עינת לידר ויוסי פרקש

דקל הגטו

עיצוב גרפי: חוה ליאל מונסונגו

"רצח העם המודרני, בדומה לתרבות המודרנית באופן כללי, הוא מלאכת גננים. הוא בסך הכל עוד אחת מהמטלות שאנשים הרואים בחברה גן צריכים לקבל על עצמם. אם תכנית הגן מגדירה את עשביו השוטים, כי אז ישנם עשבים שוטים בכל מקום שבו ישנו גן. ועשבים שוטים יש להדביר. ניכוש עשבים הוא פעילות יצירתית ולא הרסנית. הוא אינו שונה בסוגו מפעילויות אחרות שמשתלבות בבנייתו ובקיומו של הגן המושלם. כל חזונות "החברה כגן" מגדירים חלקים מהסביבה החברתית כ"עשבים שוטים אנושיים". ובדומה לכל עשב אחר, יש להפרידם, לבודד אותם, למנוע את התפשטותם, לעוקרם ולשומרם מחוץ לגבולות החברה; ואם כל האמצעים הללו אינם מספיקים, יש להורגם".

מתוך "מודרניות ושואה", זיגמונט באומן, פרק 4, רצח עם לא רגיל, עמ' 166-167. תרגום מאנגלית: יניב פרקש, עריכה מדעית והקדמה: עמוס גולדברג, הוצאת רסלינג 2013.

 

באמצעות המכונה האוטומטית המוצגת בתערוכה, ניתן לרכוש זרעים בודדים של העץ אילנתה בלוטית (Ailanthus altissima), הידוע גם בשמו "דקל הגטו".

באריזה מפורטים אופן גדילת העץ והמערכת האקולוגית שהוא יוצר סביבו; העץ נחשב שוטה, פולשני ופוגעני מהקיצוניים ביותר, ומוכרזת עליו מלחמה בקרב מרבית הגננים בארץ ובעולם. עם זאת, העץ גדל בקצב מהיר מאוד והוא בעל פריחה מרשימה, בעל יכולת לשרוד קרות וסופות קיצוניות, עמיד ביותר לזיהום אוויר ולחומציות קרקע, ומעל לכל – גדל היטב אפילו בקרקע יבשה או עם פסולת תעשייתית. בעבר נשתלו אילנתות באופן יזום בסביבות נרחבות, גם בארץ, על מנת להוריק במהירות את הנוף.

המוצר, המתקבל מהמכונה, ששימשה בעבר למכירת קונדומים, נועד לעורר מחשבה על מהותן של "תכניות מושלמות" ועל דינם של "עשבים שוטים", על "הגן" אליו אנו שואפים ועל המוצרים והאמצעים בהם אנו בוחרים להשתמש. הכנסות מהמכירה יתרמו למטרה חברתית.

עינת לידר

עינת לידר, ילידת ירושלים, 1966. צורפת וחוקרת בתחום הצורפות ובתאוריה והפרקטיקה של העיצוב. בוגרת המחלקה לצורפות של בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים (BFA 1992), ובעלת תואר שני בעיצוב תעשייתי, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה (M.Sc, 2003). כיהנה כראש המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל בין השנים 2005-2013.

יוסי פרקש

יוסי פרקש יוצר ומרצה בכיר במחלקה לצורפות ואפנה בבצלאל