כמה מלים על דמוי 2 – המטחנה

Tamar Nissim | Mathena

דימוי מתוך "המטחנה", מיצג של תמר ניסים שהתקיים בערב הפתיחה של התערוכה "סל צריחה" / אוצרת: רז סמירה. צילום: הגר מיטלפונקט

אישה בחלוק לבן

מאת מירי פליישר

אישה בחלוק לבן של עובדת שרות יושבת על הרצפה, נשענת על גוש חומר שניכר כי אצבעות כרסמו בו בפראות, שערה שמוט על פניה, נראית ואיננה נראית לעצמה, לפניה ובין רגליה סל פלסטיק ורוד ממנו נפלו קרעי חומר בוצי שיש לשער שהיו בתוכו ועברו דרך הרשת שלו כבמסננת. יושבת על הקרקע אבלה כמו לפני אסון חייה, אסונות חייה, כשחלקי הבוץ והסל המרוטש, מלוכלך ולא נשלט מונחים בין רגליה. שתי ידיה עדיין אוחזות בו מנסות את מה שלא הצליחו כנראה לעשות, סדר.

חיי אישה עמלה, חיי אישה צעירה, חיי עובדת במשרה המחייבת לבישת חלוק לבן נקי מול שברי בוץ חייה וחיינו. אישה כמו איש מחויבת לתפקיד ולאפשרויות ההתקיימות האנושית הכלכלית, שאינן רבות. מחויבת לעצמה, לסדר החברתי, לקיום העצמי ולקיום במסגרות מסודרות ונקיות והנה היא "שפוכה".

עצובה בעיצבונה של האישה הלוחמת הזו, אמנית, תמר ניסים, וגם גאה ביכולתה לבטא מצב נשי/אנושי בחריפות כזו באמצעות גופה וחומר קראמי שאותו אני משוחדת לאהבה.

פורסם תחת כללי, מאמרי העשרה, פרפורמנס / 30 לינואר, 2014 / אין תגובות »