אינטליגנציה חומרית: מחקר פעולה היא תערוכה קבוצתית ביוזמת ת"א תרבות קריית המלאכה מרכז של עיריית תל אביב-יפו. התערוכה מוצגת בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, ומהווה את הפרק השני בסדרה הבוחנת את קריית המלאכה כזירה שבה נרקמים יחסים בין אמן ליצרן, בין מעשה אמנות למעשה בית מלאכה.
בעשורים האחרונים אנו עדים לתהליך דעיכתה של התעשייה המקומית בישראל. מפעלים, נגריות, מסגריות, בתי דפוס – כל האלה הולכים ונסגרים ואיתם נעלמים בעלי המלאכה והמומחים הותיקים בתחומם. הפיכתה של ישראל מחברה יצרנית לחברה דיגיטלית ו"ישבנית", גובה מחירים כלכליים, חברתיים ותרבותיים ומשפיעה על החיים של כולנו, כאשר אנו נהיים פחות עצמאיים ויותר תלויים בייבוא של חומרים ושל כוח אדם זול. תהליך זה מואץ מאז שנות ה־80, עם מדיניות ממשלתית שהסירה את ההגנות על הייצור המקומי, התפתחותה של הגלובליזציה, פתיחת השוק ליבוא זול והעתקת מרכזי הייצור למדינות אחרות. קריית המלאכה, אשר הוקמה בראשית שנות ה-60 כמרכז של תעשייה זעירה והפכה ברבות השנים לזירת התרחשות לילית של זנות וסחר בסמים – הופכת בשני העשורים האחרונים למרכז תרבותי המקבץ את מרבית חללי התצוגה העכשוויים, משרדי אדריכלים וחללי סטודיו, תיאטראות ועוד. זהו אזור שעובר תהליך ג׳נטרפיקציה חד ומהיר אשר משנה את הדמוגרפיה שמרכיבה אותו, בקצב מסחרר. במתחם שכלל בעבר למעלה ממאתיים בתי מלאכה – נותרו עשרות. בשנת 2010 נפתחה בקרייה הגלריה הראשונה לאמנות – כיום יש בה למעלה מ-30. בשנת 2019 קריית המלאכה הוגדרה על ידי עיריית תל אביב כ"מרקם בנוי לשימור", במטרה לשמר את האופי התעשייתי, היצרני ואת רוח המקום.
בספרו Fewer Better Things: The Hidden Wisdom of Objects, מציע חוקר הקראפט גלן אדמסון את המונח אינטליגנציה חומרית – כלומר היכולת להבין חומרים, טכנולוגיות, ושיטות עבודה מתוך ניסיון גופני ומקצועי. בעידן שבו רובנו התרחקנו מאמצעי הייצור, אדמסון מזהה בבעלי ובבעלות המלאכה את הנושאים האחרונים של ידע חיוני זה. הצורך להכיר, להנגיש ולשמר תהליכי ייצור ומיומנויות עבודה בחומר הופך עם כך לצורך בעל חשיבות חברתית, כלכלית ותרבותית והיא מאפשרת לנו ליצור מערכת יחסים בריאה עם העולם.
הפרק הראשון בסדרה, מחקר גישוש, הוצג בשנת 2024 בגלריה מקום לאמנות בקריית המלאכה. כעת, הפרק השני בסדרה, מחקר פעולה, מבקש לבחון את האפשרות להעמיק את הדיאלוג עם בעלי ובעלות המלאכה, ולחשוב על דרכים חדשות לשימור והנכחת הידע החומרי והטכנולוגי ההולך ונעלם.
סדרת התערוכות מבוססת על מחקר שטח מתמשך במתחם קריית המלאכה, שבמהלכו נבנו קשרים עם בעלי מלאכה ותיקים, לעיתים בני דור ראשון לתעשייה זעירה בקרייה, שהקימו מפעלים משגשגים וייצאו מוצרים מישראל הצעירה לכל העולם. כיום, רבים מהם ניצבים מול אולמות ייצור ריקים, היעדר דור ממשיך וקשיי פרנסה יומיומיים.
בתקופה שבה ייצור תעשייתי ומלאכות מסורתיות נדחקים לשוליים, אינטליגנציה חומרית מבקשת לערער על הקטגוריות הנוקשות של אמנות מול ייצור ועיצוב ולהציע דרך חדשה לחשוב על תהליכי עבודה ועל ערכה התרבותי והחברתי של התעשייה הזעירה המקומית. האמנים.יות המשתתפים.ות בתערוכה, יצרו במהלך השנה האחרונה מערכת יחסים המבוססת מחד, על היכרות קרובה עם מנגנוני הייצור של בתי המלאכה ומאידך – עם הדמויות האנושיות אשר עומדות מאחוריהם.
על העבודות בתערוכה:
יהונתן דוד, מוזיקאי ואמן סאונד יוצר מערך של 3 אובייקטים פיסוליים ״מנגנים״. הסאונד הנשמע מתוכם מבוסס על סדרה של הקלטות שביצע דוד בבית המלאכה אלעד יציקות, בית המלאכה גאפ אורטופדיה ושיטוט בשבילי הקריה, ומשלבות קולות מכונה, שיחות ומוסיקה מקורית. תמר הכט מציגה עבודות המבוססות על פעולות תפירה ורקמה אשר עושות שימוש בחומרי גלם ובתהליכים טכנולוגיים אשר מאפיינים את מפעל אדיב חולצות מודפסות, אחד מבתי המלאכה הגדולים בקריה. ניתאי חלופ יצר שולחן ועליו יריעת בטון ביציקה ידנית, המתחקה אחר שולחן עצום בבית המלאכה רמי לוי שירותי גזירה, המתמחה בגזרנות מסורתית לאופנה. שירן יצהרי מציגה סורג חלון וסדרת קולאז׳ים שמקורם ביציקות בית מלאכה אלעד יציקות ובארכיון המפעל. אלמה מכנס קז מצלמת במפעל הגזירה רמי לוי שירותי גזירה ומתבססת על פעולה תיעודית אשר הופכת את עבודת הגזירה למחווה פרפורמטיבית. רחל מנשה דור, משחזרת רקמה שמופיעה בתצלום משפחתי ישן מתוך בית המלאכה רקמת שפרה ומפסלת ביציקת מזק (סגסוגת מתכות העשויה בעיקר מאבץ) וחימר – מפה היסטורית של שכונת אבו כביר, בתהליך יציקת חול שנעשה בבית המלאכה אלעד יציקות. טל שושן, שמפסלת בחומרים רכים וטקסטיל, יצרה שתי עבודות בד ונייר ובמרכזן סריגת פטנט המסמנת מפתחים בבגדים, שנוצרה בבית המלאכה הותיק סריגי פילטקס. נועה תבורי בחנה תהליכי דפוס בבית המלאכה דפוס נטלי ומציגה מיצב נייר הנושא טקסט מודפס המאזכר כתיבה מחתרתית, מחאתית וסדרת ספרים ישנים שהופשטו מכריכתם, נחתכו ונדבקו ולמעשה נאטמו לקריאה.
על המופעים בתערוכה:
לצד העבודות המוצגות בגלריה, התערוכה כוללת שני פרויקטים פרפורמטיביים שנוצרו במיוחד על ידי שתי קבוצות הפועלות במרחב של קריית המלאכה. בניגוד לאובייקטים החומריים הנמצאים בחלל, מופעים אלה מתקיימים בזמן, ויוצרים חיבור חי בין ידע חומרי, קול, גוף ובמה.
אנסמבל מיתר יוצא בקונצרט־סיור אינטליגנציה חומרית: צלילים מתוך העבודות בשתי קומות הגלריה, ומעניק להן ממד צלילי חדש. האנסמבל עבד בצמוד עם האמניות והאמנים המשתתפים כדי לחשוף את הרבדים הסונוריים הגלומים בתהליכי העבודה ובחומרי היצירה, ולתרגם אותם לחוויה מוזיקלית בתנועה. הצלילים מתפקדים כתרגום נוסף של הפעולות החומריות: מקצבי מכונה, הדהודי מתכת או רשרושי טקסטיל, והופכים את החוויה בתערוכה לשיחה מתמשכת בין חוש הראייה לחוש השמיעה.
סטודיו עלילה מקומית של קבוצת תיאטרון רות קנר יוצר את המופע שבילי המרץ, העמל, המפעל והתנופה, שיטוט בימתי – תגובות בימתיות ל“עלילות” קריית המלאכה :בעלי המלאכה, סיפורי חייהם ופרקטיקות העבודה שגיבשו (מחקר ואוצרות: שירה שובל). תבניות, יציקות, סלילים, אנשים ומילים, פעולות של ייצור ושל תיקון – כל אלה היוו מקור ללמידה ולמחקר עבור הקבוצה. השחקניות והשחקנים צועדים עם הקהל מתוך חלל התערוכה, דרך שביל התנופה, אל חלל הסטודיו, ושם מעניקים פרשנות וביטוי בימתי למקצבים, למילים ולדימויים שהתגלו בדרך.
בתי המלאכה המשתתפים:
אלעד יציקות הוקם בשנת 1999 כבית מלאכה המתמחה בייצור תכשיטים, מדליות, מטבעות ויודאיקה ביציקת צנטריפוגה. תהליכי הייצור בבית המלאכה כוללים: תכנון הדגם הראשוני, יצירת תבנית סיליקון להעתקה, יציקה במתכת, ליטוש וציפוי אמייל.
סריגי פילטקס בית מלאכה לפיתוח וייצור סריגים. מפעל הסריגה האחרון בתל אביב, אחד מתוך שניים שנותרו בישראל. המפעל הוקם בשנת 1978 וייצר בעבר בכמויות גדולות עבור חברות אופנה מובילות ביניהן: קסטרו, טופר, ראש אינדיאני ועוד.
רקמת שפרה בית מלאכה לרקמה דיגיטלית, מפעל משפחתי שהוקם בקריית המלאכה בשנת 1973.
רמי לוי שירותי גזירה מפעל גזירת בדים לאופנה שהוקם בשנת 1998. ניהול כל שלבי הייצור של הבגד: פיתוח דגם, תדמיתנות, גזירה ותפירה – מחומרי גלם מגוונים.
אדיב חולצות מודפסות מפעל משפחתי שהוקם בשנת 1979. מתמחה בהדפסה ורקמה על מוצרי אופנה וקידום מכירות עבור יחידות צבאיות, תנועות נוער וחברות.
גאפ אורטופדיה בית מלאכה שהוקם בשנת 1999, ומתמחה בייצור מדרסים ונעליים בהתאמה אישית עבור אנשים בעלי מוגבלויות רפואיות.
דפוס נטלי מפעל משפחתי משנת 2012, המציע פתרונות דפוס למוצרים מגוונים ביניהם: שלטים, מוצרי פרסום, חולצות ותיקים ממותגים, מוצרי נייר ועוד.
אוצרים: יאיר ברק ושירה שובל
אמנים.יות: יהונתן דוד, תמר הכט, ניתאי חלופ, שירן יצהרי, אלמה מכנס קז, רחל מנשה דור, טל שושן, נועה תבורי
בתי מלאכה: אלעד יציקות, סריגי פילטקס, רמי לוי שרותי גזירה, אדיב חולצות מודפסות, גאפ אורטופדיה, דפוס נטלי, רקמת שפרה
מופעים: אנסמבל מיתר | קבוצת תיאטרון רות קנר, סטודיו עלילה מקומית
פתיחה ומופע של אנסמבל מיתר: חמישי, 11.9.25, 19:30
שיח גלריה: שבת, 20.09.25, 11:30
נעילה: שבת, 25.10.25, 14:00
אינטליגנציה חומרית: מחקר פעולה – קורות חיים אמנים.ות
עיתונות:
אינטליגנציה חומרית: ״החומר הוא בבסיס הדברים. הוא לא אמצעי – הוא מהות״, יובל סער, פורטפוליו
الذكاء المادي: بحث إجرائي
نشهد في العقود الأخيرة تراجع الصناعة المحلية في إسرائيل: مصانع، ورش نجارة وحدادة، مطابع – جميعها تُغلق الواحد تلو الآخر، ومعها يختفي أصحاب الحِرف والخبراء القدامى في مجالاتهم. تحوّل إسرائيل من مجتمع منتج إلى مجتمع رقمي و"مكتبي" يفرض أثمانًا اقتصادية واجتماعية وثقافية، ويؤثر على حياتنا جميعًا، إذ نصبح أقل استقلالية وأكثر اعتمادًا على الاستيراد سواء في المواد أو في الأيدي العاملة الرخيصة. يتسارع هذا التحوّل منذ الثمانينيات مع سياسات حكومية ألغت الحماية عن الإنتاج المحلي، ومع صعود العولمة، وفتح السوق أمام الاستيراد الرخيص، ونقل مراكز الإنتاج إلى دول أخرى.
في كتابه "أشياء أقل، أفضل: الحكمة الخفية للأشياء"، يقترح الباحث في مجال الكرافت غلين آدمسون مصطلح "الذكاء المادي" – أي القدرة على فهم المواد، والتقنيات، وأساليب العمل عبر تجربة جسدية ومهنية. في عصر ابتعد فيه معظمنا عن وسائل الإنتاج، يرى آدمسون في لحرفيين آخر حاملي هذا النوع الحيوي من المعرفة. إن الحاجة للتعرّف على عمليات الإنتاج وإتاحتها والحفاظ على مهارات العمل في المادة تصبح حاجة ذات أهمية اجتماعية واقتصادية وثقافية، وتتيح لنا بناء علاقة صحية مع العالم.
الفصل الأول منلسلسلة، "بحث استكشافي"، عُرض عام 2024 في جاليري مكان للفن في كريات هملاخا. أما الفصل الثاني الحالي، "بحث عملي"، فيسعى إلى تعميق الحوار مع الحرفيين والحرفيات والتفكير في طرق جديدة لحفظ وإبراز المعرفة المادية والتكنولوجية المهددة بالاندثار.
في زمن تُدفع فيه الصناعة الإنتاجية والحِرف التقليدية إلى الهامش، يسعى "الذكاء المادي" إلى زعزعة الحدود الصارمة بين الفن والإنتاج والتصميم، ويقترح طريقة جديدة للتفكير في عمليات العمل وقيمتها الثقافية والاجتماعية ضمن الصناعة المحلية الصغيرة. الفنّانون والفنّانات المشاركون في المعرض نسجوا خلال العام الأخير علاقات قائمة من جهة على معرفة قريبة بآليات الإنتاج داخل ورش العمل، ومن جهة أخرى على التفاعل مع الشخصيات الإنسانية التي تقف وراءها.
القيّمان: يائير باراك وشيرا شوڨال
الفنّانون والفنّانات: يوناتان داڨيد، تمار هيخت، نيتاي حلوف، شيران يتسهاري، ألما مكنس كاز، راحيل منشيه دور، طال شوشان، نوعا تبوري.
ورش العمل: إلعاد لصبّ المعادن، سريغي فيلتكس، رامي ليڨي لخدمات القص، أديب للقمصان المطبوعة، غاݒ للأرتوبيديا، مطبعة نطالي، تطريز شِفرا.
عروض: أنسامبل ميتار | فرقة المسرح روت كنر، استوديو عَليلا ميكوميت.
الذكاء المادي: بحث إجرائي هو معرض جماعي بمبادرة تل أبيب ثقافة كريات هملاخا التابع لبلدية تل أبيب يافا. يُقام المعرض في بيت بنياميني – المركز للسيراميك المعاصر – ويشكّل الفصل الثاني في سلسلة تبحث في كريات هملاخا كساحة تُنسَج فيها علاقات بين الفنّان والصانع، بين فعل الفن وفعل ورشة العمل.
