קומקומים כאמירה: עבודותיה של סטלה להב

מאת: רוית לצר.

המאמר לקוח מ- "1280" – כתב עת לאמנות הקרמיקה, בהוצאת אגודת אמני קרמיקה בישראל, גיליון 9, אביב 2004. עורכת כתב העת: שרה הקרט

הקומקומים היו אבני הדרך ביצירתה של סטלה, פרי של מפגשים, סדנאות והתנסויות בחומר. בעזרת הקומקומים השיבה למצבים ולאתגרים חדשים והגיבה עליהם. לקומקום ולכלי החומר השימושיים תפקיד חשוב בחיי היומיום ובתרבות האנגלית ממנה באה ובה גדלה עד שהייתה בת עשרים ושלוש.

סטלה נולדה בלונדון בשנת 1942. כפשרה עם הוריה, שהתנגדו לבחירתה באמנות כדרך חיים, החלה ללמוד עיצוב חלונות ראווה ב- College of Distributive Trades בלונדון. לאחר שנה עברה ללמוד אמנות ב- St. Martins School of Art, ששכן באותו בניין, ולפרנסתה עבדה כמעצבת של סמלי מכוניות וכותרות לפרסומות.

לישראל הגיעה דרך תוכנית של הסוכנות היהודית לביקור בן שלושה חודשים שהתארך לשנה, ובזמן זה התגוררה בקיבוץ מעגן מיכאל. כבר במהלך שנה זו החליטה לעזוב את אנגליה ולעבור ולהשתקע בישראל. כאם לשלושה ילדים קטנים, החלה ללמוד בחוג לקרמיקה של אורה איילון ברמת השרון, ובתוך זמן מה החליטה להקים סטודיו משל עצמה ולהתפרנס ממכירה של כלים שימושיים. כדי להשלים ידע כללי וטכני שהיה נחוץ לה, נסעה והשתתפה בסדנאות קרמיקה רבות ומגוונות בחו"ל. היא למדה אצל אמנים רבים, בכללם מייקל קסון (Michael Casson), ג'ון גליק (John Glick), סינתיה ברינגל (Cynthia Brinegle), דייויד פירת' (David Frith), ביירון טמפל (Byron Temple), סנדי סימון (Sandy Simon), ועוד, שהשפיעו רבות על השקפת עולמה האמנותית ועל יצירתה הקרמית.

במשך שנות עבודתה יצרה סטלה מאות קומקומים, מקצתם מוכרים לנו, מקצתם נראים שייכים לתקופות אחרות וליוצרים אחרים. הקומקומים שעשתה הושפעו מהאמנים שפגשה, אך בחלוף הזמן השתמשה בידע שרכשה והצליחה לבנות שפה ייחודית משל עצמה. האמנים שלמדה מהם הושפעו מברנרד ליץ' (Leach) ומהמדה (Hamada), וכך גם היא בעקבותיהם.

הכלים שיצרה סטלה חופו בזיגוגי אפר ונצרפו בצריפת חיזור. כשהחלה למכור עבודות בישראל, היו כליה שונים מאלה שנראו בשוק המקומי. האמנים שיצרו בחומר בתקופה זו הושפעו מאוד מתרבות העשייה הגרמנית, ואילו בחנויות נמכרו כלים מתוצרת לפיד ונעמן. ההצלחה במכירות הייתה רבה, וסטלה יצרה כלים שימושיים שנמכרו בחנויות ובמכירות בביתה, שממשיכות עד היום.

מזמן שהחלה לעבוד משתמשת סטלה בחומר שמכין בעלה, הארי, ושהותאם על ידם לתהליך עבודתה. את הכלים צרפה פעם אחת לטמפרטורה של º1220 ואחדים מהם עישנה לאחר סיום השרפה הגבוהה.

במשך השנים יצרה סטלה כלים שימושיים שונים ורבים, והקומקומים, שלא היה להם ביקוש רב בשוק המקומי, הפכו למוטיבים שחוזרים בעת חיפוש צורני וכעבודה לתערוכות נושא.

בשנת 1990 השתתפה בסדנה שהעביר האמן ההונגרי אמרי שרמל (Imre Schrammel) בחיפה (בתרגומה של מוד פרידלנד). עבודותיו של האמן היו שונות בתכלית מכל מה שעשתה עד אז, אך דרך עבודתו ונגיעתו בחומר השפיעו על דרך מחשבתה בשנים מאוחרות יותר. שרמל בנה את פסליו בחומר, ולאחר מכן השתמש בלוחות עץ על מנת ללחוץ עליו ולשנות את צורתו ללא נגיעת היד. בשנים שלאחר הסדנה החלה להתרחק משימושיות הקומקום, עיוותה ושינתה את צורתו עד שלבסוף הפך לחפץ שאיננו שימושי כלל.

סטלה אימצה את דרך עבודתו של שרמל והחלה לטפל באופן דומה בקומקומים שיצרה על הגלגל. דמותם של הקומקומים השתנתה באחת, והם הפכו רכים וכמו אנושיים באופיים. העבודה על הקומקומים הללו נעשית כאשר החומר רך מאוד, מיד כשהוא מנותק מהאבניים, רכות הכלי ורטיבותו מביאה אותו לידי התמוטטות שמצויה בשליטתה של סטלה, ובידיה ההחלטה מתי לעוצרה. בסוף התהליך נראים הקומקומים כנוטים ליפול, כמי שנחים על צדם, שעצרו תוך כדי תנועה. עם הזמן הפכו הקומקומים מתלת-ממדיים לדו-ממדיים, ודוגמה בולטת לכך ניתן היה לראות בקומקום הגדול שהציגה בשיתוף עם המעצב סיני בר בביאנלה הישראלית לקרמיקה בשנת 2002. גודלו של הקומקום היה 2.5 X 2.5 מטרים, והיה עשוי עץ, סול, מחברים קרמיים ומדפי תנור.

במקביל לכל אלה לקחה סטלה חלק בגלריה "8 ביחד" בירושלים, שם הציגה ומכרה את עבודותיה לאורך שנים. סטלה העבירה סדנאות שרפת רקו, ולימדה עבודה בחומר בסטודיו שבביתה במושב חניאל. בשנים האחרונות חזרה לעסוק בציור, והשפעת הכלים שיצרה והעיטורים בהם השתמשה ניכרת בציורי הנוף הגדולים.

סטלה לא חדלה לעבוד בחומר עד מותה בשנת 2011.

הכוח וההומור, האנרגיות ליצור ולעבוד ללא הפסקה,
האהבה הגדולה לחומר הקרמי ולבני אדם, כל אלו היו סטלה.
אוהבים ומתגעגעים.

למידע על קורס פיסול קרמי בבית בנימיני

פורסם תחת מאמרי העשרה, קרמיקה / 2 למאי, 2013 / אין תגובות »