מסיגי גבול

מסיגי גבול / מקס אפשטיין

אוצרת: טלי כהן גרבוז

פתיחה: יום ה', 13 לנובמבר, 19:30
סיור בתערוכה: יום שישי, 12 לדצמבר, 11:00

מקס אפשטיין הוא אמן רב תחומי הפועל במחוזות גבוהים ונמוכים בו זמנית. החתולים שלו נראים כאילו נחמרו מבוץ, גושי חומר המועצמים כסימולקרות.

שלושה עשר חתולים מוצגים בגלריה, לכל אחד תנועה והבעה משל עצמו, כל אחד מהם מקיים אינטראקציה שונה עם האחרים, או מתעסק בעצמו כאילו קיומם של האחרים אינו נוגע לו.

החתולים של אפשטיין הגיעו מהרחוב, מהחשכה היורדת סביב לגלריה לעת ערב. מחצרות אחוריות של לילה אורבני רוחש סוד, וגם רוע. ברגע אחד יהפכו את פניהם לרכים ורוחשי טוב מול יד רחמנית המושטת לעברם וברגע שאחריו ישרטו את היד המושטת עד זוב דם. כך מן הסתם, קרה, שבין התחככות לתקיפה, תולדות יחסי חתולים ובני אדם הפכו רצופים עליות ומורדות קיצוניים.

החתול הוא חביב האלים והתגלמות השטן. בלילות החשוכים הוא אינו נראה אלא בזכות עיניו הזוהרות בחושך. נערץ במצריים העתיקה וידיד המכשפות בימי הביניים, הוא אולי דוגמה בודדת למשהו הנע בחופשיות בין קדושה לטומאה. הוא נמצא תמיד, לאורך כל ההיסטוריה הידועה של המין האנושי. תמיד בשוליים. חשאי, אניגמטי ולכן אפשר להעתיק אליו רגשות ואמונות. תשע נשמות לחתול והוא חוזר ונע בין עולם המתים לחיים. כשהוא שחור, כמו רוב החתולים בתערוכה, צריך להתגונן מכשפיו ולרקוק שלוש פעמים כדי למנוע את קללתו.

כעת הם כאן, מועתקים מהחוץ ומוצבים ערומים על גבי מבני מתכת דקים, קונסטרוקציות מורכבות שאינן מגוננות עליהם אלא חושפות אותם במלוא נוכחותם הקמאית. הדיאלוג של מקס אפשטיין עם תולדות האמנות נפרש מדימוי החתול אל הצורה המופשטת, אל אסתטיקה תעשייתית ונקייה, בצורות גיאומטריות השאובות מהתנועה הקונסטרוקטיביסטית, בעיקר מנחום גבו. מבנה המתכת המודולרי והמורכב אינו רק מצע לפסלים, אלא בו בזמן הוא אף שרטוט עצמאי מדויק המקיים דיאלוג עם גבולות החלל.

ממול נפרש על הקיר ה'דגל': ציור שרקעו אדום ועל פניו משורטטות דמויות שני חתולים המאיימים זה על זה. זנבותיהם נישאים כלפי מעלה ויוצרים מסגרת צורנית המזכירה סמל אצולה. דגל הקרב נישא מעל ראשם של פסלי החתולים כמו דגלה של מריאן, גיבורת 'החירות' של דלקרואה, והוא אדום כצבע בגדיהם של לוחמי גריבלדי וכצבע דגלי המהפכות הגדולות של המאה העשרים.

העבודה 'מסיגי גבול' היא מחול של יחסי גוף בין פסלים קרמיים, בתוך עצמם ובסביבה המקיפה אותם. מעבר לכך זוהי עבודה המצביעה אל המאוים, זה הטמון בתת-ההכרה של התרבות האנושית משחר ימיה

מעבר לסף – קטיה אויכרמן (PDF)

Trespassers | מסיגי גבול

הזמנה