולדתם: "היית דומה לו מאוד, בלי הזקן." ובמכתב מ־1988 היא מודה לו על עץ המשפחה ששלח ומברכת על עושרו בילדים ונכדים.
חלק מהכלים שטומי קיבל מריי הגיעו איתו ועם משפחתו ארצה, חלקם קיבל מתנה בביקוריו באנגליה וחלקם במשלוחים לאורך השנים – הכלים שימשו את המשפחה בחיי היום־יום. זיו מספרת כי בבוקר הוריה נהגו לשתות קפה מקערות קטנות עם גלזורה בגווני כחול וצהוב, כמנהג המזכיר מסורת צרפתית. הקערות הגדולות שימשו לסלט, בקבוק עם מכסה לשמן זית, כלי עם משפך עבור השמנת לתה, כלי וואזה קטן לפרח בודד וכלי נוסף בעל ידית ארוכה דמוי פינג'אן למזיגת שמנת לקפה. שימושם היומיומי של הכלים שיקף את האסתטיקה שעמדה בלב עבודתה של ריי: קווים נקיים, צבעוניות מעודנת, דיאלוג בין חומר לצורה – ושאיפה להנכיח יופי חי, צנוע ואנושי בפרטי החיים הפשוטים ביותר.
העבודות של ריי המוצגות כאן אינן רק יצירות אמנות, אלא חפצים חיים – כלים שנשחקו, נסדקו, ושימשו את המשפחה בחיי היומיום במשך שנים רבות.
