רחל מנשה דור | בתי מלאכה: רקמת שפרה, אלעד יציקות
راحيل منشة دور | ورشة: شيفرا للتطريز الرقمي
רקמת חיים | تطريز حايم
רקמה ממוחשבת על בד כותנה מצרית
יפו תל אביב Jaffa Tel Aviv | يافا تل أبيب
יציקת זמק, חומר קרמי בעבודת יד
המזכרת היחידה של חיים אלוני מ"רקמת שיפרה" מאביו הביולוגי היא תצלום בשחור־לבן משנות הארבעים במצרים. בתמונה נראה האב, עיד (שמשמעות שמו חג), רוקם במכונת רקמה, כשבד רקום משתלשל ממנה בתהליך עבודה. על סמך הדימוי הזה שוחזרה דוגמת הרקמה והגוונים המקוריים, והם קיבלו פרשנות חדשה בעבודתה של רחל מנשה דור, רקמת חיים, המשחזרת את המוטיב מתוך התצלום המשפחתי.
בעבודתה יפו תל אביב Jaffa Tel Aviv יוצקת מנשה דור מזק (סגסוגת אבץ) וחימר ליצירת מפה היסטורית של שכונת אבו כביר, בתהליך יציקה שנעשה בבית המלאכה "אלעד יציקות". העבודה מתארת את מערכות הכבישים והצירים הראשיים של יפו ותל אביב בשנת 1947, ערב הסיפוח המוניציפלי של יפו והיפוך השם לתל אביב–יפו. נקודות החיבור בין המתכת לקרמיקה מסמנות את גבול סכנאת אבו כביר, כפר מצרי שנותר מתקופת כיבוש איברהים פחה. הבחירה בשני חומרים שונים מבטאת את יחסי הכוחות משני עברי הגבול – כובש ונכבש, חזק וחלש.
רחל מנשה דור על תהליך העבודה
"הציוות שלי לחיים אלוני מרקמת שפרה נעשה מתוך השורשים. חיים (84), כמו סבא שלי ואבא שלי, נולד בקהיר, מצריים, ועלה לארץ בתחילת שנות החמישים. נפגשתי עם חיים אחת לשבוע-שבועיים. הפגישות הראשונות היו פשוט להגיע, ולשמוע אותו מגולל את סיפור חייו, מספר על המשפחה שלו ועל אבא שלו שלא זכה להכיר. כל השיחות עם חיים הוקלטו והרבה פעמים רעש המכונות גבר על הקול. הייתי צריכה לרתום את חיים לקראת הפרויקט המשותף. חשוב היה לי שהוא יהיה משמעותי עבורו ועבורי. מתוך כמה הצעות שהיו על הפרק בחרנו יחד לשחזר את האריג מתוך התמונה של אבא שלו, עיד ו'הבה במצרים, כשהוא יושב ועובד במכונת רקמה ידנית. התמונה הינה התיעוד היחיד שיש לחיים מאביו, והיא תלויה במשרד הקטן הצמוד לבית המלאכה. מכיוון שהתמונה הינה צילום ישן, בשחור לבן ובמקומות מופיעה הכפלה עקב החשיפה, תהליך השחזור/פירוש עבר כמה ורסיות. בסופו של דבר יצרנו 4 עבודות בגוונים שונים על כותנה מצרית שחורה שנעשו בו זמנית על המכונה התעשייתית. ההצבה של העבודה מציגה את המעבר הבין דורי ממכונת רקמה ידנית המאפשרת וירטואוזיות למכונה הממוכנת שמייצרת ייצור המוני, אלא שהפעם ייצרה פריטים ייחודיים. בעקבות ובמהלך הפרויקט הזה חיים מצא עבודת רקמה אחרת של אביו שנעלמה במהלך השנים והוא סיפר לי עליה בפגישות, גילוי מרגש כשלעצמו. עבורי העבודה עם חיים פתחה ערוץ נוסף להבנה שלי את סבא שלי (שזכיתי להכיר) שהיה אומן בעץ ובמתכת."
"החיבור שלי לאלעד יציקות נשען על העובדה שלמשפחה של סבא שלי בקהיר היה בית יציקה למדליות ומטבעות. כשנכנסתי לבית המלאכה הבנתי שלב ליבו של המקום הוא העשיה והעמלנות, ואלעד מעורב בכל התהליך מהייצור ועד לשיווק. הבנתי שכדי לזכות בשיח ובשיתוף פעולה עם אלעד יש להצטרף לפס הייצור. מהתבוננות שלי במקום היו כל מיני כיוונים שעלו על הפרק. למשל עבודה עם מיכלי השחיקה או עבודה עם גלגלי הסיליקון בפרויקטים קודמים. במקביל התחלתי לחקור מה היה באזור קרית המלאכה לפני שהוקמה, ומתוך המחקר מצאתי דימוי של מפה שכותרתה "JAFFA-TEL AVIV TROUBLE SPOTS" : שפורסמה בעיתון המנדטורי "The Palestine Post" בדצמבר 1947. המפה מפרטת שכונות ואזורים שונים ביפו ובתל אביב, כולל גבעת הרצל שעליה ממוקמת קריית המלאכה שהיתה חלק מהכפר אבו כביר בזמנו. המפה מציינת גם את קו הגבול המוניציפלי בין יפו לתל אביב וכבישים ראשיים כמו דרך פתח תקווה ודרך ירושלים. מערכת הכבישים התחברה בראשי לחומריות הנוזלית של הסגסוגת זמק איתה עובד אלעד שניתכת ב 400 מעלות ומתמצקת במהירות. בניתי את המפה מחומר קרמי כשהלב של המפה ובו קריית המלאכה שימש מודל לתבנית יציקת חול שאותה ייצרנו יחד אלעד ואני. הגבול המוניציפלי מודגש במעבר מהחומר הקרמי הנמצא בחלק התחתון של העבודה ליציקת הזמק. מכיוון שהחומר הקרמי מתכווץ בשריפה היה צורך בעבודת התאמה מדוייקת כדי ליצור המשכיות. העבודה עם אלעד נתנה את התחושה שהכל אפשרי, והיתה בו פתיחות לתהליכי ייצור שאינם שיגרתיים במפעל"
רחל מנשה דור היא מנית, מרצה ומנחה במכון לאמנות במכללת אורנים; בעלת תואר ראשון ושני בגיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בקרמיקה מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד, פרובידנס, ארצות הברית.
רקמת שפרה בית מלאכה לרקמה דיגיטלית, מפעל משפחתי שהוקם בקריית המלאכה בשנת 1973.
אלעד יציקות הוקם בשנת 1999 כבית מלאכה המתמחה בייצור תכשיטים, מדליות, מטבעות ויודאיקה ביציקת צנטריפוגה. תהליכי הייצור בבית המלאכה כוללים: תכנון הדגם הראשוני, יצירת תבנית סיליקון להעתקה, יציקה במתכת, ליטוש וציפוי אמייל.
