חומר כשפה – ספל כספר

ספל, פסל או ספר?
שלומית באומן

בסטודיו של הדוויג גרוסמן ורודי להמן היו תמיד דיונים על אמנות, קרמיקה והחיים. יום אחד הדוויג אמרה לרודי: 'גם אני רוצה לעשות פסלים כמוך ולהיות מוערכת בשדה האמנות'. רודי ענה לה: "הדוויג, לי אין ברירה, אז אני עושה פסל. אבל לך יש, את יכולה לעשות ספל".

הספל המצולם על כריכת ספר זה נוצר בראשית שנות השישים של המאה ה-20 במפעל נעמן, בעיצובו של שמעון באדר, כחלק ממערכת כלי אוכל 'הנשיא'. ספל קרמי הוא תוצר של תהליכים חומריים וטכנולוגיים, אבל הוא גם מזמין אותנו למערכת יחסים אינטימית: אנחנו נוגעים בו בידיים שלנו, מחבקים אותו, מצמידים אותו לבטן, לחזה, ללחי, מכניסים אותו לפה, נוגעים בו בלשון ומלטפים אותו מכל הכיוונים. אנחנו נוטים להיקשר לספלים מסוימים ולהשתמש בהם פעמים רבות, ומנגד לדחות ספלים אחרים שלהם חומרים, צורות, פני שטח וצבעים שונים, עד כדי דחייה פיזית. ספל יכול ללוות אותנו שנים רבות, אך לפעמים הספל ייפול, ובשבריר שנייה מערכת היחסים תסתיים בשבר.

ספלים מכילים בתוכם דואליות מובנית: הם חפצים יום=יומיים, שמאוחסנים בארונות המטבח או מתייבשים על מייבש הכלים באגביות שימושית; ואולם לעיתים נשמור אותם בוויטרינות כחפצים בעלי ערך רב: נכיר בחשיבותם, ננצור אותם עבור הדור הבא, ניקשר אליהם, נהפוך אותם לתמצית הביתיות, נשליך עליהם רגשות, זיכרונות וגעגועים. ספל יכול למצוא את עצמו במגוון של הקשרים: הוא יכול להיות זרוק ומלוכלך בערימת כלים בכיור, אך גם יכול לעמוד בודד ומואר בדרמטיות מאחורי ויטרינה במוזיאון, או להיות חלק ממיצב במוזיאון לאמנות עכשווית. המידע הגלום בספל, ההכלה הבו-זמנית של היום-יום מכאן והנשגב מכאן, הרבדים ההיסטוריים והטכנולוגיים המגולמים בו – כל אלה הופכים אותו לטקסט ייחודי ולסיפור מרתק: סיפור אישי, משפחתי, תקופתי, חברתי, כלכלי, חומרי, טכנולוגי ופואטי. במידה רבה חפץ קטן זה מספר את הסיפור כולו.

חלון לידע חומרי

הגלריה של בית בנימיני בחלל שבקומת הכניסה איננה גלריית 'קובייה לבנה' שמנותקת מסביבתה או מנוכרת לה, אלא גלריה שמחברת בין שלושה שדות תוכן: שדה 'הפעולה' או 'תהליך העשייה' (The making), הניבט מבית הספר לקרמיקה הנמצא באותה קומה; השדה התיאורטי, הטקסטואלי וההיסטורי השוכן בספרייה ובארכיון; והשדה הנשקף מהחלון הגדול שבגלריה, שבדרך כלל פתוח לרווחה וממנו ניתן להביט על קריית המלאכה ועל המציאות שהשתנתה לנגד עינינו בעשר שנות קיומו של בית בנימיני. לפיכך, כשעומדים בחלל הגלריה של בית בנימיני, הפעולה, הטקסט והמציאות שמחוץ לגלריה הם חלק בלתי נפרד מהתערוכות המוצגות בה.

ספר זה הוא ספר המשך לספר 'חומר כשפה – שפה כחומר' שיצא לרגל חמש השנים הראשונות לפעילותה של גלריה בית בנימיני. השנה חגגנו בבית בנימיני עשור, והספר 'חומר כשפה – ספל כספר' הוא אסופה חדשה של מאמרים המבוססים על התערוכות שהוצגו בגלריה בחמש השנים האחרונות. 

במבט לאחור ניתן לראות כי התערוכות עסקו בשש תמות עיקריות: מלאכה (קראפט), עיצוב ואמנות; פוסט=קולוניאליזם; מקומי – גלובלי; טבעי וטכנולוגי; מופע החומר; עבר, הווה ועתיד. תמות אלו שורטטו כתובנה בדיעבד ולא היו ביטוי למחשבה מאורגנת מראש, ואולם במבט לאחור הן מייצגות את תמצית פעילותה של הגלריה. שדות ידע אלו הם רק תחילתו של מסע שעיקרו דיון על מה שניתן לכנות 'ידע חומרי'. זהו מסע רחב יריעה, שאיננו מתיימר לסכם את עצמו, אלא אולי לרמוז על כיווני מחשבה נוספים וחדשים שהם רק נקודת מוצא להמשך הדיון.

בשנים האחרונות מתחוללים שינויים בזירה הבינלאומית והמקומית הנוגעים להיררכיה בין תחומי היצירה, וניכרת מגמה של ניסוח מחדש של שדות כמו אמנות, עיצוב וקראפט. בהקשר זה אנו עדות להתערערות מושגי יסוד כמו 'גבוה' ו'נמוך', או שינוי של המטען הערכי של מושגים כמו 'אמנותי' ו'קראפטי'. לשינויים אלה סיבות רבות שקצרה היריעה מלפרטן בהקדמה קצרה זו, אבל אין ספק כי הם משפיעים על היחס לשדה הקרמי, שבהדרגה הופך למושא של תשוקה – המקום שבו אנחנו, היוצרים והיוצרות בחומר, היינו תמיד. אין ספק כי לבית בנימיני חלק חשוב בשינוי זה בזירה המקומית. לפיכך אני רוצה להודות לשש הנשים המובילות את בית בנימיני בשנות קיומו, נשים מעוררות השראה, שהן הלב הפועם של המרכז. העבודה המשותפת כבר יותר מעשרים שנה (עוד לפני הקמתו של בית בנימיני) והדיון המתמיד המתלווה אליה, הם הבסיס להצלחה. כמו כן אני רוצה להודות מקרב לב לצוות הרחב של בית בנימיני, שהוא שותף מלא לעשייה הבלתי פוסקת המתרחשת בו. עוד אני רוצה להודות מקרב לב לאמנים ולאוצרים שעבדו עימנו יחד, ולכותבים ולצלמים שהשתתפו בספר זה ותרמו רבות לדיון על הידע החומרי לקידום הניסוח של מהות החומר כשפה.

1. סיפור שסיפר לי הקדר אמנון ישראלי (נ' 1947), שהיה תלמיד של הדוויג גרוסמן (1902–1998) – אחת מהאימהות של הקרמיקה הישראלית, והשתלם בסטודיו שלה ושל רודי להמן (1903–1977). עם השנים קיבלתי אישורים לסיפור מתלמידים נוספים שלה.

2.  מערכת 'הנשיא' כללה עשרות פריטים (לפי סוגי מנות, דרישות אירוח וכו'), והושקה במהלך כהונתו של הנשיא השני יצחק בן צבי. מערכת זו היא הראשונה בעיצוב מקורי של נעמן, שכן המערכות הקודמות שיוצרו במפעל התבססו על צורות מועתקות ממערכות כלים מאירופה (בייחוד מגרמניה). את המערכת עיצב שמעון באדר בהשראת המגילות הגנוזות, שהיו בצורה של גלילים. מקור השראה זה בא לידי ביטוי בצורתם של הכלים העיקריים במערכת (קומקום, כלי לחלב וכדומה). לגרסה נוספת של המערכת ראו אמנון עמוס, 'על המוזיאום לקרמיקה ישראלית', עמ' X בספר זה. 

עורכת: שלומית באומן
הפקה: אליה לוי יונגר
עריכה לשונית: קרן גליקליך
עיצוב גרפי: סטודיו קרן וגולן
דפוס: ע. ר. הדפסות בע״מ

הוצאה: בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, 2022

מחיר: 120 ש"ח 
מחיר כולל משלוח עד הבית: 165 ש"ח

לרכישה דרך האתר