טל שושן

טל שושן | בית מלאכה: סריגי פילטקס
طال شوشان | ورشة: منسوجات فيلتيكس

שער | بوابة
סריג מחוטי אקרילן בסריגה תעשייתית, צמר אקרילן, נייר משי, חוטי תפירה. כליאה של פריט טקסטילי באמצעות תפירה ונייר

פתח | فتحة
סריג מחוטי אקרילן בסריגה תעשייתית, צמר אקרילן, נייר משי, חוטי תפירה. כליאה של פריט טקסטילי באמצעות תפירה ונייר

העבודה שער נוצרה בשיתוף חיים פילמוס הסורג, המבוססת על סריגת פטנט המסמנת מפתחים בבגדים, והופכת למשטח דו־ממדי של תפרים הלוכדים בתוכם את הסריג וחלקיו הפרומים. העבודה פתח מבוססת על שארית טסט מסריגת פטנט וטקסט שנעשו עבור  העבודה שער, הסריג ההפוך התעגל סביב הפטנט ויצר חלל חלול במרכז.

טל שושן (נ. 1969), היא אמנית רב תחומית, פסלת, אמנית פרפורמנס וידאו, רשמת וחוקרת בחומר. בוגרת לימודי תואר שני ב- Wimbledon School of Art, לונדון (1997) ולימודי B.A באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, במחלקה לצורפות ואביזרי לבוש (1994). משנת 2014- 2007 עמדה שושן בראש תחום לבוש ואביזרים בחוג לעיצוב בסמינר הקיבוצים, כיום מרצה בכירה בפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים.

סריגי פילטקס בית מלאכה לפיתוח וייצור סריגים. מפעל הסריגה האחרון בתל אביב, אחד מתוך שניים שנותרו בישראל. המפעל הוקם בשנת 1978 וייצר בעבר בכמויות גדולות עבור חברות אופנה מובילות ביניהן: קסטרו, טופר, ראש אינדיאני ועוד.

טל שושן על תהליך העבודה 
"…אתחיל ואומר שכל פרויקט חדש שלי נטוע בפרויקט קודם. כך שאפשר לראות בתהליך שאני מספרת עליו כאן המשך לדברים שהתנסיתי בהם ופיתחתי בעבר. 

המשיכה שלי כלפי מפעל הסריגה פילטקס היה נעוץ בכך שבתערוכת היחיד הקודמת שלי התעסקתי ועבדתי עם מגבות שאספתי ופרמתי לסיבים דקיקים. כיוון שפירקתי את המגבות לסיבים יכולתי לראות את אופן הסריגה של המגבת ולגלות אך הכי נכון לפרום. אהבתי שבפרימת המגבת נוצרים מעין סיבים מתולתלים. (זה היה פרויקט שעסקתי בו בפירוק כדי לדבר על עולם שמתפרק , מקום שמתפרק , נוף שמתפרק). 

במהלך הסיור בפילטקס ראיתי ארגז שאריות ושאלתי את חיים אם אפשר לקחת משהו כדי שאוכל לעשות קצת טסטים בסטודיו עם סריג מהמפעל. לקחתי ממנו צעיף של הפועל באר שבע אני חושבת, בצבעים של אדם לבן, קצת כחול (דגל ישראל). הייתי מבסוטית, זה היה צעיף סרוג כפול, היה בו טקסט וסמל והוא היה סרוג כפול, לא הכרתי כאלו סריגים, כאן נדלקתי על רעיון הטקסט בסריגה, וגם בניגוד לסריגים הישנים שאספתי, הסריג הזה נפרם בקלות, ממש תענוג. בתהליך האישי שלי בסטודיו עוד ניסיתי לפענח מה אופי הפרימה שלי. האם פרימה לסיבים בודדים מהם אתפור משטח, או  התפוררות כמו אידרה כלומר שאני פותחת את הסריג אבל לא מפרקת אותו לחלוטין וכך הוא נראה יותר כמו רכבת בגרביון, או פרימה חלקית, כלומר נשאר חלק סרוג.

חשבתי על שער מטפורי, שייראה קליל ולא כבד, חלקו מרחף, חלקו אטום וחלקו מחורר, יציב לא יציב, והוא שער למקום אחר. כזה, שכבר לא ניתן להיכנס דרכו וגם לא לצאת, שאיבד את תפקידו המקורי והוא עדות למשהו שהיה. (בטסט גיליתי שהטכניקה מאפשרת לי ליצור את השער סגור/חסום) .

חלק מהדברים שאני כותבת כאן הבנתי יותר לעומק לאורך תהליך העבודה, אבל זה הבסיס עליו נשען הפרויקט. הבנתי מה אני צריכה לנסות לסרוג. כדי להשיג את הדימוי של השער אני צריכה לסרוג משטחים אורכיים המורכבים מפס פטנט, פס טקסט ופס רחב של חומר שמאפשר לי פרימה. הפטנט צריך להיות מספיק גמיש כדי לייצר את הקשת והכל צריך להיסרג יחד כיחידה אחת. בסוף אני אחבר את כל היחידות יחד…"