כלליארכיון עבור הקטגוריה ‘’

‏Restating Clay Conference | מרץ 2018

בשנת 2015 נחנך COCA, Center for Ceramic Art, בגלריה לאמנות בעיר יורק שבצפון אנגליה. שתי הגלריות החדשות במקום מוקדשות ל Studio Pottery אנגלי ומציגות אוספים היסטוריים לצד עבודות עכשוויות ומיצבי חומר.

‏Restating Clay

‏Restating Clay

הכנס Restating Clay התקיים בחודש שעבר ביורק והוא הכנס הראשון המאורגן על ידי COCA במטרה להרחיב ולהעמיק את גבולותיו התיאורטיים של התחום, לבחון את העבר, ההווה והעתיד ולייצר רשת חוקרים ומומחים שיוצרים באופן מעשי ותיאורטי בתחום.

הכנס התחלק לכמה נושאים: הדובר המרכזי בנושא MAKE | PROMOTE | COLLECT היה Garth Clark, חוקר, כותב, אספן, בעל גלריות לשעבר, אוצר, מבקר והעורך הראשי של האתר CFile. קלארק הציג בהרצאתו תפישה עכשווית, חדה ונוקבת על שדה הקרמיקה, על הגמישות הנדרשת מאמנים כיום ועל האתגרים וההזדמנויות העומדים בפניהם.

‏Ceramic Art

‏Ceramic Art

הדוברת המרכזית בנושא INSTIGATE | EDUCATE | NURTURE היתה Jennifer Zwilling, האוצרת הראשית של ה The Clay Studio בפילדלפיה. בהרצאתה הדגישה את חשיבות הההוראה והידע ההיסטורי של קראפט וקרמיקה ואת הצורך להנגיש את הידע לסטודנטים הלומדים את התחום. Zwilling ציינה כי בארצות הברית כיום יש חוסר בהוראת נושאים אלו וטענה כי הפתרון לבעיה יהיה כתיבת ספר נגיש וקריא על התחום.

הדוברת המרכזית בנושאINVETIGATE | REFLECT | EXHIBIT היתה Wendy Gers , אוצרת עצמאית הפועלת בזירה הבין לאומית ועמיתת מחקר באוניברסיטת יוהנסבורג שהציגה את תפיסתה על אוצרות רדיקלית בקרמיקה עכשווית, על החיבורים אותם היא מקיימת בין אמנים, מוסדות וקהילות והציגה כמקרה מבחן לתפיסתה את הסרט שנעשה בישראל בפרויקט Post Colonialism בבית בנימיני בשיתוף האקדמיות בישראל.

הכנס כלל הרצאות ושיחות שנגעו במחשבות עכשוויות על התחום ביצירה, מחקר וכתיבה, בצד הטיפולי ובעבודה עם חומר בקהילות שונות, אוספים ואספנות קרמית, מחשבות על אוצרות, אתגרים העומדים בפני אוצרים ויוצרים בעת הזו, שאלות בדבר עתיד התחום בזמן התפתחות טכנולוגית ודיגיטלית משמעותית, פעילות גלריות ומוסדות אמנות, הדגמות אמן ועוד.

במסגרת הכנס, הציגה שלומית באומן, האוצרת הראשית של בית בנימיני, את המרכז ואת תפיסתה כאוצרת גלריה מחקרית לקרמיקה ולתרבות חומרית והראתה מספר פרויקטים ותערוכות שהתקיימו בגלריה בששת שנות פעילותה.
במקביל לכל הפעילות נפתחו הגלריות לבאי הכנס ונערכו סיורים במקום בהדרכת אמנים וחוקרים שונים.

הכנס Restating Clay פתח בפני משתתפיו את האפשרות להקשיב, לדון ולהתלבט, להתווכח לעיתים, לשאול שאלות ולבקש תשובות בקהילה של חוקרים, אוצרים, מרצים, עיתונאים, אספנים ויוצרים מן התחום. פעילות שכזו מועטה וחסרה במרחב בו אנו פועלות והכנס בתפאורה המופלאה של העיר יורק היווה פתח למחשבות על שדה הקרמיקה ועתידו.

פורסם בקטגוריה כללי / אפריל 9th, 2018 / סגור לתגובות על ‏Restating Clay Conference | מרץ 2018

שיחה עם האספן אודי יצחייק

שרון בריל - פריט מתוך האוסף של אודי יצחייק

שרון בריל - פריט מתוך האוסף של אודי יצחייק

בעקבות שתי התערוכות המציגות בימים אלה בגלריה בית בנימיני, "כוח משיכה" ו – Look Alike, התעסקנו הרבה החודש בנושא האספנות. בסיור המרתק שנערך בגלריה בחודש שעבר הכרנו את מיקה אדלר ואת אסתר בק, אשר חלקים מהאוספים המרשימים שלהם מוצגים בתערוכות. שמענו על ההערכה הגדולה שלהם לחפצי האמנות הקרמים על תחושת השליחות לשמר ועל כוח המשיכה המופעל עליהם לנוכח האסתטיקה הייחודית או הסיפור שעומד מאחורי העבודה.

היום, לאור סקרנותינו הגוברת לאותם אנשים שמתגלים כמשמרי התרבות החומרית בארץ ובעולם, ישבנו לשיחת היכרות עם האספן אודי יצחייק – פסיכולוג אירגוני, פסיכותרפיסט אינטגרטיבי, בעל הערכה גדולה לעבודות אמנות בכלל וקרמיקה בפרט.

"תמיד אהבתי אמנות ואסתטיקה", מספר אודי. "המרחב האסתטי היה חשוב לי מאז שאני זוכר את עצמי". החושים שלי מחודדים ויש לי רגישות גבוהה לסביבה שלי, זה מתבטא ברגישות לאנשים, תחושות ורגשות, וזה מתבטא ברגישות לצבעים צורות וטקסטורות. תשומת לב לפרטים. מושכים אותי צבעים שונים וצורות אורגניות, וגם חפצים 'קרים' יותר וצורות גאומטריות מדוייקות".

בתור בן להורים אגרנים כפייתיים, גדלתי בבית עם עומס של חפצים, ייתכן שמשהו מזה נשאר בי ומסביר את האהבה שלי לאיסוף ושימור פריטים בעלי ערך בעיני.

האספנות, מספר אודי, התפתחה בעקבות נסיעותיו במסגרת עבודתו למקומות שונים בעולם. באותן "נסיעות עסקים" התחיל ללכת לגלריות ומוזיאונים בהם נתקל ביצירות אמנות שהקסימו אותו, וככל שמצבי הכלכלי איפשר לו, יכול היה להגשים את החלום ולרכוש לעצמו עוד ועוד עבודות, ולהקיף את עצמו בסביבה ביתית אמנותית. אחת האמניות שהתאהב בה במיוחד היא אמנית יפנית בשם Tomomi Tanaka, אשר נסע במיוחד לפריז על מנת לרכוש מעבודותיה שהוצגו בגלריה שם, וכיום יש בביתו מספר עבודות קרמיות שלה.

בבית מתחילה מלאכת האוצרות של העבודות הנרכשות בחללים השונים. לעיתים תירכש עבודה שנועדה מראש לפינה מסויימת בבית, ולעיתים הבית יתאים את עצמו לעבודה הנחשקת. אודי אוהב לחבר בין ניגודים, עבודות אורגניות לפעמים מתחברות לעבודות גיאומטריות שחיות איתן בהרמוניה. אנשים מגיעים לביתו והעבודות מפעילות אותם כמו בגלריה. לעיתים קרובות נוצר שיח גלריה של ממש עם האורחים שמפיח בעבודות רוח חיים ומאפשר להן להמשיך להשפיע ולדבר עם הסביבה.

מרסל קליין פריט מתוך האוסף צילום - דייויד גארב

מרסל קליין פריט מתוך האוסף צילום - דייויד גארב

אודי מקפיד להכיר באופן אישי את האמנים שעומדים מאחורי העבודות שהוא רוכש. הקשר עם האמנים הוא בעל ערך בשבילו לא פחות מהעבודה עצמה. "הדבר שהכי מרגש אותי זה להיות בסטודיו של האמן שיצר את העבודה, לראות את מקורות ההשראה שלו, להיחשף לתהליך העבודה ולסקיצות השונות שהובילו לעבודה המוגמרת שאני רואה בגלריה. אני אוהב את האווירה בסטודיו, אולי בגלל שתמיד רציתי ליצור בעצמי. ודרך ההיכרות עם האמן אני רואה הרבה דברים, אני רואה את החיבור הנרקסיסטי למה שאתה יוצר, אני רואה את הקושי שיש לעיתים להיפרד מעבודה, וזה מעניין להכיר את האמנים דרך התחושות הללו. כמה מהאמנים שהכרתי דרך האספנות נהיו לימים חברים טובים".

"את יודעת, עבודות האמנות נותנות לי הזנה רוחנית ומעוררות בי השראה, ואני מרגיש בר מזל שיש לי את המשאבים להתעסק עם זה בכלל, במקום גבוה בפירמידה של מאסלו. יופי הוא כל דבר שאנחנו מביטים בו באהבה, וכשאני פנוי לראות יופי אני יודע שנפלה בחלקי הזכות, להרחיב את הדעת ואת החושים ולעסוק באהבה".

Twist 2 שרון בריל - פריט מתוך האוסף

Twist 2 שרון בריל - פריט מתוך האוסף

פורסם בקטגוריה כללי / פברואר 4th, 2018 / סגור לתגובות על שיחה עם האספן אודי יצחייק

‏Betty Woodman | 1930-2017

‏Betty Woodman |פריט מתוך הספר בספרית בית בנימיני

‏Betty Woodman |פריט מתוך הספר בספרית בית בנימיני

סביר להניח שמי שזכה לראות בחייו תערוכה של וודמן, לא ישכח את תחושת ההתפעלות מהיצירתיות, האלגנטיות והחופש האמנותי של אמנית הקרמיקה הידועה. סגנונה הייחודי המתבטא בעבודות כמו 'וואזת הכרית' המפורסמת בשנות השבעים ובמיצבים הציוריים הענקיים המתעסקים ב'וואזה' האיקונית, בהם הוא פורסת את עבודותיה לאורך הקירות בתנועה אחידה והרמונית.

וודמן הייתה האמריקאית הראשונה שהצליחה לחדור לפנתיאון של ההגמוניה הגברית נוסח פיטר וולקוס וחבריו, ולהביע את האסתטיקה הנשית שלה באוטנטיות וישירות ללא התנצלויות. הממסד האמריקאי קיבל אותה מהר למדי, מה שהוביל במשך השנים לכ 100- תערוכות יחיד במוזיאונים וגלריות מוכרות לאמנות גבוהה, וליותר מ - 50 רכישות של עבודות על ידי מוזיאונים.

‏Betty Woodman | פריט מתוך הספר בספרית בית בנימיני

‏Betty Woodman | פריט מתוך הספר בספרית בית בנימיני

וודמן פיתחה סיגנון אקלקטי ייחודי, בעבודה בחומר המיועד שריפה נמוכה, של צורת הוואזה האיקונית עשוייה על הגלגל. לאובייקט שירד מהגלגל היא עושה מניפולציה צורנית, ופורסת עליו ציור חופשי בצבעים עזים. היא שואבת השראה מהאמנות הים-תיכונית, הרומאית, האטרוסקית ויוונית כמו המיוליקה, ההדפס היפני והארכיטכטורה מהבארוק. כל אלה היא חקרה לעומק.

עבודותיה עומדות בניגוד לאתוס של ה"טהרנות המודרנית". הן נעות בין עבודת קדרות, פיסול וציור, בין אמנות גבוהה ל"קראפט".
עבודת המיצב שהציגה בתערוכת הרטרוספקטיבית ב2006- במוזיאון המטרופוליטן- "בית של הדרום היא דוגמא מרשימה של התמסרות לקונספט ולהתנסות, תרגיל ווירטואוזי של פירוק בשליטה של אובייקט הוואזה.

‏Betty Woodman | פריט מתוך הספר בספרית בית בנימיני

‏Betty Woodman | פריט מתוך הספר בספרית בית בנימיני

פורסם בקטגוריה כללי, ספריה / פברואר 4th, 2018 / סגור לתגובות על ‏Betty Woodman | 1930-2017

בית בנימיני | השתלמות ומחקר | טורונטו 2017

Harbourfront Center Toronto

Harbourfront Center Toronto

בחודש ספטמבר האחרון יצאו חברות הנהלת בית בנימיני לקנדה, להשתלמות ומחקר בשיתוף מוזיאון הגרדינר בטורונטו בתמיכת קרן LIAEP

Harbourfront Center Toronto

Harbourfront Center Toronto

מוזיאון הגרדינר הוא בין הבודדים בעולם המתמקד בקרמיקה, ברשותו אוספים רבים ביניהם, פורצלן אירופי, מייסן וינאי, אוספי פיגורינות כמו גם קרמיקה סינית ויפנית ואוספי קרמיקה קנדית ובין לאומית עכשווית.

Gardiner Ceramics Museum in Toronto | מוזיאון הגרדינר

Gardiner Ceramics Museum in Toronto | מוזיאון הגרדינר

במסגרת שיתוף הפעולה נפגש הצוות עם ראשי המחלקות והתחומים השונים במוזיאון: אוצרות תערוכות ואוצרות אוספים, גיוס משאבים ותרומות, אירועים מיוחדים, חברות במוזיאון, חינוך וקהילה, קורסים וסדנאות, שיווק וקשרי חוץ, מדיה דיגיטלית, שותפויות ומתנדבים וכמובן ספריה וארכיון.

Harbourfront Center Toronto

Harbourfront Center Toronto

כמו כן נערכו שני סיורים במוזיאון, האחד, בתערוכות והשני סיור באוספי המוזיאון שאינם בתצוגה. המפגשים במוזיאון היו משמעותיים ובעלי ערך להמשך הפיתוח והעשייה בבית בנימיני.

Gardiner Ceramics Museum in Toronto | מוזיאון הגרדינר

Gardiner Ceramics Museum in Toronto | מוזיאון הגרדינר

בנוסף לביקור בגרדינר, התארח הצוות ב Harbourfront Center מרכז ללא מטרת רווח לתרבות, אמנות ועיצוב בטורונטו. המרכז מציע תכניות שהות לאמנים בתחומים שונים: זכוכית, קרמיקה, עיצוב, טקסטיל, צורפות ועוד. האמנים פועלים במרכז במשך שנה עד שלוש שנים בסדנאות פתוחות לצפיית הקהל, מלמדים קורסים שונים ומפתחים את עבודתם האישית. בנוסף מתקיימים פסטיבלים ואירועים בתחומים שונים, תערוכות מתחלפות בגלריה הציבורית במקום ועוד.

Canadian Craft Biennale

Canadian Craft Biennale

אגודת אמני הקרמיקה והזכוכית של אונטריו, Fusion , בשיתוף עם Harbourfront Center, הזמינו את חברות הצוות להרצות בפני הקהל הרחב ולהציג את בית בנימיני והקרמיקה הישראלית העכשווית. ערב ההרצאות נחתם בהדגמת אמן של אסתר בק ובתגובות חמות של הקהל.
הסיור הסתיים בביאנלה הקנדית לקראפט בברליגטון ובתערוכה שהוצגה לצד הביאנלה בגלריה לאמנות במקום.

Harbourfront Center Toronto

Harbourfront Center Toronto

פורסם בקטגוריה אירועים, בית בנימיני, כללי / ספטמבר 26th, 2017 / סגור לתגובות על בית בנימיני | השתלמות ומחקר | טורונטו 2017

קרמיקה בארכיטקטורה וחללים ציבוריים | IAC Barcelona 2016

רוית לצר

נראה כי אין מקום מתאים יותר לדיון בקרמיקה בארכיטקטורה ובחללים ציבוריים מאשר העיר ברצלונה אשר אירחה את הכנס ה-47 של ה-IAC , האקדמיה הבינלאומית לקרמיקה.

הכנס התקיים השנה במוזיאון לעיצוב בברצלונה, (Design Hub) וכלל הרצאות ודיונים, סיורים בתערוכות במוזיאון עצמו, בברצלונה ובקטלוניה. למעלה משלוש מאות וחמישים משתתפים מרחבי בעולם הגיעו ולקחו חלק בכנס ובסיורים הנלווים לו.

במוזיאון  נפתחו מספר תערוכות לקראת הכנס, ביניהן: Ceramica Cumella - תערוכה שמציגה תבניות, שיטות עבודה ותוצרים אשר הפכו לחלק בתי נפרד מפני העיר ברצלונה על ידי שיתוף פעולה בין Tony Cumella וארכיטקטים שונים בתכנון וביצוע הסגדרה פמיליה, פארק גואל ועוד. תערוכה נוספת "קרמיקה בארכיטקטורה וחללים ציבוריים", תערוכת חברים נבחרים מה IAC בהם: Juan Orti, Ken Eastman, Linda Sormin, Rafa Perez, ,שמחה אבן חן ועוד.

IAC Barcelona 2016

IAC Barcelona 2016

בכל רחבי העיר ושכונותיה נפתחו שלושים ושלוש תערוכות נושא שונות במוזיאונים, גלריות וחללים ציבוריים כמו גם במקומות שונים בקטלוניה:La Bisbal, Quart, Mataro, Granollers, Argentona ומרכזים נוספים התקיימו סדנאות והוצגו תערוכות בהם ביקרו משתתפי הכנס ביום האחרון שהוקדש לסיורים במרכזים הקרמים ובתערוכות השונות.

ערב פתיחת הכנס התקיים ב Sant Pau , בית חולים שהוקם בתחילת המאה הקודמת על ידי האדריכל Lluís Domènech i Montaner והוכר על ידי אונסקו כאתר מורשת אשר שופץ ונפתח בחלקו לקהל לפני מספר שנים. שלוש תערוכות בין לאומיות נבחרו מתוך עשרות הצעות לפתוח את האירוע ב Sant Rafael Pavillon : סלובניה, אוסטרליה/ניו זילנד וישראל.

IAC Barcelona 2016

IAC Barcelona 2016

המפגש הדו שנתי והחברות ב IAC מאפשרים למשתתפים ליצור רשת מקצועית בינלאומית ברמה גבוהה בה שותפים קדרים, פסלים, מעצבים, אוצרים מהמובילים בתחום המבקשים לקדם את תחום הקרמיקה ולחשוף אותו אל קהלים ומרחבים נוספים. בית בנימיני הפועל לקידום הקרמיקה הישראלית וחבר ב IAC בחר לשלוח מקבץ עבודות מתוך התערוכה כלים טכנו.לוגיים, הביאנלה השישית לקרמיקה ישראלית באוצרות שלומית באומן.

התערוכה עוררה עניין רב בערב הפתיחה וזכתה לתגובות מצוינות ולמבקרים רבים אשר פוקדים את האתר יום יום. עם סיום הערב נערך טקס פתיחה חגיגי ובמהלכו התקיים טקס קבלת פנים לחברי ה IAC החדשים ובהם האמנית הישראלית דורי שכטל זנגר אשר הצטרפה לשמחה אבן חן ואסתר בק חברות ה IAC.

IAC Barcelona 2016

IAC Barcelona 2016

פורסם בקטגוריה כללי / ספטמבר 21st, 2016 / אין תגובות »

קול קורא | לשוחח עם משה שק

אוצרת: שלומית באומן
קול קורא | לשוחח עם משה שק

קול קורא |
לשוחח עם משה שק

בראשית אוגוסט 2016, תיפתח בבית בנימיני תערוכת מחווה לפסל משה שק. לצד עבודותיו, תוצגנה עבודות של יוצרים המתכתבים בעבודותיהם עם עבודותיו של שק, ויוצרים שיח סביב הנושאים שהעסיקו אותו. אמנים, מעצבים, תלמידים ויוצרים שונים מוזמנים להציע עבודות המתכתבות באופנים שונים עם עבודותיו של משה שק. שליחת הצעות לתערוכה
  • עד 5 צילומים של העבודה המוצעת (ניתן להציע עבודות קיימות)
  • טקסט באורך של חצי עמוד המסביר את הזיקה בין העבודה המוצעת לעבודתו של משה שק
  • ניתן לשלוח הצעות עד 28 למאי, 2016 כתובת אימייל למשלוח הצעות
לקריאה מורחבת: משה שק: אל המערות / גדעון עפרת
פורסם בקטגוריה כללי / מאי 13th, 2016 / אין תגובות »

המדענים של היום הם הקדרים של פעם | נטע לבבי

כשלמדתי במחלקה לקרמיקה בתל חי, היו לנו שם תנורים עם אופי. תנורים גדולים וותיקים שהשימוש היומיומי בהם לאורך שנים נתן את אותותיו, והרבה מחזורים של סטודנטים מודאגים זכו לראות אותם עוברים טיפול מסור שלאחריו הם חוזרים לתפקד, ולשרוף בנאמנה שנה אחרי שנה את עבודותינו. היו להם שמות (לתנורי החשמל) שעברו מדור לדור - פיצפו. גוליבר. נצר. גלינה. (לצידם היו גם התנור החדש, תנור גז, מלח, אנגמה ותנור ניסיונות)

match-1091636_960_720

התנורים האלה דרשו מאיתנו ללמוד אותם מקרוב. ולהבין את האופי האישי שלהם. כי מה שהיה מוצג בבקר הטמפ' שלהם לא תמיד היה תקף למה שקרה בהם באמת. לאט לאט למדנו להכיר אותם ולהבין איפה בתנור הטמפ' גבוהה יותר ואיפה נמוכה. במי עדיף לשרוף גלזורה ובמי עדיף ביסק. ליד מי צריך לעמוד ולשמור על קצב העלייה שלו ולעשות עליו תורנות לילה כי הוא לא נכבה מעצמו, ואת מי אפשר להפעיל וללכת הביתה לישון בשקט. מה שעזר מאוד להכיר את התנורים היה העובדה שהיינו משתמשים ברוב השריפות בקונוסים. קונוס אחד או שניים על מדף עליון, ואחד או שניים על מדף תחתון. הקונוסים נתנו לנו הרבה מידע על מה שקרה לכלים שלנו בתנור. והיות ותהליך השריפה הקרמי בין כה וכה מלווה תמיד בחוסר וודאות ובהפתעות (טובות ורעות) שניגלות ברגע פתיחת התנור, אמרתי לעצמי, תודה לאל למי שהמציא את הקונוסים. מי שהמציא את הקונוסים הפירומטרים Pyrometric Cones היה טכנולוג קרמיקה גרמני בשם הרמן סיגר, בברלין 1886. הוא המציא מכשיר מדידה פירומטרי מדעי, עשוי מתערובת של חומרים קרמיים ביחסים מדוייקים שמגיבים לטמפ' ספציפית וידועה מראש. הקונוסים של סיגר מודדים את ההשפעה של זמן השריפה וטמפ' השריפה על עבודות הקרמיקה שלנו בתנור. בקרי הטמפ' הדיגיטלים בהחלט עושים עבודה טובה בלמדוד את הטמפ' בחלל התנור, אך הם לא מודדים את החום המצטבר, ואת ההשפעה שלו על האובייקטים הקרמיים שבדרך כלל חמים יותר מהחום ששורר בתנור. כאשר הקונוס מגיע לטמפ' המסויימת המיועדת בשבילו, הוא ניתך והקצה שלו מתחיל להתכופף. הוא יתכופף עוד ועוד אם יעבור את טמפ' ההתכה שלו עד שהוא ימס כליל. זו האינדיקציה שלנו לאם הכלים הגיעו לטמפ' הרצויה, ואם קצב העלייה בתנור טוב (בהתאם לזמן שעבר בין התכה של קונוס אחד למשנהו). כשלמדנו בתל חי על המצאת הקונוסים והשימוש בהם, תהיתי לעצמי כיצד מדדו טמפ' שריפה בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית. איך ידעו הקדרים המסורתיים מה קורה בתנור העצים שלהם, מתי הגיעו הכלים לטמפ' הסינטור הרצויה ואפשר לכבות את התנור. אחד הדברים המעניינים שגיליתי הוא שניתן ללמוד על טמפ' האש לפי הצבע שלה. והנה בא החלק הפיזיקלי של הפוסט. כאשר אטומים של גז נמצאים בפעילות אינטנסיבית, למשל על ידי חימום או על ידי סגירת מעגל חשמלי, נפלטים מהם פוטונים אשר יוצרים אנרגיה מסויימת. אנרגיה זו עוברת דרך נתיבים מאוד מוגדרים וספציפיים בהתאם לאלמנט שנשרף. החלק המעניין הוא שהפליטה של הפוטונים / אנרגיה הזו מייצרת צבעים מסוימים. לכל אלמנט שנשרף "טביעת אצבע" של אנרגיה מסויימת, עם אורך גל שלה ומכאן גם צבע משלה. כך, מדענים (ויתכן שגם הקדרים המסורתיים של לפני המהפכה התעשייתית) יכולים לזהות אלמנטים שנשרפים על פי צבע הלהבה שהם מייצרים. למשל, לגבי מינרלים ותחמוצות שמוכרים לנו מעולם הגלזורות - נחושת מייצרת להבה כחולה, ליתיום וסטרונתיום מייצרים להבה אדומה, קלציום (סידן) להבה כתומה, נתרן להבה צהובה, ובריום להבה ירוקה. וחזרה לקדרים המסורתיים - אם נדבר על שינוי צבע הלהבה בהתאם לטמפ' האש - ככל שתעלה הטמפ', תהפך הלהבה ללבנה יותר. אם ניקח לדוגמא להבה של נר - הליבה הפנימית של להבת הנר היא כחולה, עם טמפרטורה של מעל 1400 מעלות צלזיוס. זה החלק החם ביותר של הלהבה. הצבע השני הקרוב אליו הוא לבן, (סביב 1300 מעלות ) זה הצבע הנראה בתנורים קרמים ותנורי עצים בשלב הכי חם של התנור - בשיא השריפה. לאחריו יהיה צבע צהוב, כתום (סביב 1100 מעלות), ולבסוף אדום. ככל שנעלה לקצה הלהבה של הנר לכיוון הצבע האדום - הטמפ תהיה נמוכה יותר. החלק האדום הוא סביב 700 מעלות צלזיוס. אותי המידע הזה מרתק. העובדה שהטבע מספר כל כך הרבה מידע למי שיודע לקרוא אותו. והעובדה שיש הבדל כל כך משמעותי בטמפ' ,בסנטימטרים הספורים שלהבת הנר מכילה. בעוד אני קוראת על זה נזכרתי, שבאמת כאשר היינו שורפים שריפת אנגמה בתנור העצים שהיה לנו (ועודנו קיים) בתל חי פעם בשנה בפסח, היינו משתמשים במשקפיים מיוחדות מסננות קרינה בשלב המתקדם יותר של השריפה, שכן הצבע הבוהק שבקע מהתנור כשפתחנו את הפתח הקידמי להכניס עוד עצים היה מלבין לקראת סוף השריפה ועוצמת הסינוור חזקה מאוד. אז אין עשן בלי אש, וכל יום לומדים משהו חדש, ותודה לאל למי שהמציא את הקונוסים, ושוב אני מגיעה למסקנה כמו הרבה פעמים בעבר, שהמדענים של היום הם בהרבה מובנים הקדרים של פעם.

NGS Picture ID:1414958

פורסם בקטגוריה כללי / דצמבר 30th, 2015 / אין תגובות »

איזון בתנועה | שמחה אבן חן

איזון בתנועה | שמחה אבן חן

מאת: מירי פליישר בעבודה ספציפית זו אני מרגישה משהו שהוא מעבר לאסתטיקה, התנועה והשליטה הטכנית, האופייניים לעבודותיה של שמחה אבן חן. הפלטה העליונה המעוטרת בוירטואוזיות באמצעות העשן, נחה על הפלטה השחורה-המעושנת שתחתיה וזו בקושי אוחזת בה בטרם תישמט. גובה הנפילה הצפוי איננו רב ואף על פי כן המתח שבין ההישענות להישמטות עדין ופיוטי. נראה שעבודה זו נוצרה בקונטרפונקט לרוח הכללית של קבוצת היצירות המוצגות בתערוכה. פחות צורה מורכבת ומתנועעת ובמקום זה מתח עדין ומרומז. היצירה הניעה את ליבי לחשש,חרדה וגם לאהבה. תנועה לא ממש מאוזנת... רק הגובה המועט אליו ייפול הנשמט והולך (האיזון?) מרגיע. אחרי שנים רבות של עבודה על נושא בוריאציות מרהיבות ראוי שתצא אחת כזו מופנמת כמו אנחה.
פורסם בקטגוריה כללי / מאי 28th, 2014 / אין תגובות »

כמה מילים על דימוי 3

Talents Design

מאת מירי פליישר

שברי כלים

פתאום שברי כלים שהפכו שלמים, בשרות התעשייה, בייצור המוני. אידיאל שהיינו רוצים לאמץ כתפיסת עולם: שבורים-שלמים, יפים וצבעוניים, במעגל עשיר ורב שפתי, בצורות שונות וחד פעמיות. כמו כל ייצור ומוצר של הטבע. בניגוד לתעשייה שמנסה ליצור אותו דבר הרבה פעמים. התעשייה שמייצגת את שאיפת ההמון לאחידות (תודה לאל לשווא) עובדת כאן בשרות היחידות, השוני והחד פעמיות. המעגל המקסים יוצר כמובן גם תחושת ביחד, תחושת דומות. שהרי טוב להיות ביחד עם מה שדומה בינינו כי קשה הבדידות ואולי איננה אפשרית כלל, כדברי לאקאן, תמיד יש מישהו שאנחנו מדברים איתו.

בתוך המעגל

בתוך המעגל דינוזאורים, זיכרונות מלוטשים לבנים כעצמות שעברו החלקת מים רבים, גדולים וקטנים יותר. רוקדים בתוך המעגל. היו פה פעם, אבל זיכרון צורתם עימנו, מעובדי תעשיית ההכפלות, אבל כאן, יחידים, לא כמו בחנות כשמאות יושבים יחד ומשעממים את עצמם למוות על המדף. וגם צינורות שחורים שבפרופורציה נראים כעולים השמיימה. זיכרון תיאולוגי של צינור המקבל את התוכן מהאל ששם, בשמיים הנישאים. פעם לא ידענו שיש עוד עולמות כשלנו, עכשיו האל רחוק הרבה יותר. השחור, צל של כל הצבע והלובן הזה, חד משמעי, אבל שניים ממנו, אחד בפנים ואחד בגבולות המעגל.

גם היפופוטם חושני עם נחיריים, יש לנו בתוך המעגל, וגם מראה מרובעת שמשקפת, בולעת ומחזירה תמונה מושטחת אולי, של מה שהיא רואה.

דינוזאורים

עולם חדש של שברים מהעבר שקיבלו חיים חדשים מעובדים ונקיים. במעגל ידידותי ניו אייג'י, דינוזאורים מנוקי בוץ וחיים, היפופוטם חושני כמעט אבל רק כמעט מנוקה מיצריות, צינורות שחורים פתוחים למעלה לברכה אם כי צבעם השחור זר ואפילו מאיים, אולי בגלל הסודות שעוד לא התגלו (מדע, נפש, אירועים קוסמיים). יש ודאי עוד שאלות שלא פתרנו ונשארו פתוחים למשל: למה שני צינורות? מה משמעות המראה?

הצבה פשוטה כביכול אבל חוצת גבולות ניכור, הנובע מהייצור התעשייתי, עד כדי חמימות.

העבודה מתוך התערוכה "מצב חלל_עיצוב קרמי" אוצרת: שלומית באומן
פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה / פברואר 10th, 2014 / אין תגובות »

כמה מלים על דמוי 2 – המטחנה

Tamar Nissim | Mathena

דימוי מתוך "המטחנה", מיצג של תמר ניסים שהתקיים בערב הפתיחה של התערוכה "סל צריחה" / אוצרת: רז סמירה. צילום: הגר מיטלפונקט

אישה בחלוק לבן

מאת מירי פליישר

אישה בחלוק לבן של עובדת שרות יושבת על הרצפה, נשענת על גוש חומר שניכר כי אצבעות כרסמו בו בפראות, שערה שמוט על פניה, נראית ואיננה נראית לעצמה, לפניה ובין רגליה סל פלסטיק ורוד ממנו נפלו קרעי חומר בוצי שיש לשער שהיו בתוכו ועברו דרך הרשת שלו כבמסננת. יושבת על הקרקע אבלה כמו לפני אסון חייה, אסונות חייה, כשחלקי הבוץ והסל המרוטש, מלוכלך ולא נשלט מונחים בין רגליה. שתי ידיה עדיין אוחזות בו מנסות את מה שלא הצליחו כנראה לעשות, סדר.

חיי אישה עמלה, חיי אישה צעירה, חיי עובדת במשרה המחייבת לבישת חלוק לבן נקי מול שברי בוץ חייה וחיינו. אישה כמו איש מחויבת לתפקיד ולאפשרויות ההתקיימות האנושית הכלכלית, שאינן רבות. מחויבת לעצמה, לסדר החברתי, לקיום העצמי ולקיום במסגרות מסודרות ונקיות והנה היא "שפוכה".

עצובה בעיצבונה של האישה הלוחמת הזו, אמנית, תמר ניסים, וגם גאה ביכולתה לבטא מצב נשי/אנושי בחריפות כזו באמצעות גופה וחומר קראמי שאותו אני משוחדת לאהבה.

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה, פרפורמנס / ינואר 30th, 2014 / אין תגובות »

כמה מילים על דימוי 1 – מאירה אונא

צילום צמד כלים

  מאירה אונא  

צמד כלים. מאירה אונא צילום: יוליה צוקרמן

מאת מירי פליישר

כשאני מסתכלת על צילום צמד כלים זה של מאירה אונא, אשר יכול בקושי להימנות עם הכלים השימושיים המותאמים היטב לשולחן בורגני, בעל ביתי מכובד ישראלי, נושא מורשת אירופה, משפיעת התרבות בסביבתנו, אני מקשרת אותם דווקא למסורת ראשונית..., נועזת וילדותית שגם פיקאסו העדיף. אבל גם למסורת שנבנתה והתפתחה בעיקר ביפן מסביב לטקס התה והכלים המשמשים אותו.

גישה חומרית ראשונית זו ביפן, מושרית לדעתי, מדת הטבע השינטו המשפיעה עד היום, למרות נוכחותם של הבודהיזם ודתות אחרות. כמו כן אי אפשר להתעלם מהשפעת תרבות הזן בודהיזם ופרותיו האמנותיים: הקליגרפיה והרישום בדיו, עם התנועה האיטית והמינימליסטית של המכחול. מינימליזם מכוון ומודע.

חופש במגע

יש משהו בזוג זה שמשדר חופש במגע עם החומר המחוספס, בלתי מלוקק ובלתי מלוטש, מכלים חופשיים ואף עליזים של קיץ, לא לגמרי מכוסים, בנגיעות מכחול צבעוניות, עזות וחד משמעיות, עליהן חריטות מצומצמות של פנים כנראה.

חופש, שליטה טכנית, בטחון עצמי ואמירה ברורה.

יש לנו כאן כלים לא מסורתיים, אם כי אין להכחיש שהם כלים מכילים, שזו בהחלט מסורת, כלים פיקאסויים, ראשוניים ונועזים.

עבודותיה של מאירה אונא הוצגו בגלריה הקטנה אוצרת: תרצה ילון קולטון

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה / ינואר 20th, 2014 / אין תגובות »

כלים חדשים – טכניקה עתיקה

הגלריה הקטנה בבית בנימיני מציגה את עבודותיו של שמאי גיבש, אמן קרמיקה ומורה בבית בנימיני. שמאי כורה חומר ליצירותיו ממקומות שונים בארץ ומשתמש בטכניקות עבודה על אבניים, שריפה, וצביעה שמקורן בקדרים בעת העתיקה ביוון.

Shamai Gibsh שמאי גיבש

בשריפת העבודות, שמאי משתמש בחומרים אורגניים וטכניקות נוספות המביאות לתוצאות מפתיעות ויוצרות אפקטים צבעוניים ייחודיים. לקריאה נוספת אודות שיטות העבודה בחומר של שמאי, בקרו בעמוד הגלריה הקטנה

פורסם בקטגוריה גלריה, כללי, מאמרי העשרה, קרמיקה / ינואר 6th, 2014 / אין תגובות »

ארלין שחט – קרמיקה בקונצנזוס האמנותי

מאת: אסתר בק

arlene shechet

אמנות-אומנות

עולם האמנות ללא ספק חצה את גבולות המדיום, ואמנים רבים משתמשים במגוון חומרים וטכניקות המזוהים עם קראפט, שלאורך זמן נחשב נחות באמנות הקאנונית. יחד עם זאת הוויכוח "אמנות-אומנות" לא קרב לפתרונו. מה מאפשר היום לאדם העובד בחומר להציג בתוך מסגרות של גלריה לאמנות או מוזיאון לאומנות? התשובות יכולות להיות:

  1. האדם, בדרך כלל כבר לא בחיים כדוגמתפיטר וולקוס או קן פרייס, הוכתר על ידי הממסד האמנותי כאמן, אפילו אם צמח מתוך העשייה הקרמית ורוב חייו עבד בחומר
  2. אמן הקרמיקה עצמו, כמו גרייסון פרי, מלכתחילה הצהיר על עצמו כאמן ולא קרמיקאי, והחליט מהתחלה להתערבב בשיח האמנותי ולהציג בחללים לאמנות
  3. הקטגוריה השלישית הם אמנים שבנקודת זמן אימצו את החומר כמדיום נכון ליצירתם, אם לפרוייקט בודד או לתקופה ארוכה, ושדרכו מצאו יכולת יותר מדוייקת להעברת הרעיונות שלהם. זהו המקרה שאציג פה.

בשני המקרים ,2 ו-3, העמדת האמן את עצמו בבירור בממסד ובמרחב האומנותי, בלי שייכות כלשהי לעולם הקראפט של המדיום הקרמי, תכריע את שייכות האמן. אם זאת, זה לא אומר שאמן כזה לא ישתתף פה ושם בתערוכות קרמיקה פרופר, אם מתאים לו.

ארלין שחט

האמנית ארלין שחט הניו-יורקית, שגם עובדת בוודסטוק, שייכת לקטגוריה השלישית הזאת: פסלת מזה שנים רבות שעבדה במגוון חומרים במשך השנים, גילתה לצרכיה את החומר לפני כ-10 שנים. המדיום הזה נראה לה המדיום האולטימטיוי שיאפשר לתת צורה לרעיונותיה. תערוכתה האחרונה, והגדולה ביותר באוקטובר השנה, בשם "סליפ" בגלרית "סיקאמא-ג'נקינס וקו" בצ'לסי, ניו-יורק, קיבלה ביקורת נלהבת מגארת' קלארק, הגלריסט ומבקר הקרמיקה המפורסם: "היא אחד האמנים המובילים בגל הנוכחי של פיסול על בסיס חומר." מבקרת האמנות רוברטה סמית', המעריצה את עבודותיה של שחט, אומרת: "שחט ממשיכה את שכלולהמיכל הקרמי כמדיום המאחד ציור ופיסול, בו בזמן שהיא מביאה את עבודותיה לכיוונים יותר ויותר עשירים, עם תוצאות קומיות לעיתים." שחט מציגה לעיתים קרובות גם בתערוכות עם אמנים צעירים וחדשניים ועם ידועים וותיקים כמו בטי וודמן וקטי בטרלי, מה שמעיד על הרעננות והרלוונטיות שלה.

שחט מצאה במדיום הקרמי את החופש הבלתי נדלה למניפולציה ואין ספור אפשרויות טיפול בפני השטח שהיא כל כך חיפשה. הצורות הפולימורפיות אבסטרקטיות שלה, מתפרצות, אורגניות פראיות או ארכיטקטוניות, שתמיד מונחות על "פדסטלים" אינטגרלים לעבודות, מקבלות שכבות אבסטרקטיות של מגוון גלזורות.

טומס מיקלי על שחט

טומס מיקלי אומר על שחט במאמרו במגזין האמנות האינטרנטי "היפר-אלרג'יק": "...היא חתרנית בטיפולה בדיכוטומיה המודרניסטית של high/lowart ". הוא מציין בפסלים של שחט את "נוכחות מגע היד...הפסלים האלה קרובים יותר לצורות המקומטות והמעוכות של ג'ורג' אור, "הקדר המשוגע מבילוקסי", מליורשים של ברנקוזי עם האלגנטיות המתונה שלהם" ( ההערה מתייחסת לטיפול ב"פדסטל" אצל ברנקוזי ועל השפעתו של האמן על האסתטיקה של הפיסול בן זמננו). מיקלי מרחיב על הכותרת "סליפ" של התערוכה במובנים של הסליפ הנשי, "סליפ אוף דה טונג" (פליטת פה), "סליפ" במשמעות של התחלקות כמו בקומדית "סלפ-סטיק". הוא מפרש הלאה: "... את הפרקטיקה הבלתי מרוסנת של שחט שמוצאת ביטוי דרך צירוף מחדש בלתי פוסק של לקסיקון הצורות בסיסיות, ביטוי לזרם הרעיונות החולפים בתודעתה, שאפשר להבין כמטפורה צנועה של אין-סופיות.... אין סוף אפשרויות דימיוניות של צורה ופני שטח הממתינות למגע של האמן".

הראיון שנתנה שחט לאמנית ג'יין דיקינסון ב2010 בסטודיו שלה בוודסטוק ושהתפרסם ב "BOMBSITE.COM", מאיר בצורה נהדרת את המחשבות, התהליכים והביטוי שלהם בעבודתה.שחט תמיד התעניינה בטרנספורמציה של האובייקט, תהליך ההתבלות , כשהאינפורמציה בעת ובעונה אחת נראית וקבורה.

חימר

שחט עוסקת גם בחשיבות לימודיה הבודהיסטיים על הפרקטיקה שלה בסטודיו, והדרך שזה בא לידי ביטוי בעבודתה. "סדרת הבודהה נעשתה עם הרעיון לשים לב לזמן שלי בסטודיו בדרך שונה....היא העניקה תשובות רבות, לגבי הלהיות בסטודיו,איך לפעול בו, ובמושגים של דימויים ודברים לחשוב ולהסתכל עליהם.עבודת הסטודיו נראית כפרקטיקה מדיטטיבית: "מצב של מודעות,אשר במושגים בודהיסטיים יקרא תודעה מדיטטיבית". במקום מדיטציה קלאסית שחט פיתחה מודעות לנשימה בעשיית הפסלים שלה, וכפי שהיא אומרת "הנשימה הפכה לצורה". היא מעוניינת במעבר שבין מצב נוזלי למוצק, בזרימה, בשינוי ושבריריות. לכן, זה לא מפתיע שהעניין הזה שלה הוביל אותה לשימוש בחימר, המאפשר מעבר מחוסר צורה לצורה, מאפשר לתפוס את הרגע.

היא מכנה את החימר 'חומר רישום תלת מימדי' ואוהבת את המעורבות הפיזית הישירה 'חווית גוף אל גוף', וההתלכלכות שנעשים לרוב ללא שימוש בכלים. שחט גם מעריכה את הרגישות לזמן המובנית בתוך העבודה בחומר " אתה יכול לבנות דברים רק כשהם רוצים להבנות" בהתייחס להתייבשות החימר והרגישות לתזמון כשמוסיפים חימר לחימר.הרגישות הזאת מנוצלת על ידי משחק עם רגע ה'כמעט התמוטטות' , איבוד שיווי המשקל וכדו'. שחט אומרת כי "לכל זה יש עבורי משמעות ברורה אמוציונלית, פסיכולוגית ופילוסופית". את פסליה החלולים היא רואה כמטאפורה לריאות הנושמות ונושפות אוויר.

שחט מנסה גם לשמר בעבודותיה השרופות את מהות החימר הרטוב, כדי לשמר טריות ואת האינפורמציה של תהליך העשייה. כמו כן היא מסבירה כי היא משתמשת בגלזורה לגימור העבודות, ולא באקריליק או כל חומר אחר שאינו זקוק לשריפה, בגלל חשיבות צריפת העור עם הגוף, ההמסה שכה מיוחדים לשריפה הקרמית.

(קטלוג של התערוכה "blow by blow"מ-2010 יהיה זמין בספריית בית בנימיני בקרוב).

פורסם בקטגוריה בית בנימיני, כללי, מאמרי העשרה / נובמבר 27th, 2013 / אין תגובות »

Who made the “Ready Made”

מאת שלומית באומן

100 שנה לאסלה של דושן

במלאת 100 שנה להצגתה של אסלה קרמית בחלל המוזיאון על ידי מרסל דושאן (Marcel Duchamp 1887-1968), מהלך שסימן מהפכה בתפיסת משמעותה של האמנות והציב אתגרים חדשים לשאלה כיצד אנו מפרשים את המציאות, מתקיימות בישראל ובעולם שלל תערוכות מחווה לדושאן, ל-Ready made ולהולדתה של האמנות העכשווית. מאמרים רבים על דושאן ועל ה- Ready madeנכתבים בעיתונות היומית ובכתבי עת מקצועיים בעולם כולו. אין ספק שתרומתו של דושאן להגות המאה ה-20 ולאמנות העכשווית חשובה ומרחיקת לכת.

הסטת המבט של דושאן אל ה-Ready made, כלומר אל החפץ המצוי והשימושי של חיי יום יום, טשטשה את הגבולות בין הנמוך לנשגב, בין הנוף המרוחק לקרוב, בין האמנותי לשימושי. הסטה זו טלטלה את עולם האמנות והתרחשה בשדה של שאילת שאלות על מהותה של האמנות, מותה ותחייתה.

הגדרתה מחדש של האמנות

חפצים כמו גלגל אופניים, מתקן לבקבוקים ומשתנה (אסלה קרמית) הוצגו במוזיאון כחפצי אמנות לכול דבר וסמנו את השינוי בתפיסה. הבחירה של דושאן בחפצים שימושיים מאפשר לשאול לגביהם שאלות רבות שבדרך כלל אינן נשאלות בדיון על תרומתו של דושאן להגדרתה מחדש של האמנות, למשל מי ייצר את החפצים? מדוע הם נוצרו? מדוע הם קיימים מלכתחילה? אילו יחסי כוח גלומים בהם? איזו פוליטיקה ומערך של אינטרסים הם מגלמים?

החפצים שנבחרו על יד דושאן הינם תוצרי המהפכה התעשייתית ומגלמים את שפתה, שפת המיכון הסדרתי. הבחירה של דושאן דווקא בחפצים אלו, נטולי זהות של יוצרים (כלומר של אלו שעיצבו וייצרו אותם), משאירה את הדיאלוג עם יוצרים פוטנציאליים ללא נמענים. ייצורו של ה- Ready madeמוצג אם כך כאנונימי, חסר זכויות יוצרים, מנוכר, תעשייתי, נתון מראש. מנקודת מבטנו היום, כשעיצוב תעשייתי או יחידני הינו חלק בלתי נפרד מהמבנה האקדמי והמוזיאלי, כלומר הוטמע במוסדות המבנים את יחסי הכוח בחברה, מעניין ביותר לבחון את שדה החפצים השימושיים (Ready made), ולבדוק מחדש את משמעותם: מדוע להמשיך ולייצר חפצים אלו? מאילו חומרי גלם הם עשויים? מדוע אנו נמשכים לחפצים? ומדוע אנו משליכים עליהם עולם של של רגשות? מי מייצר אותם?

Ready made ו- התערוכה מצב חלל_עיצוב קרמי

דושאן הצליח להציב סימן שאלה גדול מול החפץ האמנותי ולערער את שדה ההקשרים בו הוא מוצג. תפיסה זו היוותה בסיס לנקודת המוצא של הפעולה שנערכה בתערוכה "מצב חלל_עיצוב קרמי" המוצגת בבית בנימיני, בה מעצבים קרמיים מציגים את החפצים השימושיים שהם מייצרים בהקשרים בלתי שגרתיים. באמצעות פעולה זו נבנית אסטרטגיה הפוכה המערערת על מעמדו של החפץ השימושי ויוצרת דיון מחודש על משמעויותיו השונות. בנוסף, מוסט המבט בחזרה ליוצרים של חפצים שימושיים קרמיים, מתוך הערכה רבה לחפצים שהם מייצרים וניסיון לחזק את נוכחותם כמממשים אנטי תזה לחפצים המנוכרים והתעשייתיים בהם השתמש מרסל דושאן.

לצפיה ב Ted Talk של אווה זייצל Eve Zeisel) ,1906-2011): מייצרת או יוצרת:

פורסם בקטגוריה בית בנימיני, כללי, מאמרי העשרה, תערוכה / נובמבר 24th, 2013 / אין תגובות »

חנה חר"ג-צונץ: חלוצת אמני הקרמיקה

 

חנה חרג-צונץ

Picture 1 of 6

מאת מיכל אלון המאמר לקוח מ- C°1280 כתב עת לאמנות הקרמיקה, גיליון 19, קיץ 2009. עורך אורח: חגי שגב. בהוצאת אגודת אמני קרמיקה בישראל

חנה חר"ג-צונץ: חלוצת אמני הקרמיקה

אמנית קרמיקה

אמי, חנה חר"ג-צונץ, הייתה אמנית קרמיקה משכמה ומעלה, אבל לא רק. היא הייתה אישיות יוצאת דופן, שהשאירה את רישומה על כל מי שפגש בה בחייה הארוכים והמלאים עניין. סקרנית כילדה גם בגיל תשעים, ותמיד מתעניינת בכל מי ומה שסובב אותה.

שוליית הקרמיקאי

חנה נולדה בשנת 1915 בהמבורג שבגרמניה למשפחה דתית-ציונית פעילה. כשעלתה המפלגה הנאצית לשלטון, נאלצה חנה לוותר על כוונתה ללמוד רפואה, ולקראת העלייה ארצה הקימה עם כמה חברים קואופרטיב שהיה אמור לספק שירותי עיצוב פנים בארץ ישראל. כל חבר בקואופרטיב למד אומנות אחת, והיא הייתה אמורה לרכז את כולם, כך שהתכוונה ללמוד מעט מכל דבר. בשנים 1934‑1935 כבר לא יכלה, כיהודייה, להתקבל ללימודים בשום מוסד מסודר, אבל התאפשר לה לעבוד בסדנאות של בית הספר לאומנויות ריימן בברלין. כשגם לימודים אלה נעשו בלתי אפשריים, ביקשה להיות שוליה של אורגת שהעריכה. המקום כבר היה תפוס, והגברת הפנתה את חנה לבנה הקרמיקאי, זיגפריד מולר, שמא תוכל להתקבל כשוליה אצלו. חנה למדה אצלו ונשבתה בקסמי הקרמיקה. באותה תקופה למדה גם ניצוח וניהול מקהלות. משנהיה מסוכן למורה להעסיק שוליה יהודיה, הצליחה ללמוד עוד תקופה קצרה בשטוטגרט, אצל גוּדרוּן שֶנק, ולאחר מכן, בהמלצת זיגפריד מולר, נסעה ללמוד בבית הספר לקרמיקה בטֶפליץ-שונאו בחבל הסוּדטים שבצ'כוסלובקיה. באזור זה הייתה תעשייה מפותחת של קרמיקה, וחנה ביקשה ללמוד טכנולוגיה וטכניקות ייצור תעשייתיות. בחופשות עבדה במפעלי הקרמיקה שבאזור, וכהכנה לקראת עלייתה ארצה השתלמה ביציקות, בתבניות גבס, בהפעלת תנורים ובעיצוב לתעשייה, שכן ידעה שאין תעשייה קרמית בארץ.

קרמיקה בירושלים ובבית ג'אלה

כשפלשו הגרמנים לחבל הסודטים, עברה לפראג, ושם חייתה עד שנכנסו הגרמנים. באוגוסט 1939, ברכבת האחרונה שחצתה את אירופה דרך גרמניה ערב המלחמה, יצאה לאנגליה. מיד עם הגיעה ללונדון פגשה באקראי ידיד מהתנועה הציונית והוא ביקש ממנה להקים ולנהל מוסד לילדים שפונו באותה עת מגרמניה, בארמון נטוש בוויילס. חנה נשארה שם קרוב לשנה, עד שחלתה, ובשנת 1940 עלתה ארצה.

עם בואה ארצה התברר לה שכל ציוד הסטודיו ששלחה כמטען אבד אי-שם בדרך, ובשנת 1941 החלה לעבוד בסטודיו של הדוויג גרוסמן בירושלים. במקביל לימדה בבית הספר של הגב' קאלן, שהיה מיועד לילדים ממשפחות מצוקה. ימיה בבית הספר היו זכורים לה תמיד כתקופה מרתקת. באותם ימים גם סייעה להקים מפעל קרמיקה לקנקנים וספלוני קפה בבית ג'אלה, שם עבדה בחברת קדרים מקומיים. ידידות אמיצה נקשרה בינה ובין בעל המפעל, ומשהתאפשר לה לשוב ולבקר שם בשנת 1967, מיהרה לעשות כן והידידות נמשכה עד מותו של האיש.

עבודה במפעל קרמיקה

משהוצעה לה עבודה במפעל קרמיקה שעמד לקום בחיפה, עברה לשם. בשנות מלחמת העולם השנייה נפסק כל הייבוא של מוצרי הקרמיקה לפלשתינה, והיה צורך לספק את הביקוש. במפעל עבדה בייצור כלים, אבל הייתה אחראית גם לתחום הטכנולוגיה בו. בשלב מסוים התעורר הצורך לייצר צינורות ביוב, וחנה הרכיבה אבנית (Stoneware) מערבוב חומר שנכרה בעבר הירדן המזרחי יחד עם חומר מוצא, ולזיגוג השתמשה בחומר מוצא עצמו. זו הייתה הפעם הראשונה שבארץ נעשה שימוש כלשהו באבנית.

סטודיו לקרמיקה

לאחר שעזבה את עבודתה במפעל, הייתה מעורבת בהקמתם של כמה מפעלי קרמיקה, כשעיקר תרומתה בהתאמת חומרים ובהקמת מחלקות לעיטור ולזיגוג. במקביל לכל אלה הקימה גם סטודיו לעצמה, ובו יצרה עבודות קדרות ייחודיות וכן עבודות אדריכליות בהזמנה. כל אותה תקופה לימדה במסגרות שונות. בשנים 1945‑1946, משהחלה הסוכנות היהודית לארגן תערוכות ברחבי העולם לקידום האומנות הישראלית, השתתפה גם בהן.

משהחלה מלחמת העצמאות נענתה לפנייתו של ד"ר מייכלסון מבית החולים רמב"ם בחיפה ועבדה עם פצועי צה"ל שהתעוורו. היא מצאה בכך הרבה עניין וסיפוק, ובמקביל עבדה גם במוסד לעיוורים בקריית חיים.

חומר קרמי מקומי

אמני הקרמיקה המעטים שהיו בארץ באותן שנים שאפו להניח יסודות לקרמיקה ה"צומחת" מן הארץ ומהאזור. כך, גם כשנפתחו שוב הדרכים והיה אפשר לייבא חומר תוצאת חוץ, שהיה נוח לעבודה הרבה יותר מזה המקומי, הן התעקשו לעבוד בחומרים שמצאו כאן. מעולם לא ראיתי את חנה מוציאה חומר מוכן מן האריזה. היא ואורי בעלה, שהיה שותף נאמן ופעיל בחייה ובעבודתה, היו נוסעים ברחבי הארץ לאסוף חומרי גלם, וגם גאולוגים שהכירו אותה נהגו לשלוח לה דוגמאות של חרסיות שונות כדי שתנסה אותן.

טרה-סיגילטה (Terra Sigilata)

ממצאים ארכאולוגיים נבטיים, יווניים ואטרוסקיים חשפו אותה לסוד הטרה-סיגילטה (Terra Sigilata), ושנים רבות היא השקיעה בניסיון לפענח את מה שנחשב עד אז לחידה - ממה וכיצד מפיקים את החיפוי העדין, המבריק למחצה, שאיננו זיגוג. בסופו של דבר הגיעה להישגים נפלאים בתחום זה ונודעה בהם בארץ ובעולם. בין היתר הוזמנה לחלוק את ממצאיה עם חוקרים במוסדות מחקר באיטליה ובגרמניה. השימוש בטרה-סיגילטה הדגיש את מושלמות הצורות של עבודותיה.

הוראת עיצוב וקרמיקה

חנה לימדה עשרות שנים ואהבה את ההוראה מאוד, כמו שיעידו המוני תלמידיה לשעבר. היא לימדה שנים רבות בסמינר הקיבוצים באורנים, בפקולטה לעיצוב תעשייתי בטכניון ולאחר מכן באוניברסיטת חיפה. במקביל לימדה בסטודיו שלה חוגים לחובבים וקורסי טכנולוגיה לקרמיקאים מקצועיים. בין היתר למדו אצלה רינה פלג, מוניקה הדרי, מירה שדות, יעל עצמוני ועוד רבים וטובים שיסלחו לי על שלא הזכרתי את שמם.

עבודות פיסול וקרמיקה

ובכל אותו הזמן שקדה על עבודותיה שלה - צורות אצילות,זורמות ונקיות שמקורן בעבודת האבניים. פעם אמרה לי שאל הכלים שהיא יוצרת היא מתייחסת כאל פיסול מינימליסטי ביותר. בתחילת שנות השבעים הייתה מאמני הקרמיקה הזרים הבודדים שהוזמנו להציג ביפן, והציגה שם שתי תערוכות יחיד. אמן הקרמיקה והמבקר הידוע פוג'יו קויאמה השווה את קווי המתאר של עבודותיה לקליגרפיה יפנית. מלבד השימוש המיוחד בחיפוי טרה-סיגילטה פיתחה זיגוגים מיוחדים והשתמשה גם בהם לעתים.

תערוכות קרמיקה

חנה הציגה תערוכות יחיד בארץ ובעולם, השתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות ועבודותיה נמצאות באוספים של מוזאונים ברחבי העולם. תערוכת היחיד הראשונה שלה הייתה בבית וילפריד שבקיבוץ הזורע בשנת 1959, והאחרונה בחגיגות חמישים שנה לישראל, בשנת 1998, במוזיאון הֶטיינס (Hetjens) בדיסלדורף, גרמניה. בתערוכה זו הוצגו עבודותיה בחלל אחד יחד עם עבודותיה של ורדה יתום, שבתחילת דרכה למדה אצל חנה. הצירוף היה מפתיע ומוצלח במיוחד.

ביתם של חנה ואורי היה אבן שואבת לכל מי שהגיע לחיפה ונגע באופן כלשהו באמנות ובתרבות - אמנים פלסטיים, סופרים ואנשי רוח מכל רחבי העולם. היא לא הייתה אספנית במובן המקובל, אבל עבודותיהם של מיטב אמני הקרמיקה בעולם וכן עבודות של תלמידיה הרבים מילאו את הבית, שכן הם נהגו להחליף ביניהם מתנות.

 מיכל אלון – בתה של חנה צונץ, אמנית קרמיקה, חיה ויוצרת במושב הדר-עם

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה, פיסול קרמי, קרמיקה / ספטמבר 30th, 2013 / אין תגובות »

ג'ליאן לונדס

ג'ליאן לונדס (1936-2010), נחשבת לאחת מאמניות הקרמיקה הנועזות ביותר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. יש שיאמרו כי הקולזים הפיוטיים ולעיתים אף מטרידים שלה הקדימו את זמנם (שנות השמונים והתשעים). לונדס הגדירה עצמה כאמנית של חומר. נקודת המוצא לעבודותיה הוא החומר ולא האובייקטים עצמם. האמנית עשתה שימוש במגוון רחב של חומרים, חפצים שמצאה, כולל לבנים, פיברגלס, חוטים, כלי בית, מסמרים, ושברה את הכלל של אחדות החומר והצורה של הקרמיקה. בשלב מוקדם יותר של הקריירה שלה השתמשה במשטחי חימר חוליות ותבניות לחיצה, מהם בנתה כלים וצורות פיסוליות. נקודת המפנה חלה ב 1970. בתקופה זו החלה בחקירות הנועזות שלה את החומר והתהליך, מאקראיות לצורה פיסולית. עמדתה האוונגארדית הביאה לכך שעבודותיה לא ידועות בציבור ובמשך חייה הציגה מספר קטן של תערוכות יחיד. את ההכרה קיבלה ממספר קרמיקאים, אוצרים ואספנים אשר רכשו את עבודותיה וחשפו את חשיבותה כאמנית. הספר המלווה לתערוכה הרטרוספקטיבית של האמנית, יצא לאור השנה בעריכתה של אוצרת התערוכה אמנדה פילדינג (Amanda Fielding). זהו הספר המקיף היחיד על עבודותיה של הפסלת האנגליה. הספר נמצא בספריית בית בנימיני

Gillian Lowndes

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה, ספריה / ספטמבר 11th, 2013 / אין תגובות »

שיח גלריה משותף

שיח גלריה משותף לשתי התערוכות המוצגות בבית בנימיני

זהבה אדלסבורג / לא דפנה, לא אפולו / אוצר: אבנר זינגר

רינה פלג / קומיקרמיקה / אוצרת: רונית צור

שישי, 16.8.13 בשעה 11:30 בהשתתפות האמניות והאוצרים התערוכות ינעלו ביום שבת ה 24.8.12

בין שתי התערוכות שמוצגות בבית בנימיני רב השוני אך יחד עם זאת וויזואלית ניתן למצוא קווי השקה מעניינים. שתי האמניות המציגות תערוכות יחיד הקימו מיצבים של אובייקטים היברידיים צבעוניים, נושאי מטעני תרבות השונים זה מזה. שתיהן נשענות ביצירתן בין היתר על הקשרים ארכיאולוגיים ומדיית הקרמיקה תופסת חלק משמעותי בה אך דרכי הביטוי האמנותי שלהן אחרות בתכלית.

בעבודותיה חוצה רינה פלג את קווי הקדרות המסורתית ויוצרת עבודות קדרות מסוג חדש. היא מפתחת טכניקות מקוריות, אותן היא משכללת לכדי שלמות ביצועית מוקפדת, ומשתמשת בתהליכי עבודה לא שגרתיים מתוך רצון להתאים את דרכי הביטוי והיצירה לנושאים בהם היא מטפלת

המיצב של זהבה אדלסבורג ממחיש את הדיסוננס שבין המתרחש בטבע לבין המתרחש בתרבות האנושית ומעורר מחשבות על אפשרויות אחרות למערכת היחסים שלנו עם הטבע, יחסים שאין בהם רצון לשלוט ולהכתיב. יש בו הצעה לראות את החיוב הקיים בתופעת הכאוס כמאפשר התארגנות מחדש, כחלק ממחזור של צמיחה והבראה.

בית בנימיני, רח' העמל 17, תל אביב, טל: 03-5182257

שעות פתיחה: ימים ב – ה: 19:00 – 11:00

שישי-שבת: 14:00 – 11:00

www.benyaminiceramics.org

פורסם בקטגוריה אירועים, הרצאה, יום עיון, כללי, קרמיקה / אוגוסט 18th, 2013 / אין תגובות »

משה שק ז"ל: טוטמים עכשוויים

מאת: שרה הקרט

המאמר לקוח מ-°1280, כתב עת לאמנות הקרמיקה, בהוצאת אגודת אמני הקרמיקה בישראל, גיליון 5, סתיו 2002. עורכת כתב העת: שרה הקרט

משה שק ז"ל נפטר בשנת 2011. המאמר נכתב בעודו בחיים, עת עסק ביצירה ובפיסול, כולל פיסול קרמי, במלוא המרץ.

משה שק הוא איכר שורשי בנפשו, לא משום שזה קרוב לחמישה עשורים הוא חי על אדמת קיבוצו (היה בין מייסדי קיבוץ בית ניר ב-1957), ואף עיבד אותה שנים רבות, אלא משום שהוא דבק באדמה, באותה חלקת אלוהים קטנה, אזור לכיש - שהקיבוץ יושב בו - באופן מילולי ומטפורי גם יחד. באומרנו שהוא איש טבע אמרנו שהוא מכיר כל רגב מאדמת האזור, כל נקיק וכל גבעה שבקרבתם הוא משוטט ללא הרף, והוא קשור אל הנמצא על פני השטח כאל הקבור מתחתיו, ולא בכדי. גבעות האזור הן גבעות כורכר, שכבה של סלע קשה מלמעלה וסלע רך מתחתיה, ולכן יצרו כאן כוחות הטבע, הרוח והמים מערות רבות עם תצורות מגוונות ומעניינות להפליא1.

צילום: אולג בפשוס

דורות מתושבי המקום, מן הפלשתים הקדומים ועד הערבים מאוחר יותר, אכלסו את המערות מאות בשנים. הם השתכנו בהן בעצמם וגם קברו בהן את מתיהם, וכך השאירו עדות חיה לתרבותם החומרית והרוחנית. עקבות של חיים מגוונים נותרו שם: עקבות של עבודה – הם חצבו בסלע כדי להרחיב את שטח המגורים ובנו כוכים וארונות לצורכי אכסון; של אמונות – מוטיבים קישוטיים חוזרים בקירות המערות ובכלים; של מנהגי דת וקבורה – כלי פולחן2 וגלוסקמאות נמצאו באזור. את אלו גילו ארכאולוגים בחפירות, ואחרים גלויים עד היום בקירות המערות ובשרידי מבנים מעשה ידי אדם. כאן גם שורש החיים של אמנותו של משה שק.

ברגישות מופלאה הוא חווה את קימורי העמודים שנחצבו באבן הרכה, את לחיצות האצבעות שהטביע הקדר הקדמון בחומר הרטוב כשסובב את החוליות ובנה את קנקני השתייה ואת הכדים לתבואה. אלו מלחשים אל משה בשפה אותנטית שמובנת לו בבהירות, ואותה הוא מתרגם ומחיה בעבודותיו זה שנים רבות. אברהם אופק ידידו כתב בין היתר את הפסוק היפה: "...משה – בעיניים נוגע ובידיים רואה"3, והייתי מוסיפה – ובנשמתו הוא שומע. עבודותיו של משה, הכדים והקדרות הגדולות, ובעיקר פסלי החיות4 מוכרים היטב לאוהדי האמנות בארץ, והם מעמודי התווך של הקרמיקה הישראלית המודרנית. תחילה הכרנו אותם מגובבים בסדנתו שבקיבוץ, משם עברו כמה מהם אל אולמות תצוגה מכובדים של גלריות, ולבסוף מצאו את מנוחתם במוזאונים או שהם מוצגים דרך קבע במקומות ציבור ברחבי הארץ5.

במשך השנים עבד משה בחומרים כגון עץ וברזל, ועבודות רבות שנעשו בחומר נוצקו גם בברונזה. משה, שרואה חשיבות מרבית בהבנת החומר כבסיס ליצירה - כל חומר ואיכויותיו שלו - רואה למשל הקבלה בין העבודה בחומר ובין יצירת דגם בשעווה שמשמש ליציקת הברונזה - שני חומרים שהוא מרבה להשתמש בהם לאחרונה, ולכן המעבר ביניהם נוח לו ונכון.

בשנתיים האחרונות יצר משה קבוצת פסלים חדשה, פסלים צעירים בזמן אך ותיקים ברוחם. אלה פסלי עמוד זקופים, טוטמים, שחלקם התחתון, הגלילי, זהה, ומעליו מתנשאות תצורות שונות בכל פסל, תצורות שאופייניות ללקסיקון המוכר של משה. בחוש ההומור האופייני לו חלקים שמרמזים על הראש ועל איבריו מעוותים ועוברים תהליך של פיתוח מטמורפי - ראש-עיניים, אוזניים-ידיים, אף-פה, כיד הדמיון. הראש מנופח לעתים לכדור ולעתים פחוס לגמרי; האף מאורך לעתים כאפו של פינוקיו ולעתים מזכיר זרבובית של חזיר, וכן הלאה.

החיבור בין העמוד הגלילי לחלק שמעליו יוצר דימוי של דמות מונומנטלית שמשיקה בקלות למסורת של המונומנט ההרואי בעל ההיסטוריה העשירה - מן האובליסק המצרי הקדום ועד פסלי המצביאים האירופים, ואם נרצה, מצריח המסגד ועד גורד השחקים הניו יורקי. לא עוד חיות קדמוניות–דמיוניות, כי אם התעסקות בדמות האדם וברוחו. התוכן חדש, אך ה"ידיים ידי עשו". אותם גלילים-צינוריים ששכיחים בפסלי החיות, אותן טפיחות מעוגלות-מכליות ששימשו ליצירת ראש, בטן, קימור של גו בפסלי החיות, מופיעים-נחבאים בפסלים החדשים. ואולם העיוות וההפשטה מפחיתים מחשיבותה של הדמות ומעניקים לה ממד קומי, אנושי. שלא כבמונומנטים מן העבר שביקשו להנציח דמות או את מעשה ידי המקימים אותם, הפסלים החדשים של משה אינם דימויים הרואים, כוחניים. משה מבקש להביע את רוחנית האדם יחד עם חולשותיו. וייתכן, משום כך, שבפסלים אלו משה מתקרב אל המופשט יותר משהתקרב אליו בעבר, אך עדיין אינו חוצה את הגבול; אין הוא מחפש תיאור ריאליסטי כדבריו כי אם את "הקוד של הצורה-חומר".6 בעבודותיו הקודמות הצליח משה להישאר מחובר אל קוד ארכאי-ראשוני שאליו הוא מתגעגע עד היום, ואילו בעבודות החדשות, בלי ספק, הוא עשה צעד אל עבר העולם הקלסי.

כמה מפסלים אלו ייווצקו בקרוב בברונזה, יועמדו במקומות ציבוריים ויהפכו לנחלת הכלל. האחרים ישמרו בחומר את העשייה האותנטית, מעשה ידיו של האמן.

הפסלים עשויים קירות דקים של אדמית מקומית, בעבודה ידנית; כולם מזוגגים באנגובים, בדרך כלל בלבן, ולעתים בתוספת צבעונית של כתם ברזל; הם נצרפו פעם אחת בלבד בטמפרטורה של Cº1100 לערך.

למידע נוסף אודות קורס פיסול קרמי

הערות
  1. מערות בית ג'וברין, מערת לוזית ומערות המסתור של בר-כוכבא הן מן המערות המפורסמות באזור.
  1. משה, עם חברים ארכאולוגים, נוהג לבקר בחפירות ארכאולוגיות שבאזורי הדרום, והוא מכיר היטב את התגליות שנחשפו שם במשך השנים. בין היתר, מטמון "בר אדון" - אוסף גדול של כלי פולחן בברונזה, שמוצג כעת במוזאון ישראל.
  1. ראו קטלוג הקרמיקה של משה שק, מוזאון ארץ ישראל, תל אביב 1994.
  1. ראו קטלוג משה שק, מוזאון הרצליה 1992.
  1. קטלוג מוזאון ארץ ישראל, שם.
  1. מתוך ריאיון עם האמן.
פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה, פיסול קרמי / יוני 2nd, 2013 / אין תגובות »

נריקומי / גל גורן

מאת: גל גורן.

נריקומי היא טכניקת עבודה שמשמשת ליצירת דוגמאות צבעוניות ומרקמים בחומר. העיקרון הבסיסי שלה הוא שימוש בצבעים שונים של חומר, הנחתם זה על גבי זה בצורות שונות וחיתוכם ליצירת פרוסות עם דוגמאות זהות. מהפרוסות יוצרים משטחים ואותם בדרך כלל משטחים לתוך תבניות. מקורות הטכניקה עתיקים מאוד והם מופיעים על גבי עבודות חומר וזכוכית בנות אלפי שנים מכל רחבי העולם' . באיטליה, בתעשיית הזכוכית שימש המונח  “מיליפיורי” שמשמעותו "אלף פרחים". באנגליה, הראשון שיישם אותה על חימר היה תומס ווג’ווד במפעלי "וודג'ווד" בסטרטפורדשייר, בפיו היא נקראה “אגתוור” על שם אבן האגת, גביש קוורץ הבנוי שכבות-שכבות של צבעים שונים הנחשפים עם חיתוכו. אמנים ידועים המשתמשים בטכניקה זו הם בראש ובראשונה קנג’י נריאגה (יפן) שפיתח את הטכניקה ואף נתן לה את שמה, דורותי פייבלמן (ארה"ב) תומאס הודלי (אנגליה) שעובדים עם פורצלן, והם אלו שלקחו את הטכניקה לגבולות חדשים.

האתגר שבטכניקה הוא כפול: יצירת דוגמאות מורכבות או מדויקות, ומניעת סדקים בעת ייבושו של הגוף הקרמי, בין אם הוא בעל צורה סגורה או פתוחה. מאחר ובניגוד לכל סוג עבודה אחר, לוחיות החומר אינן מסודרות בכיוון אחיד אלא לכיוון החיתוך של הדוגמה, לנריקומי יש נטייה להיסדק בחיבורים. מאותה סיבה, הסדקים בלתי ניתנים לאיחוי. לכל אמן יש שיטות שונות לייבוש. דורותי פייבלמן, למשל, עובדת עם סוגי פורצלן שונים המתייבשים בקצבים שונים, לכן היא נאלצת לייבש את עבודותיה מהר ובאחידות – לעיתים באמצעות ייבוש במיקרוגל.

לפני שנתיים השתתפתי בסדנת נריקומי עם דורותי פייבלמן, במבט ראשון נראתה לי הטכניקה מגבילה, צבעונית וקיטשית למדי, עד שראיתי כוסות סאקה מעשה ידיה של דורותי: הכוסות מדמות עלי כותרת של פרחים, עורקי הצמח העדינים ,הצבעוניות המדויקת והשקיפות העדינה יוצרות אשליה של עלה כותרת קליל ועדין. ביחד איתי השתתף בסדנה ג'ון אנדרסן, אמן פימו (חימר פולימרי) שיוצר באמצעותו דוגמאות פסיכאדליות לקישוט גיטרות חשמליות. ההשוואה בין שני החומרים הייתה מעניינת מבחינתי מאוד. השליטה בפימו, בצורות שהוא יוצר ובצבעוניות שלו קלה הרבה יותר ולעומתו הפורצלן קשה לעבודה, מעוות את הדוגמאות הגיאומטריות ונסדק במרץ. היתרונות של הפורצלן הם בעמידותו (לאחר שריפה בלבד), באלגנטיות של הטקסטורה והמגע שלו ובשקיפות שניתן להשיג באמצעותו.

גל גורן היא בוגרת בצלאל. זכתה במלגה סטודיו ראשון ומאז ספטמבר 2012 היא עובדת בסטודיו בבית בנימיני - מפתחת את השיטה האישית שלה בנריקומי.

פורסם בקטגוריה כללי / מאי 20th, 2013 / אין תגובות »

קראפט עכשווי: יום עיון בבית בנימיני

מהו קראפט עכשווי? מה המשמעות החברתית והתרבותית של עשיית קראפט בעולם פוסט מודרני? מה מניע את היוצרים לעסוק בתחום וכיצד המהפכה הדיגיטאלית באה לידי ביטוי בחפצים וביחסי יוצר-צרכן?

בית בנימיני - המרכז לקרמיקה עכשווית, עמותת אמנים יוצרים בישראל – תחום אמנויות ואגודת אמני קרמיקה בישראל מזמינים את הקהל הרחב ליום עיון בנושא קראפט עכשווי.

יום העיון יתקיים בבית בנימיני ביום שני, 27 במאי, החל מהשעה 14:00.

צילום: אסי חיים מתוך בלוג "המורדים"

תחום הקראפט עבר כמה וכמה תמורות במאות האחרונות מאז המהפכה התעשייתית ואחריה המהפכה הדיגיטאלית ולמעשה ממציא ומגדיר את עצמו מחדש בכל תקופה. כיום, במאה ה-21 איננו זקוקים לחפצים עשויים עבודת יד על-מנת לשרוד. המוטיבציה הכלכלית שהניעה בעבר משפחות וקהילות מסורתיות לעסוק בקראפט ולהעביר את חכמת הידיים והבנת החומר העמוקה בתהליך חניכה ארוך לדורות הבאים, כמעט ואינה רלבנטית, בייחוד בעולם המערבי.

תכנים חדשים ממלאים את שדה הקראפט בגלגולו הנוכחי. בעידן הגלובליזציה, בעולם שמשאביו הולכים ומתכלים, נושאים חברתיים, ביקורתיים וכאלה המתייחסים לסביבה הם רק חלק מהסוגיות המעסיקות אנשי קראפט ומעצבים בתהליך עבודתם. תהליך העבודה מלווה בחיפוש מתמיד אחר תובנות חדשות ליצירת חפצים בעלי ערך ואמירה אישית ותרבותית. ישנם יוצרים בתחום הקראפט המשלבים חומרים וטכנולוגיות דיגיטאליות בתהליך עבודתם וישנם כאלה המוצאים את המשמעות המרכזית בעבודתם דווקא בשימור טכניקות מסורתיות ובנאמנות לחומר אחד לצד פיתוח שפה צורנית וטביעת אצבע אינדיבידואלית.

כך או אחרת, פעולת הקראפט היא אנושית ועצם הבחירה בה, כמו גם תוצריה - החפצים שנוצרים בסופו של תהליך, משקפים מחשבה, חקירה וערכים תרבותיים וחברתיים המשליכים על התקופה בה אנו חיים.

תוכנית יום העיון

14:00 - התכנסות

14:30- 15:10 הרצאת פתיחה: קראפט עכשווי - סוגיות נבחרות:  דר' ראובן זהבי

16:50-15:20: סוגיות בקראפט עכשווי

  • קראפט כמנוף לשינוי חברתי – ארז מולאי
  • בין קראפט מסורתי לעיצוב עכשווי - שילוב חומרים וטכניקות מסורתיות בעיצוב עכשווי - עדיטל אלה
  • קראפט בעולם מקוון: האמן כמותג עסקי  - מיה לנדאו

16:50: הפסקה

17:20- 18:50: שימור גופי ידע

  • שימור מלאכות מסורתיות -  יונית קריסטל
  • המורדים - מסע לתיעוד העסקים שבשולי השיטה הקפיטליסטית– אסי חיים
  • "How To" –- ליאורה רוזין

19:50-19:00: האמן אל אנאטסוי – קטעי ארכיון

הרשמה מראש בטלפון 03-5182257 או בדואר האלקטרוני benyaminiccc@gmail.com

דמי כניסה: לקהל הרחב - 70 ש''ח, לחברי עמותת אמנים יוצרים בישראל, תלמידים בבית בנימיני ולסטודנטים: 60 ש"ח.

טרה / עדיטל אלה

נושאי ההרצאות והמשתתפים:

קראפט עכשווי - סוגיות נבחרות סביב סוגיות עכשוויות (מעשור אחרון) ותוך  סקירה רוחבית מהירה של יצירות נבחרות מרחבי העולם אבקש לבחון את מעמד הקראפט  ביחס לתחומי העיצוב התעשייתי והאמנות, את סימני השאלה העולים עם  שילוב הכלים הדיגיטאליים – נאו-קראפט, את הפיכתו לערוץ מחאה  -קראפטיביזם ,את המקום שהוא תופס בפרקטיקה של מעצבים היום ובמחקר האקדמי. דר' ראובן זהבי - אמן ומרצה בכיר בבצלאל במחלקה לצורפות ואופנה ובמחלקה להיסטוריה ותיאוריה. מנחה מזה 7 שנים סמינריון בנושא קראפט עכשווי. לשעבר ראש המחלקה לצורפות בבצלאל.

קראפט כמנוף לשינוי חברתי מהי אחריות סביבתית ברת קיימא? כיצד אנו כפרטים יכולים לחולל שינוי המסייע לאחר לשפר את איכות חייו, את התפיסה שלו את עצמו ואת מקומו בתוך הקהילה בה הוא חי? ההרצאה תציג הסתכלות על עיצוב וקראפט ככלים המובילים לשינוי ולדרך של יצירת יזמיות חברתיות מיטיבות בחיי אוכלוסיות ומסגרות תומכות שונות, ותציג כיצד תהליכים אלו מסייעים להן להשתלב במעגל החיים בקהילה. דרך הצגה של מספר פרויקטים שבוצעו בשנים האחרונות ובחינה של תוצאות תהליכי העבודה, תוצג תפיסת חיים חדשה, תוך שימת דגש על השימוש בקראפט ככלי המוביל תהליך זה ומבצע שינוי כולל המתמשך לאורך זמן. ארז מולאי -  בעל סטודיו לעיצוב חברתי וממובילי תחום העיצוב החברתי בארץ, המפתח בשנים האחרונות מיזמים חברתיים עבור אוכלוסיות קצה במגוון תחומים.

בין קראפט מסורתי לעיצוב עכשווי - שילוב חומרים וטכניקות מסורתיות בעיצוב עכשווי ההרצאה תאפשר הצצה לפועלם של מעצבים שונים מרחבי העולם הבוחרים להישען על מסורת ענפה ועשירה ולפתח עבורה אופק חדש המותאם לדפוסי הייצור והצריכה של היום וליצור דרכם מחשבות ואפשרויות חדשות לדפוסי הייצור של מחר. במסגרת ההרצאה תשתף המרצה גם מפועלה וניסיונה בתחום זה. עדיטל אלה – מעצבת המתמחה בתחום של עיצוב לקיימות, בעלת הסטודיו 'עיצוב חושב סביבה', מרצה במכון טכנולוגי חולון.

קראפט בעולם מקוון: האמן כמותג עסקי בשנים האחרון נשבר מחסום השיווק ואמנים רבים בחרו לאמץ מודל עסקי חדש. לבסס מותג עצמאי שיוצר, משווק ומוכר ישירות לקהל. מודל זה מאפשר לאמן להתפרנס מיצירתו, לבוא במגע ישיר עם הקהל אך גם מחייב אותו להתמודד עם תמורות ביצירתו. בהרצאה אציג מודלים מקובלים היום, אדבר על הכלים לביסוס והפעלת מותג עצמאי ועל הקשיים והאילוצים של היצירה כתוצאה מכך. מיה לנדאו - מלווה ויועצת לעסקים בתחום העיצוב והיצירה.

שימור מלאכות מסורתיות הצצה אל מאחורי הקלעים של מלאכת השימור המעשית, האנשים, המקומות והסיפורים המיוחדים שלהם. החיפוש אחר אותם אנשים  אשר עדיין זוכרים את המלאכות, כיצד הגעתי אליהם\ן, מה למדתי, ואיך אני מנסה לשמר את הידע הזה. ההרצאה מפגישה תרבויות שונות שחיו בארץ דורות רבים עם תרבויות שהגיעו לכאן מהפזורה היהודית. יונית קריסטל - חוקרת ומשמרת מלאכות מסורתיות.

המורדים - מסע לתיעוד העסקים שבשולי השיטה הקפיטליסטית כחלק מפרויקט צילום יצא אסי חיים לחפש בתי עסק שפרשו מהמרוץ אחר הטרנדי, המעוצב והחדשני. במסעו הוא גילה שקיימים עדיין לא מעט חנויות ועסקים בני 40, 50, 60 שנים ויותר שמתקיימים בצניעות ובמרכזם ניצב בדרך כלל אדם שהחליט שלא להיכנע לאידיאל היופי המושלם ולתת כבוד לסביבה שליוותה אותו לאורך השנים. בבתי העסק הנדירים האלו לא עסוקים במרדף אחר הטרנד האחרון וצלקות הזמן, הצבע שדהה, החלודה והריהוט שנסדק לאורך השנים יחד עם שאר סימני השחיקה - הם עדות לחיים שלמים. חפצים שהזדקנו בכבוד עם בעליהם ולא הוחלפו עם הסדק הראשון. אסי חיים קורא להם "המורדים" והמאבק שלהם יכול לשמש השראה לכולנו. אסי חיים -  עיתונאי וצלם - עורך מוסף הצרכנות ב"ישראל היום". הוציא לאחרונה את רב המכר "חדרוכל" המתעד את המנות המיתולוגיות בקיבוצים ואת הסיפורים שמאחוריהם ומפעיל את הבלוג "המורדים" בו הוא מתעד עסקים בני עשרות שנים שמתעקשים לשרוד.

"How To" באתר שיתוף הסרטונים יו-טיוב התהווה עם השנים מאגר עצום של סרטוני הדרכה מז'אנר סרטוני ה-"how to make", ובו מסבירים אנשים מכל רחבי העולם כיצד לבצע מיני מלאכות - פשוטות כמורכבות - בסגנון ויזואלי ובשפה הייחודית להם. בעוד שבעבר, מלאכות וידע היו עוברים מאב לבן, מאיש המקצוע לשולייתו, לאחרונה החלו לחלחל דרכי למידה חדשות שמפרות את כל הכללים שהיו עד כה. גם אנו כמעצבים, הרחבנו את גבולות המחקר והיצירה שלנו בהתאם למקורות המידע המקוון. בשנים האחרונות, תהליכי העבודה של מעצבים צעירים נשענים הן על שיטות לימוד מסורתיות והן על ידע ההולך ומצטבר במאגרים אוניברסאליים הזמינים ברשת. הפרויקט "How To" הוא ניסיון ליצור נקודת מבט חדשה על הידע האנושי ועל תהליכי למידה ויצירה עכשוויים, ולנסח מחדש את יחסי המעצב/משתמש הן בחלל הממשי והן בחלל המקוון. תערוכה תחת שם זה נאצרה והופקה על ידי ניצן דבי ועל ידי, ליאורה רוזין, והוצגה במסגרת שבוע העיצוב בבייג'ין. ליאורה רוזין - מעצבת, אוצרת ושותפה בסטודיו ב' יחד עם המעצבת ניצן דבי. בוגרת תואר ראשון ללימודי עיצוב באיינדהובן דזיין ובעלת תואר שני בהתמחות אודות עיצוב בבצלאל.

פורסם בקטגוריה אירועים, הרצאה, יום עיון, כללי, קרמיקה / מאי 2nd, 2013 / אין תגובות »

אריחי קרמיקה

אריחי קרמיקה קשורים בתחום הארכיטקטורה ועיצוב חללי מחיה. אריחי הקרמיקה עמידים, נוחים לשימוש ומעל לכל – יפים ביותר. עולה כי האדם ניצל את התכונות המיוחדות של הקרמיקה במשך 4,000 שנה. קירות מצופים אריחים נמצאו בפירמידות במצרים, ובעתיקות בבל ויוון. אריחי הקרמיקה המזוגגים אינם סופגים מים, אינם נשרטים או משתפשפים, לא מוכתמים.

הכנת אריחי קרמיקה בעבודת יד מאפשרת לנצל טכניקות שונות של עבודה בחומר, ולפיכך ישנם סוגים שונים של אריחים. האריח יכול להיות מישורי כציור או בעל נפח כתבליט. הוא יכול להיות מונו-כרומטי או צבעוני, ויכול להיות בכל קו מתאר שהוא בהתאם לדרישות הארכיטקטוניות.

לרוב מיוצרים האריחים בעבודת יד ממשטחים. בעת החיתוך של החומר הלח נילקח בחשבון אחוז ההתכווצות של החומר, כדי להגיע לגודל האריח הסופי הרצוי. להקטנת אחוז ההתכווצות ולהגדלת העמידות של האריח מומלץ להשתמש בחומר גולמי בעל אחוז גבוה של גרגרי שמוט. את האריחים חותכים בשלב שהחומר יבש למחצה: "קושי עור". זאת כדי למנוע עיוותים והתעקמויות.

יש היוצרים תבניות גבס או עץ כדי לשחזר את הדוגמא של האריח מספר רב של פעמים. ניתן להעתיק בקלות למשטח החומר דוגמא אשר צוירה על נייר. יש המייצרים הדפסים של הדוגמאות בהדפסת רשת או דיגיטלית, ומטמיעים אותם בזיגוג של האריח.

שכיחותם של האריחים בכל בית מהוה נקודת מוצא לעבודות אמנותיות רבות. למשל העבודה פAטרן שיצר גיא בן נר.  בן נר הדפיס ושיכפל את סמל רכב הנכים על גבי אריחי קרמיקה. כתוצאה משכפולו הפך הסמל לאורנמנטיקה ערבית ובכך מחבר, ויזואלית וגם רגשית שתי קבוצות מיעוט פגיעות בחברה הישראלית.

למידע על סדנת אריחי קרמיקה בבית בנימיני

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה, קורסים, קרמיקה / אפריל 23rd, 2013 / אין תגובות »

פיסול קרמי: בין קראפט לאמנות עכשווית

בני האדם פיסלו את עצמם משחר ההיסטוריה. מטרת הפיסול הייתה לצרכים טקסיים, סיפוק צרכי האלים, או אליטות שונות. פיסול הגוף הפך בתקופה המודרנית לכלי ביטוי לרגשות, מחשבות, טענות והערות. אמצעי לתקשר מחשבות ותפיסות על עצמנו ומצבנו הנוכחי. למסורת הארוכה של ייצוג גוף האדם בצורה ריאליסטית נוספו מסורות של הפשטה, פירוק, המשגה. נחלש גם הצורך לפסל את כל הדמות, או מאפיינים אישיים ספציפיים לטובת דמות אנושית כללית. הפלסטיות של החומר הופכת אותו לנפלא ביותר עבור לימודי פיסול. הוא נעים למגע, "סלחן" – קל לתקן טעויות, חקיין של טקסטורות, זול יחסית. זאת הסיבה שאמני המאה הקודמת הרבו ליצור בו פסלים ולצקת אותם בברונזה כאשר את הפסל המקורי מחומר השליכו לפח. באולמות התצוגה החומר הקרמי לא מצא לו מקום. היו את השיש והברונזה, מתחתם עץ, מאוחר יותר בא הברזל, אח"כ לטקס, בדים תעשייתיים, בטון, עיסת נייר... ועדיין לקרמיקה לא נמצא מקום, דווקא בגלל שהיא הייתה איתנו תמיד. הקטגוריה פיסול קרמי מהווה קטגוריה היברידית אשר במובנים מסוימים זרה ואף מנוגדת הן לתחום הקראפט והן לתחום האמנות העכשווית. מנקודת המבט של חפצי הקראפט, פיסול קרמי חסר את המאפיין העיקרי של הקרפט והוא השימושיות (לצד מיומנות, נאמנות לחומר ולטכניקה). ואילו מנקודת המבט של האמנות, הפיסול הקרמי חסר את האוטונומיה של האמנות בכך שמחויב לחומר ולטכניקה מסוימים. מצרף התכונות של הפיסול הקרמי דורש מאלה הבאים להעריך אותו הבנה מיוחדת בתחום.

מאחורי עבודת אמנות עומדים מכלול של שיקולים והחלטות: צורה, נפח, שיווי משקל, אור וצל, קומפוזיציה, תנועה, צבעוניות וחומר. בפיסול הקרמי, בעניין החומר אין בחירה. החומר הוא נקודת המוצא. פה בעצם טמונה המהות. ישנם אמנים נאמנים לחומר אשר הצליחו ליצור פסלים אשר החומריות, הצורניות והרעיון משתלבים לחוויה אחת, כאשר המרכיבים מעצימים האחד את השני. מי שהשפיע על מאד על התחום הוא פיטר וולקוס (Peter Voulkos) האמריקאי אשר פרץ לתודעה עם קבוצת המופשט האקספרסיוניסטי בקרמיקה בשנות השישים. אמני קרמיקה ישראלים ותיקים בתחום הפיסול הם ציונה שמשי, נעמי ונורה, משה שק (ג'וק), ודיויד מוריס. ויש עוד.

מה שהופך את העבודות שלהם לחזקות היא ההבנה את החומר והגיוס של תכונותיו לטובת הרעיון. הפלסטיות, ההתכווצות, השבירות, ואולי המהותי ביותר: היותו של הפסל נפח ולא מסה, כל אלה יכולים להיות מגויסים לשירותו של הרעיון האמנותי. למידע נוסף על לימודי פיסול בבית בנימיני, הכוללים קורס פיסול קרמי
פורסם בקטגוריה כללי / מרץ 18th, 2013 / אין תגובות »

סנדלרית, תופרת, ספרית: ראיון עם מיסטי גמבל

ראיון מיוחד שערכה שירה סילברסטון עם מיסטי גמבל, אמנית פיסול קרמי מארצות הברית, שנערך עבור המגזין "1280 - כתב עת לתרבות חומרית". מתוך גיליון 21, קיץ 2010, בעריכת טליה טוקטלי. כתב העת בהוצאת אגודת אמני קרמיקה בישראל, בשיתוף עמותת אמנים יוצרים בישראל ובתמיכת משרד התרבות והספורט, מנהל התרבות.

כשפוסעים לחלל שפסליה של מיסטי גמבל מוצגים בו, חשים כאילו נקלעים לבמת תאטרון שזה עתה זעק בה הבמאי "freeze!". דמויות נשים בעלות שֹער עשוי למשעי וילדות במשחקן צבועות צבעי פסטל רכים ומתקתקים, העומדים בניגוד למבטיהן הרוחשים, הן רק חלק מעבודותיה של גמבל - אמנית קרמיקה אמריקנית מאוקלנד, קליפורניה. גמבל, 43, גדלה בעיר פאלוס ורדס שבקליפורניה, לא הרחק מלוס אנג'לס. "אני חושבת שאחדות מעבודותיי מושפעות מהרקע שלי ובמובן מסוים הן גם נותנות פרשנות למקום ולאופן שגדלתי בו", כותבת לי מיסטי בריאיון הדואר אלקטרוני שלנו. "גדלתי בשכונה אמידה למדי בפרבר של לוס אנג'לס, והקרבה לדיסנילנד יצרה סביבה קצת ביזארית בשבילי. כבר כילדה הייתי ערה לסוגיית המעמדות החברתיים ולמה שנחשב או לא נחשב ראוי. המקור של רבות מעבודותיי כיום הוא בדיאלוג המילולי והחזותי על חיצוניות, יומרה והלימות – כיצד 'ראוי', 'מנומס' ו'נכון' להתנהג". אביה היה טייס ובובנאי שנהג להופיע ברחבי ארצות הברית והעולם, ועיסוקו השפיע רבות על עבודותיה. "מאז ומתמיד הוקסמתי מאמנויות הבמה. אבי היה מוכר מאוד בארצות הברית ומחוצה לה, והוא שיצר את הבובה הראשונה של פינוקיו לדיסנילנד ב-1968. ברוב חופשות הקיץ שלי כילדה הייתי מבלה עם המשפחה בפסטיבלי בובות בערים ברחבי ארצות הברית. פרנק אוז (מיס פיגי) וקרול ספיני (ביג בירד ואוסקר מרחוב סומסום) היו חברים קרובים של אבא שלי, והם נהגו לשמור עליי ועל אחותי כשאבי היה על הבמה. זה היה מזל גדול לגדול בבית שההורים תומכים כל כך בנסיעות ובטיולים למקומות רחוקים. גם בשלב מאוחר יותר בחיי המשכתי ללוות את אבי במסעותיו בעולם, ובין היתר ביקרנו בפסטיבל הבובות בחולון ב-2001 ואפילו בטהרן. הוזמנו לאיראן ב-1998 והיינו האמריקנים הראשונים שהופיעו שם מאז המהפכה האיסלאמית של 1979. כשנחתנו שם צירפו לנו מאבטחים, והמשטרה החשאית ליוותה אותנו כל שהותנו. הופענו מול אלפי אנשים כל ערב, ובכל ערב הקהל רקד ושר מולנו, אף שהשלטון אסר זאת. מסע זה השפיע מאוד על חיי ועל תפיסת עולמי. הבנתי שכאמן אתה רוצה לדעת שהיצירה שלך באמת יכולה לשנות". גמבל נוהגת לפסל דמויות של נשים וילדות בגודל טבעי, לעתים אף גדולות מכך. במבט ראשון הדמויות מעלות בצופה חיוך, שכן יש בהן מן הקריקטוריות והסַטירה, אך במבט שני משהו בהן מתחיל לכרסם בך, ואולי אף לאיים. מחוות הגוף שלהן והקיפאון שהן שרויות בו מעוררים חוסר נוחות. בסדרת הילדות שלה הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט במיוחד כשמבט נוסף מאחורי גבה של אחת הדמויות חושף מספריים רגע לפני פעולה, ניסיון הצתת גפרור או יד שהזדחלה מתחת לחצאית ונדמית כמפשפשת במבושיה. מתוך כל "ילדה טובה" לבושה חצאית וצבועה צבעי פסטל מציצה לה "ילדה רעה", הרסנית, טרוריסטית קטנה. "רציתי שהעבודות האלה יעוררו בעתה, הלם, פרובוקציה וגם צחוק במקביל. העבודה בעצם עוסקת בלקיחת אחריות ובהעצמת ה'יוצר', במקרה זה הדבר בא לידי ביטוי ב'העצמת' כוחן של הדמויות באמצעות אביזרים כמו מספריים וגפרורים המשמשים ככלי נשק חלופיים. את העבודה הזאת יצרתי בלימודיי לתואר שני ומצאתי דרך 'לקחת אחריות"'. עבודה בחומר בגדלים האלה קשה במיוחד, שלא לומר סיזיפית, שכן בדרך עשויות לקרות אין ספור תקלות. מדוע העדפת דווקא את החומר על פני חומרים אחרים? אני חושבת שאני אוהבת את האתגר... ואת הרבגוניות שלו. בשבילי החומר הוא החומר האולטימטיבי. הוא לעולם אינו משעמם אותי, שומר על הערנות שלי ואני לומדת כל הזמן. המדיום הזה מאפשר לי לעבוד במגוון אופנים ודיסציפלינות. אני משתמשת בטכניקות שלקוחות מהדפס, מציור, מפיסול ומעיצוב גרפי שלמדתי באקדמיה לאמנות ב-1989. כשאני בונה עבודה גדולה, אני חושבת על הקליפה או על החיצוניות/ פנימיות שלה ומשתמשת בשיטות שאני זוכרת מלימודי תפירה כמו יצירת קפלים (פֶּנְסִים) וקיפולים. העבודות שלי עשויות חומר לשרפה גבוהה עם הרבה מאוד שמוט. לרוב אני שורפת לקון 3 ואחר כך עוד כמה פעמים בטמפרטורה נמוכה יותר לקבלת הצבע שאני רוצה. אני צובעת באמצעות ספוג, מכחולים, צובענים, תחמוצות, זיגוגים ותת-זיגוגים. אני מעמיסה ומעמיסה על פני השטח ושורפת עד שאני מרוצה מהתוצאה. עבודות רבות שלך עוסקות במותגים, כמו מיצב הנעליים שבו כל נעל חתומה בכיתוב "Misty Gamble West Palm Beach" הנראה כמותג, או המיצב הקרוי "Chanel". מה משמעות המותג בשבילך ומה הוא מייצג בעולמך? כשהתייחסתי למותג, התייחסתי ללוגו שלי או לזהות "המותגית" שלי. במיצב "ערמת נעליים" נהפכתי ליצרנית או לסנדלרית ויצרתי נעליים עם המותג של שמי ומקום מגוריי – פאלם ביץ' המערבית. את העיר הזאת ייסד הנרי פלגלר כקהילה שנועדה לאכלס את עובדי שני המלונות הגדולים באי הסמוך לפאלם ביץ'. בעצם זה כאילו אני אומרת שהסנדלרייה שלי היא בפאלם המערבית ואני משרתת את הנשים של פאלם ביץ'. בעבודותיי אני מוצאת את עצמי מגלמת דמות של סנדלרית, ספרית או חייטת. אני חושבת שחלק מההשראה לכך הוא של סבתי. כשהייתי צעירה היא עשתה לי מנוי למגזין ווג, ועד יום מותה חידשה את המנוי מדי שנה בשנה. גדלתי בציפייה מתמדת לגיליון חדש, וכל גיליון הייתי קוראת מההתחלה ועד הסוף בלי לפספס מילה. את עבודותייך את מציגה בגלריות כמיצבים. כיום "מיצב" נעשה פופולרי מאוד בתחום הקרמיקה ובכלל. אני רואה לא מעט תערוכות שהאמן או האוצר בחר לכנותן מיצב אף שפעמים רבות מדובר בהצבה של אובייקטים בחלל. מהו מיצב בשבילך ובאיזו דרך את רואה את עבודותייך המוצגות כמיצב ולא כהצבה? למיצב יש טווח רחב של משמעויות. אמנים משתמשים במונח "מיצב" כדי לתאר עבודה שנוצרה לחלל פנימי או למקום תצוגה ספציפי. המילה "מיצב" מתארת דרכים רבות ושונות של עבודה ותפיסה. אני חושבת שאמנות מיצב משנה והופכת סביבה. אני גם חושבת ששינוי של חלל, הפיכתו למשהו אחר ויצירת סביבה הם "מיצב". אני מקווה שהעבודה שלי עושה זאת. אני מגדירה את עבודתי, הכוללת מגוון דמויות, כמיצב. יצרתי גם עבודות (הנעליים למשל) שבשבילן בניתי חללים פנימיים, וגם אותן אני מחשיבה מיצבים. לאחרונה התחלתי להתעניין בשימוש בטכניקות חדשות ליצירת עבודה חדשה והצגתה במתכונת חדשה. עם מי את בדיאלוג תוך כדי תהליך העבודה? במהלך הלימודים לתואר שני ובמהלך ההתמחויות שעשיתי בכל מיני מקומות הייתי בדיאלוג מתמיד עם כמה מהקולגות שלי. לרוב אני יוצרת, מציגה את העבודה ורק אז מקבלת משוב. איזו אמנות את צורכת ומהם מקורות ההשראה שלך? מאז ומתמיד הייתי מוקפת אמנים ושחקנים, אבל לקריירה אמנותית לא הלכתי מיד. בשנים 1993‑2005 הייתי מפיקה, סוכנת, יחצ"נית וגם ניהלתי פסטיבלים בתחום המוזיקה. מה שבאמת השפיע עלי הוא האנשים שהקיפו אותי בתקופה הזאת – האמנים, המוזיקאים, השחקנים. כיום הסטודנטים שלי ממשיכים להדהים אותי על בסיס יומיומי. אני גם רואה המון סרטים, מקשיבה להרבה מוזיקה וצופה בכמה שיותר אמנות. לאחרונה אני צופה בהרבה סרטי אופנה כמו Isaac Mizrahi’s Unzipped. אמנים שאני אוהבת במיוחד הם אקיו טאקאמורי, מאטיס, קיקי סמיט, מנואל נרי, מגדלנה אבאקנוביץ', ארתור גונזלס ועוד רבים וטובים. בתחום המוזיקה אני אוהבת במיוחד את ליאונרד כהן, מוזיקת נשמה, ויקטוריה וויליאמס, טום וויטס, בוב דילן והרשימה עוד ארוכה. את מלמדת זו השנה השנייה במחלקה לקרמיקה של האקדמיה לאמנות קנזס סיטי (Kansas City Art Institute) במיזורי. כשביקרתי שם לפני שנה וחצי, סטודנטים שלך אמרו לי שאת הרוח החיה של המקום. האם את רואה עצמך כך? מה חשוב לך להעביר לסטודנטים? זה מאוד מחמיא לי, כמובן, אבל אני חושבת שבמחלקה יש הרבה מדריכים רוחניים והיו בה לא מעט דמויות אגדתיות, כך שתמיד חשתי כבוד גדול להיות חלק מסגל ההוראה כאן. אני מלמדת את הסטודנטים שלי להיות פעילים, מעוררי מחשבה, אמיצים, לוקחי סיכונים ובעלי רעב ללמוד. אני חושבת שמההתחלה חשוב ביותר לצייד את הסטודנטים במיומנות יצירה מתוך חשיבה מושגית, דיאלוג ביקורתי, טכניקה הכוללת חומרים ותהליך ומחקר בלתי פוסקים. את המיומנות הטכנית והחשיבה המושגית אפשר ללמד יחד. כמורה אני מלמדת את המיומנויות האלה במקביל כבר מיומם הראשון של הסטודנטים בכיתה שלי. כיצד את רואה את עצמך כיום: יותר כאמנית או יותר כמורה? אני אמנית. תמיד אהיה אמנית. הגישה שלי ללימוד ולכל דבר שאני עושה מגיעה מהמקום הזה, וכך אני פועלת בעולם. ואיזו דרך טובה יותר יש לגשת לעולם אם לא כאדם יצירתי, המוצא פתרונות, לוקח סיכונים, מחליט החלטות ולעולם אינו מוותר? לאן את מעוניינת "למתוח" את הדמויות/עבודות שלך? האם חשבת להפוך את המיצבים למיצגים? יש לי רעיונות חדשים לסדרות הכוללות דמויות רבות משוכפלות בגודל טבעי יחד עם חלקים פיגורטביים משוכפלים מתוך שימוש במיקס-מדיה ומיצב. היכן את רואה עצמך בעוד כחמש שנים? מה השאיפות שלך? אני אדם אמביציוזי למדי ויש לי לא מעט דברים ב-To Do list שלי. הייתי רוצה לנסוע לחו"ל במסגרת חילופי אמנים, ובסופו של דבר אני רוצה לבסס את עצמי בעיר אחת שבה אוכל ללמד במוסד לתארים מתקדמים. אני רואה את עצמי גם מוציאה לאור ספרים, וכעת אני עובדת על כמה רעיונות. לטווח הרחוק מטרתי להיעשות אמנית קרמיקה מכובדת התורמת עשייה וזוויות ראייה חדשות לתחום הפיסול הקרמי. אני רוצה שיזכרו אותי כאמנית וכמחנכת שנתנה השראה לאחרים ליצור חזון, ושתמכה ברצון שלהם להפוך אותו למציאות. למידע נוסף על קורס פיסול קרמי בבית בנימיני שירה סילברסטון – יוצרת בחומר, בוגרת המחלקה לקדרות, המכון לאמנויות במכללה האקדמית תל חי, בעלת תואר ראשון במדעי החיים מאוניברסיטת תל אביב, עורכת משנה ומפיקה של מגזין הקרמיקה הישראלי לתרבות חומרית - 1280.
פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה / מרץ 17th, 2013 / אין תגובות »

שרפות עצים / אתי גורן

למן המאה ה-13 מתקיימת פעילות קדרים בלה בורן (La Borne) כפר קטן בצרפת. האזור מוקף ביערות עבותים ומשופע בחומר אבנית מקומי, המגיב נפלא לשרפות העץ הארוכות. אתי גורן התארחה במקום ושרפה עם האומנים המקומיים.

את המאמר המלא ניתן לקרוא ב- "1280 - כתב עת לתרבות חומרית", גיליון 22, חורף 2011, בעריכת טליה טוקטלי. כתב העת בהוצאת אגודת אמני קרמיקה בישראל, בשיתוף עמותת אמנים יוצרים בישראל ובתמיכת משרד התרבות והספורט מנהל התרבות.

קרא עוד

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה / פברואר 17th, 2013 / אין תגובות »

פייסבוק בקליפת אגוז – סדנת היכרות לסטודנטים בבית בנימיני

בהנחיית טל תמיר.

מפגש ראשון - היכרות בסיסית ועבודה שוטפת בפייסבוק
  • רקע כללי
  • מהופייסבוק?

הגדרת פרופיל הפייסבוק שלך

  • יצירת הפרופיל שלך
  • הגדרות פרטיות בפייסבוק

שימוש שוטף בפייסבוק

  • איתור חברים
  • שיתוף וציר הזמן שלך
  • הבנת News Feed שלך
  • העלאת תמונות וקטעי וידאו
  • צ'אט ושיחות וידאו
  • הודעות
  • קבוצות
  • · פייסבוק עבור מכשירים ניידים

יום חמישי 21.2.13 בשעה 16:00 – 18:30

עלות: 70 ש"ח.

מפגש שני - עמודים עסקיים

  • רקע כללי
  • מהו עמוד פייסבוק עיסקי?

יצירת עמוד פייסבוק

  • יצירת העמוד הראשון שלך
  • עריכתה עמוד שלך
  • הוספת תמונות וקטעי וידאו לעמוד שלך
  • פרסום עדכוני סטטוס בעמוד
  • תיוגים: תמונות / וידאו / אודיו / סטטוס
  • שינוי קטגוריות בעמוד הפייסבוק

ניהול עמוד הפייסבוק

  • הזמנת חברים
  • קידום העמוד שלך
  • חבילות פייסבוק עיסקיות
  • עדכוני יוני ונובמבר 2012
  • תובנות נוספות

יום חמישי 28.2.13 בשעה 16:00 עד 18:30

עלות: 70 ש"ח.

למידע על קורס קרמיקה למידע על סדנת קרמיקה למידע על קורס פיסול

פורסם בקטגוריה אירועים, כללי, סדנאות / פברואר 10th, 2013 / אין תגובות »

כלים עירומים: שריפות עישון בקרמיקה

בעבר, בהעדר כלים טכנולוגיים מתאימים, יצרו קדרים כלי חומר ללא חיפוי ושרפו אותם באש חיה באוויר הפתוח. גווני האפור-שחור שהופיעו על פניהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהחומר ונוצרה אחידות בין הצורה לפני השטח. בחברה המערבית של המאה ה-21 בה מאפשרת הטכנולוגיה שליטה מרבית על טמפרטורת וסביבת השריפה, כמעט ואין בנמצא עבודות קרמיקה שימושיות שאינן מכוסות בזיגוג. יחד עם זאת, ישנם אמני קרמיקה שלא זנחו את טכניקות השריפה המסורתיות, והם משתמשים בהן בתהליך יצירת אובייקטים קרמיים בעלי מאפיינים ואיכויות שניתן להשיג רק באמצעות טכניקות אלה. יתרה מכך, מחלקות לימודי קרמיקה רבות מלמדות מגוון שיטות שריפה מסורתיות ובמקומות רבים ניתן להתנסות בשריפות שונות במסגרת סדנאות קרמיקה חווייתיות.

...."היחס בין גופנו לבגדים זהה ליחס המתקיים בין כלים לזיגוגים... עם שפע הביגוד המקיף אותנו, הפכנו לאנשים מתוחכמים שמסתירים את גופם. באופן דומה אנו משתמשים בזיגוגים על-מנת לכסות ולהסתיר את הכלים שאנו יוצרים".... (ברנרד ליץ' מתוך A Potter's Book)

השימוש בחומר התפתח באופן בלתי תלוי על-ידי אנשים ממקומות שונים בעולם. שרידים ארכיאולוגים של תרבויות שונות מצביעים על דמיון לא מבוטל בין כלי חרס מאזורים שונים. כך, למשל, כלי חרס עתיקים מסין או מאזור המזרח התיכון דומים בצורתם ובעיטורים שעל פניהם לכלי חרס עתיקים שיצרו הילידים באמריקה או באפריקה.

במהלך התקופה הניאוליתית (3000-7000 לפנה"ס בקירוב) החלו כלי חומר להחליף את כלי האבן. כלי החומר נוצרו מחרסיות מקומיות שנשרפו באמצעות אש חיה באוויר הפתוח והיו קלים לייצור, קלים לנשיאה, שימושיים לצורכי בישול ואחסון מזון וגם לצרכים טקסיים.

בהעדר כלים טכנולוגיים, יצרו קדרים כלי חומר ללא חיפוי והשתמשו לרוב בטכניקה של מירוק פני השטח (שפשוף פני השטח עם חפץ קשה וחלק כמו חלוק נחל) בעיקר על-מנת לאטום חלקית את פני השטח הנקבוביים לפני שריפתם.

..."ללא זיגוג אתה נותר עם הבסיס -  אש וחומר והאינטראקציה ביניהם"... (דיויד רוברטס מתוך הספר Naked Clay)

שריפת הכלים באמצעות שימוש באש חיה הותירה סימנים על פניהם. החומר "ספג" לתוכו את העשן והגוונים שהופיעו על הכלים לא התווספו אליו כחלק משכבה נוספת שהונחה על פניו אלא נטמעו בו, הפכו לחלק בלתי נפרד מהחומר ונוצרה אחידות הרמונית בין הצורה לפני השטח. כך, לצד הפן השימושי של כלי הקרמיקה, התפתח פן יצירתי שבא לידי ביטוי בטיפול בצורה ובפני השטח של החפצים.

דוגמה לשימוש קדום בשריפת עישון לצורכי עיטור כלי קרמיקה ניתן למצוא בעבודות משנת 2500 לפנה"ס בקירוב, שמקורן באזור קפריסין, בהן שולטים צבעי האדום והשחור בשילובים שונים. מקורו של הצבע האדום בצביעת שכבה אדומה על פני הכלים ומירוקה, ואילו מקורו של הצבע השחור בשריפה עצמה. כאשר קיים מחסור בחמצן (הדלק) במהלך השריפה, על-מנת להמשיך לבעור "משתמשת" האש בתחמוצות המצויות בחומר, תהליך המותיר את פני השטח שחורים (שריפת חיזור).

גם כיום במקומות שונים בעולם דוגמת אפריקה, אינדונזיה, הודו ודרום אמריקה יוצרים קדרים כלי קרמיקה שימושיים באותה טכנולוגיה מסורתית בה השתמשו אבות אבותיהם ושורפים אותם לטמפרטורות נמוכות ללא חיפוי. כלים אלה, המגלמים בתוכם ידע מעשי של דורות כה רבים של אנשי אומנות (craft) בעלי מיומנות גבוהה, מקרינים הרמוניה שלמה בין כמה מרכיבים: צורה, מראה ותחושת פני השטח והתפקיד השימושי לו נועדו.

...."כשהחומר עירום אפשר לראות את התהליך. כשזיגוג מכסה את החומר אתה מסתיר את המתרחש"....(פיליפ ברד מתוך הספר Naked Clay)

במהלך הזמן ועם ההתפתחות הטכנולוגית, תנורים לשריפת קרמיקה החליפו את תפקידן של שריפות העישון הנמוכות באוויר הפתוח. השליטה הטובה יותר על טמפרטורת וסביבת השריפה בתנורים (חמצון או חיזור) פתחה צוהר להתפתחות מואצת של שיטות עיטור חדשות ובהן בעיקר השימוש בזיגוג, שלו גם ערך שימושי רב.

בחברה המערבית של המאה ה-21 כמעט ואין בנמצא עבודות קרמיקה שימושיות שאינן מזוגגות. רוב כלי הקרמיקה השימושיים שנמצאים בסביבתנו ומהווים חלק בלתי נפרד משגרת חיינו, עשויים חומר קרמי המכוסה בשכבה זכוכיתית מבריקה, בלתי חדירה לנוזל, שמחזירה אור וקרה למגע. כלים אלה, על-פי רוב, נשרפים לטמפרטורה גבוהה (1100 מעלות צלסיוס לכל הפחות) כחלק מתהליך ייצורם והפיכתם לכלים שימושיים.

יחד עם זאת, ישנם לא מעט אמני קרמיקה מערביים שלא זנחו את אותן טכניקות שריפה מסורתיות, והם משתמשים בהן ליצירת אובייקטים קרמיים בעלי מאפיינים ואיכויות שניתן להשיג רק באמצעות טכניקות אלה. יתרה מכך, במרבית בתי הספר לקרמיקה כיום, נלמד מגוון שיטות שריפה מסורתיות. גם סדנאות קרמיקה חווייתיות לקהל הרחב, כוללות בדרך כלל התנסות בשריפות עישון, סאגר, ראקו ועוד.

בין שליטה לחוסר שליטה

אחת מטכניקות השריפה המסורתיות הנפוצות כיום בעולם המערבי הינה שריפת ראקו, שמקורה ביפן של המאה ה-16, והיא קשורה קשר הדוק לטקס התה היפני המסורתי. המילה ראקו מתורגמת לתענוג, שמחה , נוחות, קלות/קלילות ומקורה בשמו של המקדש Jurakudai  שבקיוטו, שנבנה במאה ה-16 על-ידי Toyotomi Hideyoshi, לוחם ומדינאי מפורסם באותה התקופה. כלי הקרמיקה אותם מכנים היפנים כלי ראקו, הינם לרוב קעריות תה שנוצרו במקור על-ידי שושלת קדרים שנהגו לחתום את המילה ראקו על עבודותיהם.

בתהליך השריפה היפני מסורתי של כלי הראקו, נהוג היה להוציא את הכלים מהתנור החם ולתת להם להתקרר במהירות באוויר הפתוח או בתוך מיכלים מלאים בחומרי בעירה אורגניים, דבר שיצר סביבה דלילה בחמצן וגרם ליצירת אפקטים ייחודיים על הכלים. במאה ה-20, עם פרסום הספר A Potters Book של הקדר האנגלי ברנרד ליץ', ששהה תקופה ארוכה ביפן לצד קדרים מקומיים, נפוצה בשורת כלי הראקו במערב, אך טכניקת השריפה עצמה עברה שינויים רבים בעולם המערבי. למעשה, ישנו הבדל גדול בין מה שמיוצר ומכונה בעולם המערבי כלי ראקו לבין המקור היפני. העיקרון הכללי שנשמר הוא חימום מהיר של הכלים בתנור וקירור מהיר מחוץ לתנור, תוך שימוש באלמנטים חומריים שונים ליצירת אפקטים עיטוריים על פני השטח של הכלים.  במערב התפתחו סוגים שונים של שריפות ראקו, ביניהם ראקו עירום בו הכלים עוברים מירוק לפני השריפה ונעשה שימוש בחומרים כמו סוכר ושערות סוס או בחומרים אוטמים שונים כדי ליצור דוגמאות של צבע שחור על-פני הכלים. כמו כן, התפתחה שריפת ראקו במהלכה נשרפים כלים מכוסים בזיגוגים צבעוניים שונים, כאשר תהליך קירורם המהיר וחשיפתם לעשן, יוצרים אפקט ייחודי של סדקים שחורים על פני השטח.

מגוון התוצאות האפשריות בשריפות אלה הינו אינסופי, וחלק בלתי נפרד מהקסם שבטכניקות שריפה אלו הוא הריגוש שמלווה את המשחק העדין בין שליטה לבין חוסר שליטה בתוצאה הסופית.

למידע על סדנת שריפות קרמיות מיוחדות, בהנחיית שמאי גיבש. למידע נוסף על סדנאות קרמיקה בבית בנימיני

מקורות ביבליוגרפיים:
Jones, David (1999). Raku – Investigations into fire, Ramsbury Marlborough: The Crowood Press
Leach, Bernard (1965). A Potters Book, London: Faber and Faber
Perryman, Jane (2004). Naked Clay – ceramics without glaze, London: A&C Black, Pennsylvania: University of Pennsylvania Press
Perryman, Jane (1995). Smoke – Fired Pottery, London: A&C Black
פורסם בקטגוריה כללי, מאמרי העשרה / דצמבר 21st, 2012 / אין תגובות »

במעמקי הקרמיקה הקוריאנית- רשמי מסע / שולמית טייבלום מילר

בימי הפריחה של הסלדון הקוריאני, שימשו כלי הקרמיקה המזוגגים בזיגוג זה בעיקר את האצולה במרחב של קוריאה-סין. כיום, הקוריאנים יוצרים כלים אלה לעתים מתוך שימור המסורת העתיקה ולעתים מתוך נתינת פירוש חדש. שולמית טייבלום מילר הוזמנה להשתתף בפסטיבל הסלדון ה-38 שנערך בגנג'ין, עיר קטנה בדרום חצי האי של קוריאה, ולטייל ברחבי המדינה בעקבות הקרמיקה הקוריאנית.

המאמר לקוח מ-"1280 – כתב עת לתרבות חומרית", גיליון 22, חורף 2010. בעריכת טליה טוקטלי. כתב העת בהוצאת אגודת אמני הקרמיקה בישראל, בשיתוף עמותת אמנים יוצרים בישראל ובתמיכת משרד התרבות והספורט – מנהל התרבות.

צילומים: שולמית טייבלום-מילר.

קרמיקה קוריאנית - אונגי

__

פסטיבל הסלדון נערך מדי קיץ בגנג'ין, עיר קטנה בדרום חצי האי של קוריאה. עד המאה ה-14 הייתה גנג'ין מרכז חשוב לייצור כלי סלדון, ומשם יוצאו הכלים לרחבי מזרח אסיה, ואולם הכיבוש המונגולי במאה ה-13, החלפת שושלת המלוכה והשינוי הסגנוני שבא בעקבותיהם הרסו והשכיחו את אמנות העשייה של כלים אלה. במחצית הראשונה של המאה ה-20 החלו בגנג'ין להתחקות אחר הטכניקה לייצור כלי הסלדון, והאזור שב והיה מרכז חשוב בתעשייה זו. זה 38 שנים נחגג שם פסטיבל שנתי המארח תחרות ארצית של יוצרי סלדון, ובשנים האחרונות התווספה גם תערוכת קרמיקה בינלאומית. במתחם הפסטיבל יש מוזיאון לתולדות הסלדון, מוזיאון לתערוכות עכשוויות, מפעל סלדון, סדנאות קרמיקה וגלריות, ובמסגרת הפסטיבל מתקיימים אירועי תרבות, תצוגה מרהיבה של קרמיקאים קוריאניים, כיתות אמן והדגמות.

לתוך קלחת זו הוזמנה קבוצת אמנים מאוסטרליה, מארצות הברית, מיפן ומישראל שעבודותיהם נבחרו להשתתף, כחלק מהפסטיבל, בתערוכה בינלאומית במוזיאון גנג'ין. במהלך ששת ימי הפסטיבל השתתפנו בכיתות אמן של מיטב הקרמיקאים הקוריאנים, וגם הדגמנו שיטות עבודה לקהל הרחב. כיתות האמן התמקדו בדרך כלל בטכניקות עבודה מסורתיות, מקצתן מרתקות ולא מוכרות במחוזותינו. את כיתות האמן העבירו אומנים שיצרו כלי סלדון ואונגי, אומנים שהתמקדו בתרבות קערות התה וכאלה שעבדו בקו עכשווי יותר.

בפסטיבל התוודענו לטכניקת עשיית כלי הסלדון - כלים בעלי זיגוג ירקרק המזכיר את אבן הירקן, שבמזרח נחשבת קמע מזל. לייצור כלי הסלדון משתמשים בחומר שנכרה בשדות האורז ומכיל כמות קטנה של ברזל. עיטור הכלים נעשה בטכניקת שיבוץ (inlay) של סליפ לבן או שחור ועליו זיגוג שקוף, ואת הכלים שורפים בשרפת רדוקציה בתנור נובוריגמה (תנור עץ מרובה חדרים) לטמפרטורה של C˚1200. הצבע הירקרק מתקבל מהרדוקציה של הברזל המצוי בחומר עצמו.

בימי הפריחה של הסלדון הקוריאני שימשו הכלים בעיקר את האצולה במרחב של קוריאה-סין. כיום הקוריאנים יוצרים כלים אלה לעתים מתוך שימור המסורת העתיקה ולעתים מתוך נתינת פירוש חדש.

אחת הטכניקות שהודגמו לנו היא בניית האונגי - מכל ענק המיועד לאכסון קימצ'י (ירקות מוחמצים חריפים, שיחד עם האורז הם ליבת החוויה הקולינרית בקוריאה, שממנה נמלטנו בערבים לקפה דה פריז - המנומנם והיחיד בעירו - כדי למצוא נוחם בקרואסון וקפה מן המניין). את האונגי יוצרים על אובני רגל אטיות במיוחד בעבודה יבשה. תחילה מכינים משטחים על ידי חבטת גוש חומר ברצפה עד שמתקבל משטח ארוך וצר, ואת המשטחים מניחים בשלבים זה על גבי זה. לאחר הדבקת המשטח מעצבים אותו על ידי סיבוב גלגל אטי מאוד ובעזרת כלי עץ מיוחדים המיועדים למטרה זו. לאחר שהמשטח נופח ועוצב מניחים עליו משטח נוסף וחוזרים על התהליך, עד שמתקבל הכד שגובהו יכול להגיע למטר עד שניים.

האונגי הוא אלמנט חשוב בתרבות המגורים, האוכל והקדרות בקוריאה כולה. לכל בית בכפר יש בחצר מזווה עם כמה כדי אונגי מסורתיים, ובשנים האחרונות התגלה ששימור בכדי האונגי המסורתיים איכותי יותר משימור בכלים העשויים חומרים תעשייתיים, וגם מפעלי המזון החלו להשתמש בהם במקום במכלי הפלסטיק. תעשיית האונגי אפוא פורחת. הפריחה הומחשה לנו היטב כשהגענו לכפר העוסק כולו בעשיית אונגי: יש בו סדנאות גדולות, מוזיאון לתולדות האונגי ואקדמיה לאונגי.

לאחר ששת ימי הפסטיבל יצאנו לטיול מאורגן של שמונה ימים ברחבי קוריאה ולביקורים אצל קרמיקאים שחלקם נשאו את התואר "אוצר לאומי" או "משמר מורשת" (ICA- Intangible cultural asset) - תואר הניתן לאומנים שבעבודתם משמרים מסורות עתיקות. קצרה היריעה מלספר על כל הקרמיקאים שביקרנו - רובם חיים בבתים נאים בכפרים ולכל אחד מהם תנור נובוריגמה (או שניים). את עבודותיהם פגשנו מאוחר יותר בגלריות של סיאול. ארחיב על אחדים מהם.

הנא ג'ון (Hanna Jun) הוא אחרון בוני הרעפים. הוא חי על ראש הר במונגיונג (Mungyeong), כפר קרמיקאים ידוע במרכז קוריאה. הוא כבן שמונים, וכל חייו עשה רעפים בטכניקה ידנית מסורתית, אטית ויקרה. במשך השנים תועשה הכנת הרעפים והעלויות הוזלו, והעשייה המסורתית הלכה וגוועה. לפני כעשר שנים נשרף בסיאול מבנה שער, שריד מחומת העיר מהמאה ה-14, וכשרצו לשחזרו התברר שנותר רק בונה רעפים אחד שביכולתו לייצר את הרעפים בשיטה המסורתית. מיד הוענק לו התואר ICA, והרשויות הזמינו ממנו 30 אלף רעפים (על כל צרה שלא תבוא), ובזאת הובטחה פרנסתו. בסיור לבית המלאכה שלו ראינו את תהליך הייצור האטי והמפרך, אך נראה שבריאותו איתנה והוא יעמוד בהזמנה.

פארק ג'ונג איל (Park Jong Il), החי גם הוא בכפר מונגיונג (Mungyeong), הוא אחד הקרמיקאים המגדירים עצמם "אומני קערות תה". בכפר קדרים רבים העוסקים בתחום זה, ובכל שנה הם עורכים פסטיבל קערות תה השואב אליו אספנים רבים מקוריאה ומיפן. ג'ונג איל הוא אחד האומנים שאירחו אותנו, וכמו אצל האחרים גם אצלו המקום הוא חלק מהסיפור: היער מלפנים, הנהר מאחור ולצד המבנה שני תנורי נובוריגמה מפוארים.

ככל שנענו צפונה פגשנו יותר ויותר אומנים העובדים בפורצלן. הקוריאנים ידועים באיכות הפורצלן שלהם, ובשנות הכיבוש היפני (1910‑1945) הועבר רובו של הפורצלן שנכרה בקוריאה ליפן. לאחר תום הכיבוש נותר זיכיון הכרייה בידי היפנים, ורק בשנות ה-80 הצליחו הקוריאנים להשתחרר ממנו ולהחזיר את זכות הכרייה לעצמם. גם כיום ניתן למצוא בקוריאה פורצלן פחות מאבנית.

ג'ון סונג קון (Jeon Seong-Keun) הוא עוד קדר מעניין - אומן המגלף את כלי הפורצלן שהוא יוצר. קון למד את אמנות הגילוף אצל פסל עץ בודהיסטי (פארק צ'אן סו, Park Chan-Soo) ויישם את רוח גילוף העץ בפורצלן. בביקור בסטודיו יצר הגילוף המסיבי של הכלים רושם כבד מעט, אבל כשפגשנו בכלים האלה בגלריות של סיאול הם היו מרהיבים ביופיים.

ביקרנו במוזאונים רבים: מקצתם מוזיאונים ייחודיים, כמו מוזיאון Maritime, המוקדש כולו למטען כלי הסלדון של ספינות טרופות מהמאות ה-11‑14 , או מוזיאון Clayarch, המתמחה בקרמיקה אדריכלית ובשילוב אמנות בתעשייה - שם ראינו תערוכה גדולה של נינו קארוזו מאיטליה ותערוכה נוספת - "לבנה" (Brick) - שהציגה לבנים מרחבי העולם. במוזיאון Clayarch יש מתחם שלם המשמש כסטודיו מאובזר גדול מאוד, ובכל שנה מתארחים בו חמישה קרמיקאים מהעולם לביצוע  עבודה בסדר גודל מרשים.

בקוריאה אוצרים את התערוכות באופן ההופך את היומיומי למרהיב עין. את הקסם הזה פגשנו בכל המוזיאונים שביקרנו בהם: כל התערוכות מוצגות בהרבה כבוד ויופי, ולא פעם האמנות הפלסטית מוצגת יחד עם הקרמיקה. ככלל הקרמיקה היא חלק טבעי מעולם האמנות. בכל מוזיאון יש התכוונות לחינוך וליצירה, ואפשר למצוא שם סדנאות מפותחות ומתוחזקות היטב, וניכר שיש בהן פריחה יצירתית ועשייה מרובה.

את המסע סיימנו בסיאול. עיר מרתקת, מודרנית מאוד ובה רובע שלם המוקדש לאמנות: בניינים שלמים שהם גלריות. בכל יום רביעי נפתחות התערוכות החדשות ברחבי הרובע, והסימן לפתיחה הוא זרי סחלבים ענקיים בכניסות לבניינים ולגלריות. כל אחד מוזמן להיכנס, ובפנים – חגיגה.

חזרנו מקוריאה הלומי קרמיקה ואמנות, והמטען שקיבלנו בא לידי ביטוי בתערוכה קבוצתית שהצגנו כעבור כמה חודשים בארץ ומלווה אותנו גם היום.

למידע נוסף על קורס קרמיקה בבית בנימיני

___

הקרמיקאים הישראלים שהשתתפו בתערוכה ובסיור: זהרה הראל, רותי ברקאי, שמאי גיבש, מרתה ריגר, שירה סילברסטון אדית רוזנפלד ושולמית מילר.

פורסם בקטגוריה כללי / דצמבר 11th, 2012 / אין תגובות »

בית בנימיני בקהילה: אמנים ישראלים למען ספריית גן לוינסקי

התערוכה השנתית למען הספרייה ומרכז התרבות בגן לוינסקי תתקיים השנה בבית בנימיני.

פתיחת התערוכה: יום חמישי, 29.11.12, בשעה 18:00. בתערוכה ישתתפו מיטב האמנים והעבודות ימכרו במחיר אחיד של 1,000 ש"ח.

שעות המכירה בימים ו'-ש': יום שישי, 30 בנובמבר 2012, 11:00-14:00. יום שבת, 1 בדצמבר 2012, 12:00-22:00.

(לחץ להגדלה)

בית בנימיני, המשתף פעולה עם הספריה בגן לוינסקי גם במהלך השנה, מארח את התערוכה השנתית למען ספרייה בגן לוינסקי.

ספריית גן לוינסקי הא ספרייה ומרכז תרבות המשרתים את תושבי שכונת נווה שאנן והקהילות הזרות בדרום תל אביב. במקום פועלת ספריית השאלה ב-16 שפות שונות, מרכז אחר הצהריים לילדים ואירועי תרבות חינמיים לקהל הרחב. השנה, ישנה סיבה כפולה לתמוך בספריה – היא מרחיבה את פעילותה למקלט הצמוד אליה. באישור עיריית תל אביב, נפתח במקום מרכז תרבות שכבר התחיל לפעול. המרכז החדש מציע חוגים, הרצאות, קורסים ואירועים שונים למבוגרים ולילדים, החל מקורסים באמנות ובמחול ועד קורסים ללימוד עברית. המרכז החדש יאפשר לספרייה לפעול גם בימי החורף הגשומים.

בתערוכה יוצגו וימכרו גם עבודות הקרמיקה וכן פסלים מחימר בצורת חיות שנעשו על ידי אורחי הפיקניק שערכנו בגינת לוינסקי בחג השבועות.

(לחץ להגדלה)

פורסם בקטגוריה אירועים, בית בנימיני, כללי / נובמבר 21st, 2012 / אין תגובות »

כיתות אמן – אמני קרמיקה בינלאומיים בבית בנימיני

בקרוב: אגודת אמני הקרמיקה בישראל מארחת בבית בנימיני שלושה אמני קרמיקה בינלאומיים לכיתות אמן. מחיר כניסה: 75 ש"ח. מחיר לחברי אגודת האמני הקרמיקה בישראל ותלמידי בית בנימיני: 50 ש"ח. להרשמה מוקדמת, ניתן לשלוח דוא"ל לכתובת caai@bezeqint.net או להתקשר לטלפון 03-6874150.

האמנים

טיפ טולנד - Tip Toland 9 בדצמבר, 17:00. אמנית אמריקאית נפלאה, יוצרת פסלים מחימר עטורת פרסים ובעלת מוניטין בינלאומי. פסליה – 'גדולים מהחיים' - מוצגים במיטב המוזיאונים ומצויים באוספים חשובים ברחבי העולם. עבודתה הפיסולית מתמקדת בדמות האנושית כמטאפורה לשבריריות הקיום האנושי. בהומור ושעשוע  מהולים באהבה וחמלה רבה, היא בוראת נרטיבות אמוציונאליות נוקבות ונוגעות ללב. הסיפור האנושי, היומיומי, הבנאלי והגשמי קורם עור וגידים במיומנות ורגישות - קשת רחבה של דמויות, לעיתים מפחידות ומשונות – שהן רישומים ורשמים על בדידות ותמימות, חיים בשוליים, תהליכי התפוררות הגוף האנושי ומצבים נפשיים מורכבים ופגיעים.
האמנית מגיע לארץ בתמיכת AIDA
קת'רין מורלינג וג'ונתן גארט - Katherine Morling & Jonathan Garrett 19 בדצמבר, 16:00. עבודותיה של האמנית האנגלייה קת'רין מורלינג משמשות במה להאדרת החפץ השימושי היומיומי. הפסלים והמיצבים שהיא יוצרת הם רישומים תלת ממדיים בגודל טבעי ובשחור לבן של אובייקטים מהשגרה היומיומית ומעולמה הפנימי עשיר הזיכרונות, הנוסטאלגיה, הפנטזיה והאגדה. צעצועים, קופסאות, רהיטים, כלי עבודה, תיבות מסע, סולמות, שרשראות ועוד שכאלה, מגובבים לתמונות סוריאליסטיות עתירות דמיון, ביזאריות וחריגות. תעתועי העין המתקשה להבחין מאיזה חומרים עשויים החפצים – נייר, בד או חומר -  מזמנים לצופה חוויה חושית יוצאת דופן כמו גם השיטוט בין האובייקטים הפיסוליים השואפים ליצור 'סיפור'. הנרטיב מתרחש בעין הצופה המחבר את החפצים הבודדים בתהליך אסוציאטיבי לסיפור בעל משמעות אישית. ג'ונתן גארט הוא קדר אנגלי, יוצר אובייקטים פיסוליים ומיכלים גדולי מימדים לבית ולגן. מוביל בתחומו ובעל מוניטין רב שנים בבריטניה. משתמש בעיקר בחומר מקומי צרוף בתנור עצים בניסיון לשדר חומריות, מקומיות וקירבה לטבע  ולנוף. המיכלים מעוצבים בשימת לב מרבית להתאמה צורנית בין הכלי והצמח. האובייקטים הפיסוליים 'ארוגים' בינות לצמחים לקבלת אפקט טבעי ואורגאני וליצירת דיאלוג ישיר ובלתי אמצעי עם הטבע והסביבה. האמנים מאנגליה מגיעים בתמיכת רות קורמן - Designer Crafts Foundation. למידע נוסף על סדנאות קרמיקה בבית בנימיני
פורסם בקטגוריה אירועים, כיתת אמן, כללי / אוקטובר 29th, 2012 / אין תגובות »

סיור מודרך בתערוכה "חמור"

לידיה זבצקי ז"ל - אמנית קרמיקה וירטואוזית, מרצה בבצלאל, יוצרת אשר השפיעה רבות על התחום בארץ - היוותה מקור השראה ונקודת מוצא לתערוכה "חמור" המוצגת בבית בנימיני. "הכלי הקרמי על מורשתו ההיסטורית, משמש כאן להתנסות ברעיונות ובצורות, מתוך הרגשת המשחק ההדדי בין הכוחות שמגדירים את נפחו, את איכות הקרום שעוטף אותו ואת משמעות צלליתו. הכד המקומי משמש בסיס פיזי ורוחני לבנייתו של פסל תלת ממדי. הקשרים סימבוליים ופרשנות אישית משמשים תחליף לפונקציה הפרקטית של הכד". זהו ציטוט מדברי אמנית הקרמיקה לידיה זבצקי, לרגל פתיחת תערוכתה בבית האמנים, ירושלים, 1988 (מתוך ⁰c 1280 - כתב עת לאמנות הקרמיקה", גיליון מס' 7, הוקדש ללידיה זבצקי ז"ל, עורכת: שרה הקרט). - סיור מודרך בתערוכה "חמור", עם האוצרת רויטל בן אשר פרץ והאמנים איתמר לוי, אורי שפירא, רועי מעין והילה עמרם, יתקיים ביום שבת,      17 בנובמבר 2012, בשעה  11:00 בבית בנימיני. הציבור מוזמן! תערוכת "חמור" תינעל ב-24 בנובמבר. img_8662
פורסם בקטגוריה אירועים, בית בנימיני, גלריה, כללי / אוקטובר 29th, 2012 / אין תגובות »

השקת הקטלוג "חמור"

השקת הקטלוג "חמור" ושיח עם האוצרת רויטל בן-אשר פרץ ועם איתמר לוי, יתקיימו ביום שישי, 12 באוקטובר 2012, בשעה 10:30.

לוח זמנים לאירוע ההשקה:

10:30 רויטל בן-אשר פרץ אוצרת לאמנות עכשווית, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, 1995. התנהלותה האוצרותית מתמקדת בגיבוש קבוצות פעולה אמנותיות המשלבות אמנים ונון-אמנים מדיסציפלינות שונות, החוות תהליך משותף לאורך זמן.

חמור בבית בנימיני - הרעיון והמניעים שהולידו את התערוכה "חמור".

11:15 איתמר לוי פסיכואנליטיקן, סופר, מרצה, מבקר אמנות ואוצר. לוי פוקד בקביעות חוג קרמיקה ולוהק לתפקיד ה"קרמיקאי החובב" של התערוכה.

בין קדרות, אמנות ופסיכואנליזה

11:45 הפסקה

12:00 זמן חמור - הקרנת סרטו של הבמאי יכין הירש ז"ל.

דימוי החמור בתרבות הארץ ישראלית. דרך נקודות מבט לא שגרתיות, מספר הסרט את סיפורו של החמור שדבקו בו תדמיות אלו ואחרות. דרך החמור והפיזיולוגיה שלו אנו לומדים על המקום שהוא ממלא בהיסטוריה, בספרות ובתרבות   (2002, 35 דק', הפקה: שירות הסרטים הישראלי).

הכניסה חופשית. נדרשת הרשמה מראש - ניתן לפנות באמצעות טופס צור קשר, באמצעות הדואר האלקטרוני או בטלפון 03-5182257.

נשמח לראותכם.

פורסם בקטגוריה כללי / ספטמבר 24th, 2012 / אין תגובות »

עמי דרך ז"ל

מאת: רויטל בן אשר פרץ, אוצרת התערוכה "חמור"

ביום חמישי, 30 לאוגוסט, נפתחה התערוכה "חמור" בבית בנימיני.

עמי הגיע לערב הפתיחה כשבאמתחתו מנחה צנועה. חמור.

חמור מתכת מעשה ידיו, גודלו כגודל ציפורן.

המחווה ריגשה אותי, מאחר והיכרותנו לאורך השנים קלה הייתה.

למרות גודלו המזערי, לא נבצרו מאותו חמור כל מאפייניו הגרמיים והחמוריים, לא נחסכו פרטי פניו, אוזניו ועיניו.

זנבו המעודן מתנוסס לרוחב חצי מילימטר, שערות עורפו, שזכו לטיפול פרטני, מסתמרות לגובה רבע מילימטר.

כה עניו חמורו של עמי; יפה כתכשיט, חושני, עשיר, מוקפד, מרגש, חכם, קטן, אך גדול מהחיים.

ניכר בו בחמור כי עבר כברת דרך.

(בתמונה: החמור של עמי דרך ז"ל בידה של רויטל).

יהי זכרו ברוך.

פורסם בקטגוריה כללי / ספטמבר 12th, 2012 / אין תגובות »

Do פתיחת תערוכה

פתיחת התערוכה Do - דו-מימד תלת-מימדי בכלים קרמיים - בבית בנימיני ביום ה', 21.6.2012

Ami and Dov - Do

הקרמיקאית עירית אבא והמעצבים עמי דרך ודב גנשרוא

לפרטים נוספים בקרו בעמוד גלריה

פורסם בקטגוריה כללי, פתיחה, תערוכה / יוני 18th, 2012 / אין תגובות »

כתבה אודות אמנים אורחים בישראל

כתבה שפורסמה במגזין American Craft תחת הכותרת Cross Cultivation in Israel מתארת את פעילותה של - Association of Israel’s Decorative Art הארגון שסייע בין השאר להביא למרכז בנימיני את Akio Takamori בתחילת 2012

"זה היה ביקור נהדר, כה עמוק, מורכב ועמוס." אמר Takamori למגזין.

american craft magazine story

פורסם בקטגוריה אמנים אורחים, כללי / מאי 24th, 2012 / אין תגובות »

תרבות and the city

הבלוג "תרבות and the city" פרסם פוסט אודות שתי תערוכות יחיד חדשות - המציגות עבודות של תמר בן שאול ושל דודי אלדר - שנפתחות השבוע בבית בנימיני.
פורסם בקטגוריה כללי / מאי 13th, 2012 / אין תגובות »