ביקור בתערוכה IN HOUSE בבית בנימיני

אורלי נזר

משתתפים: אופיר זמודזיאק, אורן ארבל, אלון גיל, אלינה טופרמן איתן, אמנון עמוס, אנה כרמי, בוריס כץ, גיא ג'אנה, דורי שכטל זנגר, אסתר בק, אתי גורן, בתיה מרגלית, ג'קרנדה קורי, יעל נובק, לאוניד גוסין, מיכל אדלר שלו, מרסל קליין, נועה אלמגור בן דור, נצה בר, נעה היינה, רוית לצר, רונית צור, רונן ימין, רועי מעין, רחלי רוטמן גרג'י, רינה פלג, רני גילת, רעיה שטרן, שירה סילברסטון, שלומית באומן, שלי שביט, שמאי גיבש, תרצה ילון קולטון.

אוצרת: אסתר בק

אלינה טופרמן איתן

אלינה טופרמן איתן

בתערוכה IN HOUSE מוצגות עבודות עכשוויות של היוצרים הנמנים על צוות בית בנימיני, מרכז לקרמיקה עכשווית בדרום תל-אביב. העבודות מבוססות על אובייקט יחיד ועל מיצב, חלקן תלויות על קיר, על פדסטל ועל מדפי תצוגה. לשמחתי התערוכה, באוצרותה של אסתר בק, איננה תערוכת נושא ולפיכך מהווה הזדמנות לבחון מה מעסיק את אמני הקרמיקה העובדים בבית בנימיני ומשתתפים בתערוכה, כמייצגים חתך אפשרי של אמני הקרמיקה בישראל.

אתי גורן | Eti Goren | ללא כותרת

אתי גורן | Eti Goren | ללא כותרת

כפי שניתן לצפות מתערוכה המציגה מעל שלושים אמנים בשטח גלריה ולא מרחב מוזיאלי, רוב העבודות מבוססות על אובייקט או מיצב בקנה מידה קטן. התערוכה מציגה עשרות עבודות ואדון כאן רק במקצתן.

ג'קרנדה קורי | Jacaranda Kori | מנחה לאל הטקילה

ג'קרנדה קורי | Jacaranda Kori | מנחה לאל הטקילה

יצירתה של שירה סילברסטון "פעימות" הנמתחת מהתקרה ועד הרצפה, שלחה אותי למראה מקום חזק בעולם האמנות: שנדלייר מרהיב עשוי עשרות אלפי טמפונים, עבודה בשם "The Bride" של האמנית הפורטוגזית ג'ואנה ויסקונסלס (Joana Vasconcelos) אשר הוצגה לראשונה בביאנלה בונציה בשנת 2005. היצירה של סילברסטון איננה ממש שנדלייר אלא קישוט שנמצא בין שנדלייר למובייל מעל למיטת תינוק. העבודה התלויה על התקרה מורכבת מחישוקי פלסטיק, חוטי סטן ורודים וכפות פלסטיק של אבקת תחליף חלב לתינוקות. מתחתם ערמות של גלילי חמר לבן צרוף. מגדלים אשר יכלו להיות של מטבעות זהב אבל אלו ערמות המורכבות מן הריק שבתוך כף המידה של פורמולת החלב. בין אם ריק או תכולה, מייצגים את אלפי הפעמים (או הפעימות – כשם העבודה) שהאמנית ניגשה אל קופסת האבקה והכינה את מזון התינוקות. עם שנדלייר הטמפונים ויסקונסלס הביאה עבודה פוליטית עם קונטקסט מסוים שבו טמפונים המייצגים את החוויה והבזות הנשיים עוברים הזרה כשנכללים בדימוי קישוטי מפואר כדוגמת שנדלייר. סילברסטון יוצרת הזרה לכפות מידה של אבקת תחליף חלב תינוקות ומביאה קונטקסט אחר, של אם עסוקה שהטיפול בתינוקות מכלה את ימיה והזמן והפעולות הולכים ונצברים בערמות שעל הרצפה, ריצפה, שהיא מקום זר גם לכלי קרמיקה וגם למזון תינוקות. הזמן של האם העסוקה מיוצג בעזרת זמן דחיסת החמר לכף הפלסטיק, זמן המתנה להתכווצות, זמן הוצאה מהתבנית, זמן צריפה, זמן בניית המיצב. המלאכה הסזיפית, המחויבת של האם ושל בעלת המקצוע נמזגים. מה שאנו רואים הוא בעצם שארית של מיצג אשר התרחש הרחק מעיננו הצופים, חלקי החמר מהווים עדות לפעולות שהתרחשו ולגוף של אמנית שהיה נוכח ועתה נעדר. יצירתה זו של סילברסטון מהווה תפנית פנימה שבה היא מנפישה ומייצגת בעזרת המלאכה של הקרמיקה זהות אחת שלה מני רבות.

Noa Heyne | נעה היינה

Noa Heyne | נעה היינה

עבודה נוספת אשר אני קוראת כייצוג עצמי נשי היא יצירתה של ג'קרנדה קורי. טכניקת האסמבלז' משמשת אמניות קרמיקה רבות לשם ייצוג עצמי. היא מאפשרת להציג זהות מורכבת שאיננה קבועה אלא נתונה להשתנות מתמידה. קורי, ילידת מקסיקו, מחברת יחד סגנונות ומקורות השראה, עבודת יד, תבניות לחיצה, אבניים, אקסטרודר, התייחסות לטבע, למסורת הקרמיקה המערבית והפרה קולומביאנית ולאמנות הפולקלור של מקסיקו. החיבור בין טכניקות עבודה, שיחזור רדי-מיידס תעשייתיים עם בניית יד מהווה אמצעי של האמנית לנהל משא ומתן עם הדימויים והשיטות ולומר משהו חדש. כמו בדחיסה של סילברסטון חימר לתוך כפות הפלסטיק, כך גם ביצירתה של קורי, בתהליך ההעתקה והשכפול של חפצים ישנים, יש משום הפיכה של האובייקטים לאורנמנטים, החפצים המקוריים משתנים מלהיות "דברים" לזיכרון. בעבודת הקרמיקה של האמניות יש אזכור מובנה של החלטות ופעולות אשר מדגיש את ההבניה שעושה האמנית באופן אקטיבי, סוג של העצמה באופן ייצוגה העצמי, היא איננה מלקטת או משתמשת פאסיבית של דימויים אלא משכפלת מחברת, משנה לפי הצורך ובונה דימוי חדש.

Oren Arbel | אורן ארבל

Oren Arbel | אורן ארבל

העבודה של אורן ארבל "ארוחת בוקר על הגבול הסורי" מהווה גם היא אסמבלז'. בסיס העבודה הוא אריח בטון מ"בית המפקדה הסורי" ליד עין-זיוון, עליה פלטת ברזל חלודה שנמצאה בשטחי האש סביב עין זיוון, עליה מעמד לביצה רכה עשוי בעבודת אובניים וכפית עשויה בלחיצה לתבנית גבס, שניהם עשויים פורצלן שרוף שריפה ראשונה בלבד (1000 מעלות), כלומר לא הגיעו לשיא תכונותיהם החומריות, המעניקים מראה ומרקם של עבודה בתהליך, או אב-טיפוס. נפגשתי לראשונה עם ארבל בעת שנתן הרצאה על מסעו וישיבתו בחברת קדרים מקומיים בבוסניה וגיאורגיה. התרשמתי אז כי כמדריך טיולים וקדר בחר לעצמו את עמדת הקדר-אתנוגרף, דימוי בעל מקום נכבד במסורת של הקדרות, אשר נוצר מתיעוד מפגשים משמעותיים בין קדרים מערביים לקדרים כפריים במדינות מתפתחות, בחיפושם אחר האוטנטיות. הדימוי הוא של אספן מידע בנוגע לתהליכי עשייה, מראיין ומתעד, אך גם מפשיל שרווליו ועובד עם הקדר המקומי, אולם התיעוד של מפגשים אלו בה בעת מיקם את הקדרות האוטנטית במקום אחר, כפרי ומסורתי. לנוכח הקדרות האוטנטית הנמצאת "שם" (בבוסניה וגיאורגיה), כיצד ניתן לקבל את היצירה הקרמית הישראלית, הנעשית בסדרות קטנות וכביטוי אישי של האמן, רחוקה מלהיות יצירה מקומית אשר צפויים אנו למצוא בחנויות המזכרות של שדות התעופה? אני נמנעת מלהתייחס ליצירה כמשקפת אחד לאחד ביוגרפיה אישית, ורואה בה ייצוג של שאלת האוטנטיות עמה מתמודדת קדרות הסטודיו העכשווית. ארבל יוצר אסמבלז' מחומרים ודימויים הזרים זה לזה ואפילו זרים לתרבות הישראלית, חיבור הניתן לקריאה כהצעה לשקול מחדש את המושג "אוטנטיות" ואת האפשרות להכילו על עבודות סטודיו עכשוויות, המציגות ניואנסים של התרבות אשר עשויה להיות מרובדת, מבולבלת צורמת ולא עקבית.

אורן ארבל | Oren Arbel

‏Teapot on a stand

עבודה נוספת של ארבל נקראת "Table" ומורכבת מארגז תנובה שחור, רגלי שולחן מיציקות פורצלן, את התבנית יצר מגילוף גוש גבס בהשראת גילופי עץ סיניים מסורתיים. ברגע הראשון העבודה נתפסת כאסמבלז' של חפצים שמצא האמן וחיבר יחד ליצירה מקורית, ומייצגת גישה של "אאוטסיידר" לקרמיקה אשר מציג מצאי של כלי קרמיקה תעשייתיים אשר אסף. אולם מתברר שתהליך היצירה הכולל תהליך ממושך של מלאכת יד מציע רובד נוסף לקריאה של העבודה. מורגשת מודעות למצב העכשווי של תעשיית הקרמיקה בפרט ותחום הקרמיקה בכלל בעולם המערבי, ומתוך כבוד למיומנויות של בעלי המלאכה מציע ארבל אסתטיקה המבוססת על ממשקים. התעשייה והמלאכה מהווים עבורו מקורות לדימויים ורעיונות אודות טכנולוגיה וייצור, ובסיס למחקרים אמנותיים חזותיים ואינטלקטואלים בהם הנושאים מלאכה ומיומנות מקבלים תהודה ומשמעויות מורכבות.

שמאי גיבש | Shamai Gibsh | ללא כותרת

שמאי גיבש | Shamai Gibsh | ללא כותרת

יצירתה של שלומית באומן "מתוך הסדרה |אזל أستنڧ "|Ran Out עוסקת בתיעוד ובדומה לעמדה שהצגתי בנוגע ליצירתו של אורן ארבל, באומן משלבת בין היותה "אאוטסיידרית" המתבוננת על תרבות הקרמיקה ממרחק, ויוצרת שכפולים של רדי-מיידס מדימויים לעתים זרים לתחום הקרמיקה, עם היותה אמנית קרמיקה וקדרית בעלת נגיעת יד מומחית. בסדרה "אזל" יצרה באומן דיון על התכלותם של משאבים טבעיים, חפצים או מושגים שאוזלים לנו ע"י כך שמפגישה בין חומרים זרים ודימויים זרים, ויוצרת עבודה עשויה חומר קרמי מחרסית מקומית שאזלה בישראל ובעולם (S5), ופורצלן, האופנתי והאציל שבחומרים. הדימויים המקוריים מהם באומן שואבת את ההשראה ליצירתה, יוצרים הנגדה מבחינה תרבותית, טכנולוגית וצורנית, והממשק בין החומרים מביא לסדיקה ועיוות, באופנים היוצרים רובד חדש של משמעות ליצירה. חוקרת האומנות ג'ורגן וייטברג מציינת כי המאפיין הבולט ביותר של קרמיקה עכשווית הוא המחזור של אובייקטים מקרמיקה מתוך הבנה שיש לאובייקטים הללו משמעויות קיומיות ופסיכולוגיות. בדרך זו תפקידה של האמנית מקבל אופי של ארכאולוגית ואנתרופולוגית, וכן של אלכימאית היוצרת מהשאריות הללו יצירת אמנות.

שירה סילברסטון | Shira Silverstone | פעימות (Beats)

שירה סילברסטון | Shira Silverstone | פעימות (Beats)

אלינה טופרמן מציגה בתערוכה שלושה תבליטי קיר המייצגים את הקשר ההדוק שבין קרמיקה ואדריכלות, דרכו מבוטא בצורה הברורה ביותר הקשר בין הקרמיקה לחלל. טופרמן משלבת בין גיאומטריה מדויקת פרקטית של אריח קרמיקה עם הטריות והרכות של החומר הקרמי, בין הדיוק והתכנון לטבעי והמקרי. כמו ביצירות הקודמות שתארתי גם כאן שטח הפנים של התבליטים מהווה תיעוד של פעולותיה של האמנית, פרפורמנס אשר התרחש זה מכבר בזמן ומקום אחרים. לא רק הזמן של העבודה מתרחב אלא גם המרחב שלה, שכן הטקסטורה המדמה נוף, אדמה, זרימה מוציאה אותנו אל החוץ, אל מקומות פתוחים שהם מעבר לגלריה.

שלומית באומן | Shlomit Bauman | מתוך הסדרה "אזל | أستنڧذ | "Ran Out

שלומית באומן | Shlomit Bauman | מתוך הסדרה "אזל | أستنڧذ | "Ran Out

יצירתה של נועה היינה "גוף/נוף, [1/5]" עשויה אקווה רסין, פיברגלס, קוץ בניין וצבע. תבליטים המהווים העתק של משהו שהיה בעבר חמר, שכן התבליטים המקוריים פוסלו מחמר ולאחר מכן נוצקו בגבס פולימרי. היינה מספרת כי העבודות בתערוכה מבוססות על התבוננות בפרט מן הטבע ובניית תבליט תוך כדי פירוק והרכבה מחדש של צורות וחללים, לכדי אובייקט שהוא שארית של תהליך, ייצוג מרובד של זהות שהיא בו זמנית גוף, נוף וארכיטקטורה.

גם יצירתו של שמאי גיבש "ללא כותרת" מייצגת זהות מרובדת של קדר, חוקר, צייר, גאוגרף. יצירתו מבוססת על עבודת אבניים, עיבוד ידני וציור בטרה סיגילטה, שיטה עתיקה של צביעה על כלים בשכבות עדינות של חרסית, המעניקה ברק לפני השטח ואוטמת את הכלי ללא שימוש בזיגוג. גיבש משתמש בחמישה עשר גוונים שונים שמקורם מחרסיות שנאספו מהארץ ומהעולם על ידי ועל ידי חברים ותלמידים. לאחר שמצייר על פני הכלים צורות גיאומטריות או צורות המייצגות עבורו נוף מקומי, העבודות נשרפות בתהליך חיזור (רדוקציה) עם חומרים אורגניים. מכך יצירתו מהווה ארכיון של פעולות, טכניקות, מקומות גיאוגרפים ומשאבי טבע. בדומה לקדר האתנוגרף גיבש מייצג דמות של אספן וחוקר שיטות, שהוא גם גיאוגרף המתעד אדמה ונוף.

אסיים את הסקירה הזו בעבודה "ללא כותרת" של אתי גורן. עבודתה של גורן מייצגת טקטיקה של מיצב המעניקה לכלים שימושיים ויום-יומיים נוכחות פיסולית. גורן יוצרת כלים שימושיים באבניים מפורצלן ומתערובת אבנית (stoneware), שורפת שרפת רדוקציה בתנור גז ומשתמשת בגלזורות מאפר עצים. בהצבה תחת מסגרת ה"טבע דומם" כליה הצנועים והמוכרים הופכים למושא להתבוננות ברצינות לה זוכים אובייקטים המוגדרים כאמנות, תוך הרחבת הזמן והמרחב של העבודה אל עבר מקומות אפשריים בהם אובייקטים אלו נחוו והשפיעו על חוויותיהם של אנשים.

אובייקט עשוי קרמיקה אינו חייב בהכרח להיות ברמת ביצוע גבוהה כדי להיות אמנות טובה, אלא ש"רמה גבוהה של ביצוע" מהווה נקודת פתיחה למשא ומתן עבור כל אמן הפועל בתוך שדה זה. איכות היא תכונה פנימית שאפשר לפעול במסגרתה או להתנגד לה, אולם לעולם לא להיות אדישים אליה. העבודות בתערוכה InHouse מתאפיינות ברמות ביצוע וגימור גבוהים ביותר, אשר מעניקים לתערוכה את הכוח שלה, וממחישים שמדובר באמנים שהם גם אנשי מקצוע מיומנים, אשר הידע והמומחיות מהווים בסיס לפעילותם היצירתית. ואם התואר "איש מקצוע" נשמע זר כשמדובר באמנים, נקודת ראותי היא כי היותם של אמני קרמיקה "אנשי מקצוע" היא אחד המאפיינים המרתקים שלהם כיוצרים. התערוכה InHouse מאפשרת מפגש עם עושר של פרקטיקות ותפיסות השונות אודות המדיום עצמו, ומציגה את בית בנימיני כמקום המעודד את החיפוש אחר הניסיוני בחומר, האילתור והאיתגור של שדה הקרמיקה. ניתן לראות כי לצד עבודות המבוססות על טכניקות מסורתיות של קרמיקה, ישנן עבודות שיצירתן חורגת משיטות העבודה ומהחומרים המסורתיים, ובדרך זו קוראות תיגר על המוסדות האמונים על איסוף, שימור, וביקורת.

פורסם תחת אירועים, קרמיקה, תערוכה / 17 לאוגוסט, 2015 / אין תגובות »