הקרמיקה הפרועה והחצופה של סטרלינג רובי

סטרלינג רובי (יליד 1972, חי ועובד בלוס אנג'לס) הוא הסיוט של כל קרמיקאי ששורשיו נטועים עמוק בקודקס החוקים והאסתטיקה של הקרמיקה המסורתית. מבקרת האמנות שרה ארצ'ר תיארה אותו כ"אחד הלא-קרמיקאים השנואים ביותר בעולם הקרמיקה".

רובי הוא בראש ובראשונה פסל שיוצר בסגנון החוף המערבי של ארצות הברית, ונשען על המסורת של פיטר וולקוס, ה-Pאנק והאקספרסיוניזם האבסטרקטי. כפסל הוא מתעניין בעיקר בתהליך ובחומריות ועובד עם חומרים שונים, לרוב צמיגיים, מטפטפים, טריים בתחושתם וחיוניים בצבעוניותם. בהיבט התוכני, הוא מתעניין בתרבות אורבנית, בתעשייה, בתנועת הפאנק של שנות ה-80 ובפסיכולוגיה – שעבורו היא התמודדות עם אי-רציונליות ותפקוד לקוי, וכן עם התהפוכות והתוצאות הנובעות מהם.

עזות המצח ניכרת בעבודתו של רובי ובגישה שלו. יצירותיו מעבירות תחושה של טריות, לכלוך, שבירת חוקים, של "אמנות זבל" לפי גארת' קלארק. כפי שאומרת שרה ארצ'ר: "הרשלנות של רובי איננה שרירותית כלל וכלל". רובי עצמו מתאר את יצירתו כ"חקירה של קטיעת המחווה, מעין חשילות שהוקפאה".

בוויקיפדיה מתוארת עבודתו הקרמית כמרכיב בולט במכלול היצירה שלו, "שניזונה מתנועת הקראפט של קליפורניה ומ'כלי הלבה' הגרמניים משנות ה-70, כמו גם מן הצורות הביומורפיות החובבניות שיוצרים בשיעורי טיפול באמנות. עבודות הקרמיקה שלו מכוסות גלזורות עבות וצעקניות ויש בהן משטחים חרוכים ומחורצים על גבי צורות בסיסיות דמויות סלים, מיכלים או חלקי גוף. בסדרה "Basin Theology" הוא מציג מיכלים דמויי קערות גדולות המלאים בחלקים מומחזרים מעבודות קודמות שניזוקו או נשברו. העבודות האלה מתייחסות לאתרי חפירות ארכיאולוגיות – החלקים השבורים מתחברים זה לזה באמצעות הוספת הגלזורות ובשרפות חוזרות."

Sterling Ruby

Sterling Ruby | סטרלינג רובי

רובי הציג את Basin Theology בביאנלה של מוזיאון ויטני בניו יורק ב-2014. סדרת הענק כללה עבודות חצופות ונועזות בצבעי הפופ-ארט הצעקניים האופייניים לו, להן העניק שמות של סמי הזיה כימיים. בעבודות ניכרת ההשפעה הגדולה של פיטר וולקוס, אבי הקרמיקה הבוטה ושוברת החוקים. רובי, שצמח בעולם הקרמיקה, סיפר שרצה ליצור משהו "תנועתי", "מצבות לרגע מוקפא". הוא עבר לפיסול של יצירות ענק באורתאן (urethane) מתוך רצון לעקוף את מגבלות הגודל והמשקל של החומר הקרמי. אולם ההשפעה של האסתטיקה והחומריות הקרמית באה לידי ביטוי היטב גם בפסלי האורתאן הענקיים ו"חסרי הממדים" – תזכורת ברורה למקורותיו של רובי.

ה"דליים" הפראיים של רובי עומדים בניגוד מוחלט לעבודות המדויקות והמוקפדות של ג'ון מייסון למשל, כמו גם לעבודותיהם של קרמיקאים אחרים שהציגו באותה תערוכה בוויטני – שהרלוונטיות והאיכות של חלקן מוטלת בספק. הבחירה האוצרותית לשלב קרמיקאים במסגרת ביאנלה לאמנות היא בחירה מעניינת, שלמעשה הביאה למרכז הבמה את הסוגייה השנויה במחלוקת של קרמיקה בשדה האמנות, ארט מול קראפט. ברור מאוד איפה רובי ממקם את העשייה הקרמית שלו ביחס לסוגייה הזו: בשימוש הבוטה שהוא עושה בחומר הקרמי כחומר המועדף עליו הוא למעשה קורא תיגר על ההבחנה בין אמנות גבוהה ונמוכה, וכן על העליונות הקאנונית שיש בתרבות לחומרים כמו ברונזה ואבן.

התמזל מזלי לבקר בתערוכה ולראות את עבודותיו של רובי: האימפקט שלהן על החושים, ההתלהבות שהן עוררו בי כאמנית קרמיקה שגדלה בתוך הקאנון הקרמי, תחושת החופש, התעוזה והאתגר שהן נסחו בי רוממו את רוחי. לרגע לא חשתי שמדובר בעבודות חובבניות, אלא בתהליך מאוד מודע שנעשה בידי אדם בעל היכרות עמוקה עם האפשרויות הגלומות בעבודה במדיום הזה, על כל הקשיים והאתגרים הטכניים הכרוכים בו. והוא אכן כזה.

(אסתר בק, אוקטובר 2014)

המלצות לקריאה:

-In: HYPERALLERGIC: THE ARTICLE OF Sara Archer entitled "The meaning of clay at the Whitney Biennale"

-article on the exhibition of Sterling Ruby and Lucio Fontana at the Andrea Rosen Gallery in New-York in 2011, a parallel which imposes itself when viewing Fontana's ceramics who lately were shown in the Museum of Modern Art in Paris in a retrospective on this artist

-"American Perspectives" by Sterling Ruby. Permanent Mimesis: An Exhibition about Simulation and Realism. (exhibition catalogue). Italy: Electa Mondadori, 2010

פורסם תחת בית בנימיני, מאמרי העשרה / 21 לאוקטובר, 2014 / אין תגובות »