שרי ארנון

wink

קריצה (wink)*, מחווה גופנית בה אדם סוגר את אחד מעפעפי עינו ואחר פותח אותו. הקריצה יכולה להיות רצונית ולשמש כמסר סמוי או גלוי על פי קוד התנהגות חברתי מוסכם או כעווית בלתי רצונית.

תרבויות שונות מייחסות משמעויות שונות לקריצה. בתרבות המערבית הקריצה משמשת להעברת מסרים שונים: מסר של חיבה או קרבה, מסר שמעיד על אי נכונות הדברים שנאמרים על ידי הקורץ או מסר מיני סמוי. שימוש אופייני בקריצה הוא העברת מסר סמוי לצד שני ללא מודעותו של צד שלישי.

נקודה ופסיק (semicolon)*, הוא סימן פיסוק המשמש להפסק הגדול מזה המסומן בפסיק, וקטן מזה המסומן בנקודה. הסימן הודפס לראשונה ב-1494 על ידי המדפיס האיטלקי אלדוס מנוטיוס האב שנהג להשתמש בו כסימן מפריד בין מילים בעלות משמעות הפוכה.

סימן הנקודה ופסיק נפוץ בשימוש כאמוטיקון (רגשון) המסמן קריצה.

(*מתוך ויקיפדיה)

 

באמצעות צילום עצמי וצילומי קולגות נבחן מעמדו של המעצב כסוכן כפול: כמתבונן מצד אחד וכמתבטא ומייצר מבט מצד שני. שורה עליונה מימין לשמאל: מיכל סהר, קובי לוי, רונאל מור, עדי שטרן, יעל בוגן, מרב סלומון וארז גביש, מרב סלומון. שורה תחתונה מימין לשמאל:הטייס, זאב אנגלמאיר, שרי ארנון, שלומית סאור, שחף בורנשטיין ורונה שפייזמן, תומר רונן, נעם שכטר, דנה גז ונעמי גיגר.

שרי ארנון

מעצב ויוצר בין תחומי, בעל תואר ראשון בעיצוב גרפי ושני באדריכלות ותרבות אורבנית. מרצה בכיר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ומנהל המכון לאמנויות בתל-חי.