על אוצרות מנקודת מבט אישית

מאת: רונית צור

תחום האוצרות מרתק והופך למרכזי מעצם היותו רב השפעה על קביעת האג'נדה האמנותית של מוסדות תרבות שונים ולהיפך. האוצר אוחז בידו מפתח חשוב לחשיפה לקהל הרחב של היצירה המתפתחת בתוככי הסטודיו של אמנים שונים. באפשרותו לעודד אמנים שהוא מאמין בפוטנציאל של יצירתם, ולחבר יוצרים שונים תחת מטריית תערוכה משותפת. הדבר מתקיים גם בהקשרו של בית בנימיני.

כאשר נפתח בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, לפני כשנתיים היה ברור שזו הזדמנות ייחודית לשים את תחום הקרמיקה במרכז הבמה, בלב האזור המתפתח של סטודיות וגלריות בדרום תל אביב, ולהציגו כתחום מגובש שלוקח חלק בשיח האמנותי והעיצובי.

היות והמקום מצהיר על עכשוויות ופתיחות נסיונית נראה היה לי מתאים, כשלקחתי על עצמי את הניהול של הגלריות, לפנות לאוצרים נוספים מלבדי בעלי תובנות קרמיות מחד אך בעלי נקודות ייחוס שונות לאמנות, מאידך. כאלה שבזכות קשריהם השונים יביאו לבית בנימיני את קהלם, יעלו שאלות מגוונות ונושאים שונים לדיון בתערוכות שיאצרו, יתרמו לרלוונטיות ולאטרקטיביות של המרכז למציגים ולמבקרים בו כאחד.

טליה טוקטלי. צילום: שי הלוי

במשך השנתיים הראשונות לקיומו של בית בנימיני הוצגו בו עשר תערוכות נושא קבוצתיות ושש תערוכות יחיד. בכל תערוכה ניבנה תהליך עבודה משותף עם האוצר שנבחר כך שתישמר מסגרת ההנחיה הכללית שהוגדרה במרכז ויתאפשר הביטוי הייחודי של האוצר. אני מדמה אוצרות של תערוכה קבוצתית לניצוח על תזמורת מרובת כלים. כדי שיצליח וישאיר את חותמו דרוש תאום בין כל הגורמים הלוקחים בו חלק: היצירה, המנצח, הנגנים, הכלים, אולם המופע. כך גם בתערוכה – הנושא, האמנים, העבודות, החלל אופן התצוגה, הקטלוג - כל אלה אמורים, תחת שרביטו של האוצר, ליצור יצירה שלמה ומהודקת. תערוכה קבוצתית נהגית בדרך כלל על ידי האוצר - הוא בעל החזון, הוא שבוחר את התמה של התערוכה, את ההיגד שהוא רוצה להעלות ולדון בו. הנושא יכול להיות חברתי, פוליטי, משיק למדיית הקרמיקה, בעל נקודת מוצא אישית פרטית או אמירה על תחום עצובי, תרבותי.

התערוכות הקבוצתיות שהוצגו במקום העלו דיונים מעניינים על הקשר בין היוצר לבין חומר הגלם המשמש אותו (של מי האדמה הזאת / אוצר: ערן ארליך), על נושא הקיטש והיצירה הקרמית העכשווית (אוברקיטש / אוצר: רועי מעין), על האופצייה הקיימת בשבר הקרמי כנקודת מוצא ליצירה חדשה הנשענת על עברה (שבר, שבריריות / אוצרת: אילת זהר), על החמור המשמש אייקון בתרבות הקרמיקה הישראלית עכשווית כאובייקט שהוא גם בעל קונוטציות רעליות (חמור / אוצרת: רויטל בן אשר), על משמעויות של פרידה והפלגה (הפלגה/ אוצרת: תרצה ילון קולטון), עיצוב צעיר של בוגרי אקדמיות ( Shift / אוצרות: שלומית באומן ורוית לצר).

כאמנית קרמיקה מזה שנים עניין אותי להרחיב את העיסוק שלי לתחום האוצרות. במהלך כזה מביאים את הרקע והחיבור האישי כאמן אך מניחים  בצד את היצירה העצמית ונכנסים לתוך עולמו של היוצר האחר. התרומה היא ביכולת ההתבוננות החיצונית, בהבאת ההיכרות עם חלל התצוגה ואיך הוא משפיע על העבודות המוצגות, במתן פרשנויות נוספות ומרחק מעט אובייקטיבי יותר לאופני התבוננות אפשריים בהיקף היצירה המוצגת.  אוצרות יכולה להיות מרובת גישות, תהליכים ורובדים. על פי רוב במהלך העבודה על תערוכה נתקלים בהפתעות בלתי צפויות, מתעורר הצורך בגמישות ובהתאמות. נקודת הפתיחה היא ברורה אך הדרך יכולה להוביל לתערוכה שונה לחלוטין מזו שהאוצר תיכנן מלכתחילה.

בעבודה שלי מול אוצרי התערוכות בבית בנימיני, לאחר שגובש וסוכם נושא התערוכה, היה חשוב לי לשמור על חופש היצירה שלהם, לחשוף אותם לאמני קרמיקה שיכולים לתרום ביצירתם לתערוכה המתוכננת, לעזור בהפקת התערוכה והקטלוג ובעמידה בלוחות הזמנים. במרבית התערוכות התקיים שיח גלריה או מפגש יומי לסדרת הרצאות הנוגעות בנושא התערוכה.

לעומת תערוכה קבוצתית העבודה על תערוכת יחיד היא ממוקדת אמן. בסדרה של מפגשים בסטודיו מקלפים את המעטפת, מגיעים לליבת הדברים המעסיקים את אותו יוצר, מבינים את התהליכים שהוא עובר ומנסחים את ההדגשים שרוצים להבליט. זהו תהליך אינטימי שלתוכו האוצר והאמן מביאים את עצמם,  מנהלים דו-שיח בונה המתגבש לכדי טקסט, העמדה, והתערוכה המוגמרת. ישנן תצוגות של מקבצי עבודות הקיימים בסטודיו של האמן והרחבתם לכלל אמירה שלמה ומדויקת, יש ותהליך העבודה המשותף נבנה ספציפית לתצוגה בבית בנימיני עם הקשרים לתצוגות אחרות במקום.

התערוכה הנוכחית המוצגת בבית בנימיני, תל אביב, ברלין, במעבר, התאפיינה בתהליך אוצרות חווייתי שעברו כל משתתפיה יחדיו. אין זו תערוכה שנרקמה בראשו של אוצר שבחר לבטא תמה מסוימת, אלא ראשיתה במפגש מקרי שלי  עם הדמוט ביטיגר, אמנית רב-תחומית מברלין אשר עבודותיה מטפלות בנושא המהגרים בעירה. היות ובית בנימיני  ממוקם בלב התהוותה והתגבשותה של אוכלוסיית מהגרים מגוונת, נראה מתאים ומעניין להעלות פרשנויות אמנותיות שונות על תופעת ההגירה בתל אביב ובברלין. שלושה אמנים ישראלים העוסקים  בהיבטים מקומיים על מצבי ארעיות והיות במעבר הוזמנו להצטרף לפורום דיון משותף שמטרתו לבחון ולגבש תערוכה בנושא. קבענו לקיים מפגשים תקופתיים על מנת לשתף אחד את השני בתהליכי העבודה ולהתעדכן בכיווני ההתפתחות של היצירות. למעשה היתה בכך סוג של יצירה נוספת, רוחנית, בה ידע כל אחד את חלקו במכלול התערוכה, נוצרו שיתוף והדדיות לקראת תצוגה אחת מגובשת, זאת בשונה מהנהוג בתערוכות קבוצתיות בן לא מתקיים חיבור בין האמנים השונים אלא כל אמן עובד באופן עצמאי מבלי שיהיה מודע לחלקו במארג הכולל של התערוכה. תל אביב, ברלין, במעבר אמורה להיות מוצגת בשתי הערים התוססות והדומות מבחינות רבות - ערים קוסמופוליטיות, המהוות מרכז תרבותי רב לאומי, אטרקטיביות ומחוספסות, סקסיות, מאתגרות ולעתים מוליכות שולל.

פורסם תחת בית בנימיני, גלריה, תערוכה / 17 ליוני, 2013 / אין תגובות »