המשתה

המשתה

התערוכה השנתית של אגודת אמני קרמיקה בישראל תעסוק בחיבור בין קרמיקה לאוכל והעולם התרבותי שנרקם סביב אוכל ואכילה.

אוצר התערוכה :עידו גרעיני

האמנים המשתתפים:

זהבה אדלסבורג | מיכל אדלר-שלו | מיקה אורסתיו | מיכל איתיאל-סנדלר | עינת ארוך | רונית ברנגה | דימה גורביץ' | שמאי גיבש | רני גילת | רחל מנשה דור | זהרה הראל | שולה וולק | אילת ויל- נבנצל | אבנר זינגר | קבוצת חומרטוב | שחר טוכנר | עינת כהן | בוריס כץ | ריקי מנור | יעל נובק | ענבר פרים | עפרה קוץ | ג'קרנדה קורי | מיכל קלסובסקי | אתי קציר בן הר | לאה שבס תערוכת "המשתה" תתקיים בשלוש הקומות של בית בנימיני ותזמין את הצופה להיכנס לחוויה רב חושית של עבודות החוגגות אוכל, בוחנות אכילה וטקסיות קולינרית ומספקות גירויים חדשים מההיתוך הגסטרונומי-קרמי. התערוכה נולדה מהרצון להתייחס לעדנה ואקטואליות של אוכל, אכילה ובישול בתרבות העכשווית. בין הפופולריות של תוכניות הבישול, דרך המודעות הגוברת למה אנחנו אוכלים ומאין האוכל מגיע ועד להיבטים גלובליים יותר של רעב בהיבטים פוליטיים וחברתיים. הרעיון הוא לייצר תערוכה, שמשנה קצת את חוקי המשחק המסורתיים של תערוכת קרמיקה. התערוכה תתייחס לחלל של הגלריה כחלל משתה ולצופה כאורח ותנסה לעורר בו תיאבון אך גם להביא אותו על סיפוקו. הדבר יקבל משנה תוקף בערב הפתיחה כאשר ברחבי התערוכה יתקיימו מיצגים אכילים.  

המשתה The Feast

פתיחה:

יום חמישי ה-10 ביולי 2014, בשעה 20:00 בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, העמל 17, תל אביב בערב הפתיחה ייערך משתה עם הרצאה ומיצגים אכילים

שיח גלריה:

יום שבת ה-12 ביולי 2014, בשעה 11:00

נעילה:

יום שבת ה-6 בספטמבר

בערב הפתיחה האורחים המבקרים בתערוכה מוזמנים לקחת חלק בחוויית המשתה באמצעות מייצגים ופעילות קולינריים המתקיימים לצד העבודות המוצגות. ברחבי הגלריה ייערכו מספר משתאות. כל אחד, כמו העבודות בתערוכה, בוחן את עולם האוכל והאכילה מנקודת מבט שונה. העיתונאית וחוקרת האוכל, רונית ורד תציג את המשתה השחור של גרימו דה לה רנייר בחלל הסדנאות. סביב שולחן המשתה השחור היא תספר את הסיפור המרתק של האירוע הקולינרי ההיסטורי המפורסם. Studio Appétit ישתמש בכלי הפורצלן שעוצבו במסגרת פרויקט Luscious Food Cravings כדי לערוך משתה פירות חושני בחצר הגלריה. האמנית מיכל איתיאל סנדלר תזמין בקומה השנייה את אורחי התערוכה לאכול את התופינים מהם עשויה עבודתה ולהשליך עטיפותיהם חזרה למרכזה ובכך לייצר שאריות משתה. על גג הגלריה, לצד עבודות פיסוליות גדולות, עשרות קערות של קבוצת חומרטוב ישמשו כבסיס למשתה רחוב אפריקאי באירוחם של פליטים מאריתראה וסודן.

רקע:

האדם עבר דרך ארוכה מאז הימים בהם הוא אכל רק כדי לשרוד. אוכל, כבר מזמן איננו רק מזין אלא הוא אמתלה למפגש חברתי, הוא דרך בילוי, הוא עיסוק וגם אמצעי ליצירה .אוכל מסמל היררכיה כלכלית, חברתית ואנושית. אכילה אינה עונה רק על צורך, אלא התפתחה לטקסים ומנהגים והיא אפופה בגינונים, משמעויות והשלכות. בין האוכל והאכילה ליצירה יש קווי דמיון רבים: הרעב, הצורך, היצירה והצריכה, היכולות להכיל עולמות של משמעות, של סבטקסט ושל רגש. האוכל לעתים עומד מול היצירה ולעתים הוא משלים אותה, ממשיך אותה. לכן ייתכן שבתקופות כמו זו שאנו חיים בה, הפנייה של הציבור לעולם הקולינריה, הצריכה הלא מבוקרת והאובססיבית של תכניות בישול ,של תורות תזונה ,של תרבות צילום האוכל וההתנסויות בטעמים, היא בעצם הגרסה הנוכחית של הפנייה לאמנות, לביטוי, לייצוג והגשמה. הגל הקולינרי הזה נגע בעצב חשוף וחסך שהיה קיים בחברה. הצרכים הבסיסיים של האדם הרי אינם משתנים, אולם הזמינות של המענה עליהם, או אופיו, משתנים ללא הרף והנה נמצא כאן בעצם מוצא שאין יותר נגיש ממנו, מאשר לגעת באותה פעולה הישרדותית יומיומית הנקראת אכילה. האוכל הוא רק אחד מה אלמנטים שיוצרים את החוויה שאנו קוראים לה אכילה. זו פעולה שאנו מפעילים בה את כל החושים סימולטנית. היא מכילה צליל ,סביבה, תחושה וטעם. לכלי, לרהיט, לחלל יש משמעות לא פחות חשובה מהאוכל עצמו ולפעולת האכילה. בהסתכלות קצרה לתוך ההיסטוריה של אוכל ואכילה, אחד המושגים התרבותיים המייצגים את תפיסה זו הינו המשתה. המשתה הוא אחד משיאי היצירה הקולינרית החווייתית. הוא מספק פלטפורמה לחגיגה של האוכל ואמנות האכילה. המשתה איננו ארוחה, הוא הצגה, הוא אירוע רב חושי המשתמש בכל אמצעי כדי להעביר חוויה. הטעמים שבו נקלטים לאו דווקא דרך הפה אלא באוזניים, באף, בעיניים ובהלמות הלב. המשתה הוא יצירת אמנות מורכבת המכילה אלמנטים חברתיים, בידוריים וחושניים.