כמה מילים על דימוי 1 – מאירה אונא

צילום צמד כלים

  מאירה אונא  

צמד כלים. מאירה אונא צילום: יוליה צוקרמן

מאת מירי פליישר

כשאני מסתכלת על צילום צמד כלים זה של מאירה אונא, אשר יכול בקושי להימנות עם הכלים השימושיים המותאמים היטב לשולחן בורגני, בעל ביתי מכובד ישראלי, נושא מורשת אירופה, משפיעת התרבות בסביבתנו, אני מקשרת אותם דווקא למסורת ראשונית..., נועזת וילדותית שגם פיקאסו העדיף. אבל גם למסורת שנבנתה והתפתחה בעיקר ביפן מסביב לטקס התה והכלים המשמשים אותו.

גישה חומרית ראשונית זו ביפן, מושרית לדעתי, מדת הטבע השינטו המשפיעה עד היום, למרות נוכחותם של הבודהיזם ודתות אחרות. כמו כן אי אפשר להתעלם מהשפעת תרבות הזן בודהיזם ופרותיו האמנותיים: הקליגרפיה והרישום בדיו, עם התנועה האיטית והמינימליסטית של המכחול. מינימליזם מכוון ומודע.

חופש במגע

יש משהו בזוג זה שמשדר חופש במגע עם החומר המחוספס, בלתי מלוקק ובלתי מלוטש, מכלים חופשיים ואף עליזים של קיץ, לא לגמרי מכוסים, בנגיעות מכחול צבעוניות, עזות וחד משמעיות, עליהן חריטות מצומצמות של פנים כנראה.

חופש, שליטה טכנית, בטחון עצמי ואמירה ברורה.

יש לנו כאן כלים לא מסורתיים, אם כי אין להכחיש שהם כלים מכילים, שזו בהחלט מסורת, כלים פיקאסויים, ראשוניים ונועזים.

עבודותיה של מאירה אונא הוצגו בגלריה הקטנה אוצרת: תרצה ילון קולטון

פורסם תחת כללי, מאמרי העשרה / 20 לינואר, 2014 / אין תגובות »