​אני תלמיד של כיסא

אילון ערמון

​אני תלמיד של כיסא

​אני תלמיד של כיסא | הזמנה | ‏ | I am a student of a chair | Invitation

אוצרת: שלומית באומן
פתיחה: 28 ליוני, 2018 19:30

שיח גלריה עם שלומית באומן ואילון ערמון: יום שישי 27.7.18 בשעה 11:30
נעילה: 1 ספטמבר 2018 ב 14:00

​אני תלמיד של כיסא | I am a student of a chair

​אני תלמיד של כיסא | I am a student of a chair

אילון ערמון, מעצב תעשייתי, יוצר כסאות מעל 30 שנה.

לימודי תחריט בהנחייתה של גלית ראוכוורגר בסדנאות בית האמנים בתל אביב, ומפגש עם שירו של אהרון שבתאי "אני תלמיד של כיסא" בתערוכה "שירת החפצים" (גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי, HIT. אוצרת: רביד רובנר), פתחו בפני ערמון מרחב בו התאפשר חיבור ייחודי בין כיסא, דימוי ומילה.

מתוך מפגש זה, יצר אילון ספר-אמן (בסדרה מוגבלת של 12 עותקים) ובו תחריטים של כסאות שעיצב במהלך השנים, שרטוטים וטקסטים שכתב בנוסף לציטוט משירו של אהרון שבתאי.

הספר כולל 24 תחריטים מקוריים וקופסת אחסון נעשו באופן ידני ויחידני ע"י ערמון, והוא נכרך ידנית על ידי עידו אגסי.

התערוכה 'אני תלמיד של כיסא' חוצה מדיומים ובוחנת את שפתם, מרפררת בין עבר להווה ושואלת על היחסים שבין תחומי העיצוב, האמנות והקראפט - בין חומר, חפץ, דימוי ומילה. הפעולה של ערמון בחלל הגלריה מחברת בין הדו לתלת ממד, בין התהליך לתוצאה ובין השימושי והפואטי באופן שמערער את ההתייחסות לכול תחום בנפרד ובונה רבדים חדשים של הקשרים ושל משמעות.

התחריט, טכניקה אשר כבר כמעט לא נלמדת באקדמיות לאמנות, הנו סממן של שיטות שכפול מסורתיות מן העבר, המשמשת עבור ערמון כמצע משוכלל ומתוחכם ליצירת סקיצות, שרטוטים וחלקיקים של מחשבות.

במובן זה, הפך התחריט עבור ערמון דווקא כמעצב תעשייתי - לאוֹצָר חושני של חומר, צבע וצורה, לכלי ביטוי עשיר המעניק לספר-אמן שנוצר ממנו ממד כה עכשווי כאובייקט מדויק.

במסגרת ריאיון שהתקיים בעקבות התערוכה משוחחים גלית ראוכוורגר ואילון ערמון על הספר-אמן, תחריט, עיצוב, אמנות ומה שביניהם:

הרץ למרחקים ארוכים

גלית ראוכוורגר מראיינת את אילון ערמון בעקבות התערוכה 'אני תלמיד של כיסא'

עריכה: שלומית באומן

גלית: 450 הדפסות, 25 פלטות, 18 ספרים, 11 כיסאות, חודש וחצי של הדפסה. יש עוד משהו?
אילון: כן, יש תיקון: זה לא חודש וחצי זה שלושת-רבעי שנה של עבודה
גלית: שלוש-רבעי שנה?
אילון: כן
גלית: אולי שנתיים בעצם?
אילון: במשך שנה הכנתי את הפלטות והשנה התחלתי להדפיס. חשבתי שזה ייקח חודש ומשהו, וזה לקח כמעט את כל השנה.
גלית: אז יש כאן את העניין של הנחישות, והנחישות גם מתקשרת לי ל'רץ למרחקים ארוכים'.
אילון: כן... רציתי לעשות ספר-אמן. חשבתי שספר-אמן זה עשרה תחריטים לערך ובמהלך עשרה שיעורים בסדנה אני אעשה ספר-אמן. חשבתי על זה בעקבות התערוכה "שירת החפצים", אותה אצרה רביד רובנר, שהוצגה בגלריה ויטרינה ע"ש ג'ולי מזרחי ב-HIT.
גלית: וזה התפתח ל-24 תחריטים...
אילון: הדפסתי כמה תחריטים וזה התחיל להתגבש לאט לאט. הגישה שלי התבססה על התנסות וחשיבה מחדש מול התוצאה. שיניתי תחריטים שלא אהבתי, עשיתי מחדש פלטה שהלכה לאיבוד, ואחרי 7-8 תחריטים, זה נכנס לתלם. סך הכול, זה היה תהליך ארוך ומתיש.
גלית: בסוף שנה שעברה יצאנו לסיור ב'ממלכה' של עידו אגסי, שעושה ספרים בסדרות קטנות וספרי אמן, ונוצר קשר...
אילון: התאהבתי בו ממבט ראשון. היה לי ברור שאני אעשה משהו עם האיש הזה. הוא סוג של "שמורת טבע". במיוחד בזירה המקומית שלנו. ספר-אמן היה טריגר מושלם לשיתוף פעולה אתו. נפגשנו והכרנו אחד את השני, סיפרתי לו על הפרויקט והבאתי לו את הסקיצה של התחריטים. הוא היה מאוד נדיב.
גלית: אתה הגעת לשיעורי תחריט, ל"חוג", כמו שאתה קורא לזה.
אילון: נכון, זה החוג שלי.
גלית: חוג לתחריט.
גלית: אתה באת עם סוג של אנרגיה, לא מוכרת...
אילון: ככה אני עושה כל דבר בחיים, ודו-ממד בכלל ותחריט בפרט הם תחומי האומנות שהכי מתאימים לי. כשאני מרגיש שזה "תפור" עלי, אז אני נכנס לזה בשיא הכוח.
גלית: יש בתחריט דגש על תהליך. יש בו הצלחות ואי הצלחות, פתאום דברים מתקלקלים, אבל האנרגיה הזאת שלך היא לא יכולה להשאיר את האנשים אדישים. נראה לי שזה השפיע על חלק גדול מהתלמידים בסדנה (סדנת התחריט).
אילון: לעשות ספר-אמן זה אומר לחשוב על כמה וכמה היבטים. זה מביא למקום אחר מעבר לתחריט עצמו.
גלית: זה כבר משהו חדש, זה אובייקט ולא רק דו-ממד. האנרגיה הזו תמיד הייתה בך? גם כילד?
אילון: אנרגיה של עשייה – כן. של עשייה טוטאלית – כן! מאז ומתמיד. זה טוטאלי לשלילה ולחיוב. סיימתי את התיכון ובאופן טוטאלי לא למדתי כלום, שום דבר! אמנם סיימתי בגרות במגמה ריאלית, אבל לא הייתי בבית-ספר. כשהתחלתי את הלימודים לתואר ראשון במחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT-מכון טכנולוגי חולון, זה היה טוטאלי ברמה שקשה להסביר. התואר השני היה כל-כך טוטאלי, שיש סיפור מיתולוגי שאני מספר שהייתי פותח בבוקר את ה-RCA Royal) College of Art, London), הסטודנט הראשון מכל המחלקות, והאחרון שעוזב כל יום. בסוף התואר החברים שלי לכיתה אמרו: "ניפגש בקפיטריה" ולא ידעתי בכלל איפה הקפיטריה. הייתי מגיע לעבוד מבוקר עד הלילה במשך שנתיים, לא עניינה אותי הקפיטריה כל הלימודים. זה מין אובססיביות. הייתי צריך להגיש שלושה פרויקטים, הגשתי שבעה או שמונה.
גלית: יש לך ספקות במהלך העבודה?
אילון: כן. אני כל הזמן מסתכל, שואל, בודק. עושה מלא סקיצות, מלא! אבל לפעמים סקיצה אחת או שתיים זה מספיק... אני מאמין בתחושת בטן שלי, מה שלא עובד לי אני מסלק, מוציא.
גלית: כן. אבל גם תוך כדי אנחנו מתייעצים לא מעט
אילון: ברור. את רוצה ספקות? כשסיימתי את הספר, והראיתי אותו למישהי שגם עובדת בסדנת התחריט, היא ציינה אחרי ההתלהבות שמפריע לה הטקסט.
אילון: היא עוררה אצלי ספק לגבי המקום של הטקסטים בתוך הספר. האם הם מכניסים פן מילולי מידי? מתווך מידי? אני מאוד התחברתי לטקסט שבספר אך היא הצליחה לעורר איזה שהוא ספק שבהחלט גרם לי לתהות האם אני עושה דבר נכון.
גלית: ושינית משהו בעקבות השיחה איתה?
אילון: לא. אבל הדיון הזה גרם לי להתבונן על הספר ממקום פחות אישי ויותר מקצועי. הספר הזה מדבר עלי ועל הכיסאות שעיצבתי ויצרתי. בנוסף, התעוררו ספקות לגבי חלק מהרישומים, מהפלטות ומהתהליך. אבל כשנכנסתי לזה כבר לא היה זמן לספקות, עשיתי את זה וזהו.
גלית: אתה חושב, שזה סוג של מעין אנדרטה עבורך?
אילון: זאת שאלה מעולה שאני מתחבט בה כי בגילי אני מרגיש שהגוף כבר זה לא זה: אני כבר לא מצליח בתחרויות מאוד רציניות וקשות כמו פעם. הגוף כבר לא מגיב למאמצים כמו לפני חמש שנים. הזיכרון לא אותו זיכרון, ואני מתמודד עם מה שנקרא "מפה זה רק down the hill". למרות זאת אני לא רואה את הספר כרטרוספקטיבה. התחריטים עבורי הם סך הכול דבר יחסית חדש מהשנתיים האחרונות, והמוטיבציה המקורית שלי לא הייתה לעשות תערוכה. זה קרה אחר כך. אמן אמתי מבחינתי, ואני לא אמן, (בואי נשים את זה פה, עם סימן קריאה: אני לא אמן!!!) זה דרגה מאוד גבוהה של אומץ, שהוא נזרק לתוך שדה פעולה ואומר: "זה מה שאני לטוב ולרע". אני לעומת זאת רואה את עצמי כמתנסה.
גלית: תסביר
אילון: אני מפריד לחלוטין בין ארבעה תחומים בחיים שלי: ספורט, שהוא חשוב מאוד. הוראה, שזה המקצוע שלי, הפרנסה, ומשפחה. כמובן שהדברים שזורים אחד בתוך השני. התחריט הגיע במפתיע ואני לא אחלק את העוגה עכשיו לחמש. אני מתייחס לתחריט בתוך הספורט, והוא לא תחביב אצלי, בכלל לא. בחודשים האחרונים הדבר העיקרי שהעסיק אותי היה התחריט.
גלית: טוב, יש לך עוד את כל הדברים האחרים.
אילון: למשל בהוראה, שזה המקצוע שלי - אני לא מתייחס אליה כאל מקור הפרנסה שלי. אני מנסה לבוא להוראה ממקום אחר לגמרי. זה מאוד חשוב לי מכל מיני סיבות, אבל אני מנטרל מההוראה את מוטיב הפרנסה. גם ביצירה אני מנטרל את מוטיב הפרנסה, כי מה חשוב זו העשייה ולא אם אני אמכור/לא אמכור, או אציג/לא אציג וכו'. היצירה היא חלק חשוב מהחיים.
גלית: מעניין מאוד שאתה משייך את התחריט לספורט, אני מאוד אוהבת את זה.
אילון: הספורט אצלי הוא לא תחביב, זה חלק מההוויה שלי, ממני. זה מצחיק כי עד גיל ארבעים אני וספורט זה היה כמו מים ושמן. עד אז הייתי אנטיתזה לספורט. היום אני מתייחס לספורט כאל יוגה, מדיטציה, טעינת מצברים, ניקוי ראש. זה מקום שאני יכול ברוגע אולי קצת לחשוב על החיים או על מה שאני עושה. אני מתייחס לדבר הזה כאל חוויה, וכך אני מתייחס אגב לכל אחד מהרבעים שהזכרתי. חייבת להיות שם חוויה.
גלית: וזה מה שמוביל? החוויה?
אילון: כן, לדוגמה, הייתה לי עם הכיסאות חוויה מדהימה: אני עם עצמי, אני עם הבת שלי, אני עם הבת זוג שלי, נסענו ללונדון, הצגנו את הכיסאות כחלק משבוע העיצוב. ככה גם עם הספר-אמן, אני רוצה להוציא אותו החוצה לעולם, לחשוף אותו ולהתגלגל הלאה עם החוויות האלה. אז לשאלתך - החוויה היא הדבר המוביל. וזה התפתח בצורה מספיק רצינית ומספיק חזקה בשביל שתהיה תערוכה. בהתחלה שלומית באומן הזמינה אותי לעשות תערוכה על שטיחים.
גלית: על שטיחים, נכון.
אילון: השטיחים ישבו אצלי כבר כמה זמן בראש והיא הדליקה אצלי טריגר מטורף. קניתי חומרים והתחלתי לעשות סקיצות, שבעיניי הם מדהימות.
גלית: כן,
אילון: ואז היא שמעה ממני על הספר-אמן והציעה לי לשעות סוויץ' כי היא לא כל-כך אהבה את השטיחים שעשיתי ולא התחברה לרעיון של השימוש בעור פרה שרציתי לעשות. ובצעד בוגר ואחראי שלא אופייני לי, זרמתי עם ההצעה שלה ובמקום להיטרף ולהתעקש גם על השטיחים וגם על הספר-אמן, לקחתי את הזמן לטובת הספר-אמן. תכננתי את התערוכה סביבו כמו שצריך ועשיתי אותו כמו שצריך. לכן אני מגיע לעשייה של התערוכה מתוך הנאה גדולה.
גלית: ונחזור לשאלה על הרטרוספקטיבה העצמית?
אילון: זה מתקשר בכלל לעשייה שלי. באופן מודע החלטתי שכל העשייה שלי היא "עשייה לשם עשייה". בואי נגיד, כל הכיסאות שלי? הם אף פעם לא היו למכירה. אני לא מייצר עוד כיסאות כאלה, כי, בעצם לא צריך את העיצובים שלי. העולם יכול להתקיים מעולה...
גלית: בלעדיהם.
אילון: בלי הכיסאות שלי, ואני חושב שעל ידי כך אני אולי אחד המעצבים הכי 'ירוקים' שיש
גלית: כן... (צוחקים)
אילון: אני לא מזהם את העולם עם עוד ועוד כיסאות, ועוד מוצרים. אני עושה את הדברים כי זה בוער לי. ואז אני מציג אותם, והתגובות של הצופים מספקות אותי מאוד. אני מעדיף לעשות עוד ספר-אמן בנושא אחר, במקום להשקיע עכשיו אנרגיה מאוד יקרה ולפתח מוצר מסוים ולשכלל אותו בכדי שהוא יהיה בשוק. הזמן שלנו מאוד קצר בעולם הזה ואני חושב שעדיף שנעשה באמת את מה שאנחנו הכי נהנים ממנו. יש לי בבית, את מה שאני קורא לו: "המוזיאון שלי". בניתי ויטרינה שהיא חיץ בין חלל העבודה שלי לבין חלל המגורים, ושם אני שם את ספרי הסקיצות שלי, פרויקטים קטנים שהצגתי, מודלים של כיסאות, אוסף החמורים שלי ואת המדליות של התחרויות שאני הכי מחשיב. הרעיון בא לי אחרי שהייתי בברלין וביקרתי ב- Museum der Dinge שזה מוזיאון החפצים. מוזיאון שנמצא בבניין די סתמי. בקומה שנייה נכנסים לחלל שיש בו מלא ויטרינות עם מלא מוצרים ואובייקטים. מחטי לתפירה, חוטי תפירה, מסרקים, טלפונים, מכונות כתיבה, פשוט אובייקטים! וזה ממש מדהים להתבונן על הקופסאות, הטלפונים ושאר החפצים. כמעצב תעשייתי זה היה בשבילי כמו שדיסני זה לילדים. זיהיתי חפצים שיש לי, וכאלו שהיו לסבא שלי או לאימא שלי". וכל אחד יכול למצוא שם מלא דברים מהבית, או מבית של חברים. זה נתן לי השראה ליצור לעצמי מעין מוזיאון החפצים שאני עשיתי. ויש לזה הרבה כוח.
גלית: זה מעניין כי מצד אחד כמעצב תעשייתי המוצר במרכז, אבל לתחריט אין שום פונקציה - זה רוחני בלבד. אז איך זה מסתדר ביחד?
אילון: קודם כל זה הדו-ממד הכי תעשייתי שיכול להיות, התחריט.
גלית: בגלל שזה קשור לחומרים?
אילון: גם כי זה קשור לחומרים, וגם כי זה סוג של תעשייה.
גלית: יש מכבש, יש מתכות...
אילון: יש חומצות, יש כלי עבודה. גם בציור ורישום יש כלי עבודה, אבל בתחריט יש חרט כזה וחרט כזה ואתה יכול לעבוד בכל מיני דרכים. זה מאוד תהליכי. ובמובן הזה מאוד דומה לעבודה בחומרים כפי שהיא נעשית בעיצוב מוצר. זה תהליך ייצור מרתק, ורק אחרי שלוש שנים בתחריט אני מבין כמה אני לא מבין בכלל. כמו שאז כשצרבתי וצרבתי את הפלטה עם אבץ עד שהיא כמעט נאכלה לגמרי.
גלית: אבל בסופו של דבר התוצר שלנו זה לא הפלטה, למרות שהיא נשארת יפה מאוד
אילון: יש פלטות שבא לי למסגר.
גלית: אז שוב אנחנו חוזרים לאובייקט...
אילון: זו מחשבה מאוד עיצוב-תעשייתית, בתוך האמנות. זה דבר שמאפיין את העשייה שלי. אפשר לראות את זה גם בספר-אמן שמוצג בתערוכה: הרישומים שהם מעיין שרטוטים טכניים, ההתייחסות לפרטים כמו הכריכה הידנית הם מכיוון מאוד 'עיצוב תעשייתי'. הצייר האהוב עליי הוא ליאונרדו דה וינצ'י. למרות שהוא עשה ציורים מדהימים, הוא לא היה צייר אלא חוקר, מהנדס ומדען. הוא בנה מכשירים. אם אני מנסה ללמוד אז ממישהו כזה. או ללמוד מתחריט ומכיסא.

'אני תלמיד של כיסא', שבתאי, אהרון. שבע פואמות. תל אביב: חרגול, עם עובד, 2013.
גלית ראוכוורגר היא אמנית ומורה לתחריט בסדנת ההדפס בבית האומנים, תל אביב
רביד רובנר היא מרצה לתולדות העיצוב ב-HIT –מכון טכנולוגי חולון
אילון עוסק בספורט סיבולת אקסטרים ומשתתף בתחרויות של ריצה ברחבי העולם

 

​אני תלמיד של כיסא | I am a student of a chair

​אני תלמיד של כיסא | I am a student of a chair