מאיה בן דוד

ואריאציות

הבית הוא מערכת חיה המקיפה אותנו ומספקת לנו שירותים כמו מים, חשמל, תקשורת וכדומה. קיומה של המערכת, ובה אותה תשתית ביתית, מבוסס על חוקיות והתנהלות שהתקבעה והתעצבה במשך שנים. לרוב איננו חשופים לה, אנחנו מקבלים אותה כמובן מאליו מאחר ועיקר קיומה בתוך הקירות ובין שכבות הרצפה. אנו פוגשים את הקצוות, את הממשק: הברז, המפסק, האסלה. הקצוות, כקצה של חוט שעיקרו חבוי מהעין, לא מעידים על טבעה של המערכת. הם תוצר שלה, של יכולותיה ושל מגבלותיה.

התקדמותה של הטכנולוגיה (חומר ושיטות ייצור), מאפשרת בחינה מחודשת של מערכת היחסים בין המערכת הביתית לבין מרחב החיים שביכולתה לייצר. בהקשר זה הדפסה תלת מימדית מתפקדת ככלי המותח את הסטנדרט ומגדיר אותו מחדש כחלק מהדיאלוג שבין מערכת, הכוח שלה, התוצר שלה והחזון האנושי העומד מאחוריה.

התפתחות טכנולוגית מגלמת בתוכה מסר החורג מעבר ליכולות טכניות המומחשות באמצעות הטכנולוגיה. המסר מגלם שינוי תפיסתי, חברתי, כלכלי, תרבותי ופוליטי.

הסטנדרט המאפיין מוצרים תעשייתיים עומד להשתנות ואתו המציאות הפיזית שסביבנו. פתרון ייעודי מותאם יתפוס את מקומו.

מאיה בן דוד

מעצבת ומרצה העוסקת בעיצוב חוקר ופיתוח קונספט, בסטודיו עצמאי הפועל באזור התעשייה בת ים. עבודותיה בוחנות שאלות בתחומי תרבות חומרית מסורתית ותרבות חומרית דיגיטאלית. בן דוד הינה בוגרת שנקר במחלקה לעיצוב תעשייתי (2006) והאקדמיה לעיצוב איינדהובן שבהולנד במחלקה לעיצוב חברתי (2011). כיום היא מלמדת ב-HIT – מכון טכנולוגי חולון ובתוכנית לתואר שני בבצלאל.