"שבר, שבריריות"

פתיחת התערוכה: יום חמישי, 6 בדצמבר 2012, בשעה 19:00.

אוצרת התערוכה: אילת זהר.

האמנים המשתתפים: אתי אברג'יל, אוצרות המדינה, גדעון גכטמן, נאויה האטאקיאמה, ג'ים המלין, טמסין ואן אסן, אילת זהר, קארין זינגר, מגדלנה חפץ, ארז ישראלי, סיימון פוג'יווארה, מירי פליישר, ניל קאמינגס ומארסיה לבנדווסקה, מרטין קלימס, אלישבע קמייסקי, תמר שוער.

שבר, שבריריות: דקונסטרוקציה ושברים באמנות [קרמיקה] עכשווית הוא פרוייקט הבוחן את תהליך יצירת הקרמיקה מן המקום הטעון של התפרקות ושבירה. בדרך כלל, מקובל לחשוב שקרמיקה שבורה הגיעה אל סופה, ועל כן מקומה בפח. יחד עם זאת, השבריריות והעדינות של החומר הקרמי הם חלק מן החיבה היתרה שרבים חשים כלפי אובייקטים אלו. תערוכה זו בוחנת מחדש  את המומנטום הטעון במוות ולידה מחדש, חילול והקדשה, פרוק ושבירה, רפוי ובניה מחדש של החומר הקרמי, כפי שהוא מופיע בעבודותיהם של אמנים חזותיים, כאלו שאינם פועלים בתחום החומר דווקא, ולצידם מספר אמני קרמיקה. על כן, התערוכת מציעה מבחר עבודות אשר חוקרות לעמקו את הרגע הבלתי-מקודש של הניפוץ והפיזור של האובייקט הקרמי, לצד נסיונות להבנות וליצור הקשר חדש לשברים אשר חזרו להיות חומר ראשוני, לידה של שלב קיום וצורות חיים חדשות. אילת זהר, אוצרת התערוכה, הזמינה מגוון של אמנים העוסקים בצילום, וידאו ועבודות סאונד לקחת חלק בתצוגה זו, אליה גם נוספו עבודות קרמיקה אשר בוחנות את אפשרויותיו של האובייקט המובנה מחדש בהקשר זה.

התערוכה מבקשת לקשור בין המושג דקונסטרוקציה, והקשריו הפילוסופים בהגותו של ז'ק דרידה, והקשריו החומריים ביותר - ההתנפצות, השבר והבנייה מחדש. אל הקריאה הדקונסטרוקטיבית אשר חוצה את קווי התהליך הקרמי לטובת חשיבה מהופכת, מן השבר אל הכלי, עשייה אשר עוסקת ב"חיים שאחרי", נוסף גם דיון במהלך התאורטי הנוגע בכימרה, כמודל הופכי למושג ההיברידיות: בניגוד להיבריד אשר בו הוטמעו מקורות זרים זה לזה לכדי ישות חדשה, הכימרה היא מודל לצורת חיים המכילה בתוכה את זכרון העבר והצורות היסודיות מתוכן נבנה היצור החדש. הכימרה במובן זה היא היפוכו של כור ההיתוך, מכיוון שהיא מאפשרת שמירת זהות העבר תוך חיבור מובנה ומודע לצורות ההווה.

בתוך מרחב הדימויים בהם מתקיימת התערוכה נוצרים שיחים שונים ביחס להתנפצות, לשבר ולבניה: מחד, אמנים אשר מנפצים בכל הכח והאלימות אובייקטים יקרי ערך, עתיקים ומעשה אמן יחודיים, לעומת מי שחש חמלה אל כל כוס שבורה וצלחת סדוקה; ישנם אלו המרכיבים שלמים חדשים מתוך שברים שנחתכו בדייקנות יתירה, לבין אלו המעיזים לברוא סדור עולמות חדשים מול רסיסיו של עולם ישן. גם המיצב המועלה על הגג עוסק ביחס שבין עולם של התפרקות ושברים, לבין זכרון ההיסטוריה והטראומות של החיים במקום הזה.

למידע על סדנאות קרמיקה בבית בנימיני