"ולתפארת.." תערוכת מזכרות

פתיחה: יום חמישי 14.11.2019, בשעה 19:30

נעילה: יום שבת 28.12.2019, בשעה 14:00

סיור מודרך עם האוצרות: שישי 13.12.19 בשעה 12:00 ובשבת 21.12.19 בשעה 12:00

בוקר הרצאות: יום שישי 27.12.2019 בשעה 10:00

אוצרות: גלינה ארבלי, עדי קרליץ

משתתפים: אביב ליכטר ושי זילברמן, אור בורנשטיין, אורנה דגני, אילון ערמון, אילת גרי, אלון מנחם, אמיר צובל, אנה רות פקטורוביץ, אסתי קנובל, גד צ'רני ועידו צ'רני, ג'ודית אשר, גליה חי יעל מואב ענת שראל ונשות הג'הלין מחאן אל'אחמאר, דויד זכריה, דניאל אלקיים, דפנה שרתיאל, הגר ציגלר,  ויטה לנסקי-זר, ויקטוריה ויקי מרודי, טל מור סיני, טלילה אברהם,  יעל בלבן, יעל סרלין, יריב טוויג, מאיה בן דוד ואורי בן צבי, מור הררי, מיכל כספי, מירב רהט, מעיין זלוטקין, מתי מונחם, נחמה גולן, נטע דרור, ניבי להבי ועמרי פישר, שאול כהן, שלומית גרנט-פלדור, רונה זינגר, רונית מירסקי, רותם דולינסקי, רחל רוטמן גרג'י, רינת גלבוע, רמי טריף, רועי פביאן, שושנה גבעון, שיר עשת עמיאל, שלומית אתגר, שני דבורה, שרון מורו, שרון רשב"ם-פרופ,  שרון שמאי זהבי, תחיה ועודד פרידלנד, Behold – נטע אשרי ותום כהן, Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן

מזכרת הינה חפץ, מוצר תרבותי, ויותר מכך –  אטריבוט, המופק בהקשר חברתי־תרבותי מסוים, הן לצרכים פנימיים של הקבוצה התרבותית שבמסגרתה הוא נעשה והן לצרכים חיצוניים מול קבוצות אחרות. יתרה מזאת, מזכרת היא עדות חומרית־מוחשית המקפיאה באופן סמלי זיכרון של אדם, תחושה, חוויה חולפת או מקום. במילים אחרות, המזכרת אינה רק אובייקט אלא היא טעונה במגוון רעיונות, רגשות ומטאפורות, שהופכים אותה ליותר מאשר האובייקט עצמו. למזכרות יש מקום חשוב בכינונה ובעיצובה של הישראליות. מזכרות רבות מבטאות סמלים, ערכים ומיתוסים הקשורים בהבניית זהות ישראלית, לרבות לאומיות, אתניות, כור היתוך, פלורליזם ורב־תרבותיות. בעבר למזכרות ישראליות היה חלק מרכזי ב״המצאתה״ של מסורת מקומית שמטרתה הייתה, וייתכן שעודנה, לתרום לכינון החברה הישראלית כאומה המושתתת על דימויים וערכים משותפים ועל תחושת שייכות.

במציאות שבה אנו חיים וחווים כיום, המזכרת נדרשת לעדכון ולהגדרה מחודשת של המסורת המקומית שעליה היא נשענה שנים רבות, לאור קולות העולים מכיוונים שונים שבעבר לא היה להם מקום להישמע. בעקבות זאת עולות שאלות כמו: מיהם קובעי המסורת המקומית? מאילו רקעים הם מגיעים ואיך אלו משפיעים על האופן שבו אנו יוצרים זיכרון של מקום ושל זמן? ובכלל, מה הופך חפץ למזכרת?

העבודות המוצגות בתערוכה, והדרך שבה הן משתמשות בסמלים ובדימויים שונים הנשענים על מוטיבים בהיסטוריה המקומית, משקפות עמדות שונות ביחס לערכים ולאידיאלים שאפיינו ומאפיינים את החברה הישראלית. חלקן נוגעות במרכיבים אישיים וחלקן מבקשות לפרק את הבניית הזהות הישראלית הלאומית שעליה גדלנו מאז קום המדינה. הן דורשות מהצופה לבחון את עמדתו שלו לגבי האופן שבו הוא זוכר ואף תופס את המקום שהוא חי בו ולשאול מה קודם למה – האם המציאות מייצרת מזכרת או שמא המזכרת יוצרת מציאות?

 

עריכה לשונית עברית: אסנת להט 
תרגום לערבית:  חסין אלע'ול

 

back to top