אדמונד דה ואל – מסע בעקבות חפצים

מאת: שירה סילברסטון.

..."כקדר, קצת מוזר בעיני שאנשים שיש להם כלים שלי מדברים עליהם כאילו היו חיים: אני לא בטוח שאני מסוגל להתמודד עם חיי הנצח של מה שיצרתי. אבל דומה שחפצים מסוימים אכן משמרים את הדופק של מעשה היצירה. הדופק הזה מגרה את סקרנותי".... (אדמונד דה ואל מתוך הארנבת עם עיני הענבר)

אדמונד דה ואל הוא אחד מאמני הקרמיקה המובילים בעולם ומהכותבים החשובים בתחום הקרמיקה כיום. דה ואל ידוע בעיקר בעבודות המיצב הגדולות שלו, המורכבות מקבוצות של כלי פורצלן מינימליסטים, שהוצגו במקומות רבים ברחבי העולם, בהם מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון והטייט מודרן. בשנת 2010 הוציא לאור את הספר "הארנבת עם עיני הענבר", ביוגרפיה משפחתית, שקיבלה ביקורות אוהדות, זכתה בפרסי קוסטה וגלקסי היוקרתיים והפכה לרב מכר בינלאומי. דה ואל חי ויוצר כיום בלונדון ובעל תואר פרופסור לקרמיקה מאוניברסיטת ווסטמינסטר בלונדון.

"כשהייתי ילד הפצרתי באבי שייקח אותי לחוג ערב, ומאז אני מכייר. הכלי הראשון שלי היה קערית שהכנתי על האובניים. ציפיתי אותה בזיגוג לבן חלבי עם נתזים של כחול-קובלט".... (אדמונד דה ואל מתוך הארנבת עם עיני הענבר)

דה ואל נולד בשנת 1964 בנוטינגהאם שבאנגליה ובגיל 5 היה מפגשו הראשון עם החומר במסגרת לימודי קדרות בקורס ערב לקרמיקה. בגיל 17 עזב את לימודיו בבית הספר לטובת הקרמיקה  והפך לשוליה של הקדר ג'פרי וויטינג.

וויטנג , מורו של דה ואל, היה מממשיכי דרכו של הקדר האנגלי המפורסם ברנרד ליץ', שהפיץ את בשורת הקרמיקה היפנית והשפיע רבות על שינוי הגישה לקרמיקה במערב. במהלך תקופת החניכה שלו,  למד דה ואל מוויטינג לכבד את החומר ולכוונן את עצמו למטרה: יצירת מאות קעריות מרק וצנצנות דבש כמיטב מסורת הקדרות האנגלית.

בתום תקופת ההתלמדות שלו, למד ספרות אנגלית בקיימברידג', ובשנת 1986 פתח סטודיו לקדרות בפאתי ווילס בו יצר כלים שימושיים מאבנית (stoneware).

בתחילת שנות התשעים קיבל דה ואל מלגה לשנתיים מטעם קרן יפנית במסגרתה שהה שנה ביפן, שם, במקביל ללימודי השפה היפנית שהחל באוניברסיטת שפילד, יצר כלים מפורצלן ועבד על ספר שעסק בקדר ברנרד ליץ'.

ב-1993 שב לאנגליה, התמקם בלונדון ובשנת 1995 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בלונדון. מאז הציג עשרות תערוכות יחיד ברחבי העולם והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות. בנוסף, פרסם ספרים ומאמרים תיאורטיים והיסטוריים בתחום האמנות והקרמיקה בדגש על קדרות ועל פיסול קרמי. בעקבות פרסומיו זכה בפרסים רבים בתחומי האמנות והספרות.

מתוך אתר מוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A Museum), לונדון.

"That is my practice - I make things for places." (אדמונד דה ואל, מתוך סרטון שצולם במסגרת עבודות על המיצב Signs and Wonders במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון)

במהלך השנה בה שהה דה ואל ביפן  והחל לעבוד על האבניים עם פורצלן, חומר שכלל אינו קל לעבודה, הוא חש לדבריו כי שב להתחלה ושהיתה זו עבורו הזדמנות לגלות את החומר מחדש וליהנות מחדש מתהליך היצירה. השילוב שעשה ביפן בין עבודת המחקר על ברנרד ליץ' לבין היצירה עם הפורצלן, גרם לו להבין שהוא אינו צריך להיות ממשיך דרכו של ליץ', כפי שהיה מורו ג'פרי וויטינג, ותובנה זו הובילה אותו לדרך חדשה ביצירתו. הוא החל להתייחס לסימבוליות של הפורצלן, למטענו ההיסטורי ולאפשרות הגלומה בו במפגש שבין מזרח למערב, ובמקום ליצור כלי בודד שימושי ולמקד בו את כל התייחסותו, הוא החל ליצור קבוצות של כלים מפורצלן, סדרות שלמות החוזרות על עצמן ונושאות מטען רב תרבותי - כלים מערביים בעלי זיקה לכלי פורצלן מהמזרח. את קבוצות עבודות אלה המורכבות מכלי פורצלן בגוונים שונים של גלזורה סלדון כינה דה ואל  "Cargos" (מטען/משא). הוא החל להציגן בחללים שונים ומקם אותן בין אם על הרצפה, בתוך ארונות, על גבי שורות וטורי מדפים מקבילים במעין תהליך של ניסוי ותהייה, תוך שהוא בוחן כיצד קבוצות הכלים משנות את החלל בו הן מוצגות – מארגנות אותו מחדש,  ואיך גילוין במקומות שונים משפיע על הצופה ועל יחסו לחפצים אחרים שכבר מצויים בחלל. עבודותיו נובעות מדיאלוג בין מינימליזם, מקצב וחלל, ובשנים האחרונות מתייחסות יותר ויותר לנושא אוספים ואספנות.

"There are ghosts and memories of ceramics in this building too." (אדמונד דה ואל, מתוך קטלוג התערוכה Signs and Wonders, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון, 2009)

אחת מעבודותיו המפורסמות של דה ואל הינה המיצב שיצר בשנת 2009 עבור גלריית הקרמיקה המשופצת במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. העבודה "Signs and Wonders" מורכבת מ-425 כלי פורצלן המאורגנים בקבוצות ובערמות על פי מקצב שקבע דה ואל, בדומה למקצב מוזיקלי, על גבי מדף טבעתי עשוי מאלומיניום צבוע אדום. המדף תלוי בארבע שרשראות בתוך כיפה בקוטר שנים עשר מטרים הנמצאת בתקרת הגלריה. העבודה מתייחסת לחלל הגלריה תוך העצמת האדריכלות המרשימה של המבנה, ומקיימת דיאלוג עם אוספי הקרמיקה ההיסטוריים שנמצאים בגלריה, להם נחשף דה ואל עוד בילדותו, וגורמת לייצוגם מחדש.

מתוך אתר מוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A Museum), לונדון.

בתהליך בניית המיצב התמקד דה ואל בהתבוננות בשלושה מאוספי המוזיאון שהיו בעלי משמעות עבורו – אוסף כלי הפורצלן הסינים, אוסף כלי הפורצלן האירופאים מהמאה ה-18 ואוספים של העידן המודרני מוינה, באוהאוס וקונסטרוקטיביזם, ויצר אותם מחדש מתוך הזיכרון. דה ואל מספר כי צורות רבות של כלים שיצר עבור המיצב לא עשה בעבר והן תולדה של אותה התבוננות מעמיקה וממושכת בכלים מתוך האוספים ויצירת זיכרון הכלי כפי שנחרט בראשו. בקטלוג המתלווה לתערוכה כותב דה ואל  שצבעי הכלים המקוריים מתפוגגים, קווי המתאר מיטשטשים ובזיכרון נצרבת הילת הכלי ובמין תהליך זיקוק נחקקת בזיכרונו מהות של כלי, ליבה המולידה יצירת כלי חדש, שהוא מעיין בבואה של פריט מקורי מתוך האוסף ההיסטורי. הצופה המתבונן במיצב התלוי גבוה מעל ראשו רואה אפוא דימוי מרוחק ומטושטש של כלי פורצלן. מבט מרוחק זה משחזר את פעולת האמן, והכלים נחווים כצללית של דימוי הנצרב ברשתית העין לאחר התבוננות ממושכת. הצופה לפיכך יכול רק לשער את שעיניו רואות.

בשלוש השנים האחרונות עוסק דה ואל ביצירתו בשאלה כיצד להציג את כליו בחלל באופן המשמר את תנועתם, מתייחס לחלל בו הם מוצגים ולא מוציאם מהקשרם ומקפיאם, ממסגר אותם ככלים בציורי הטבע דומם של הצייר האיטלקי ג'ורג'יו מורנדי.

הוא החל להשתמש בויטרינות כחלק משפתו הפיסולית ותוך כדי עבודה חילחלה בו ההבנה שהויטרינות, ארונות התצוגה הכולאים את הכלים ומנכסים אותם מסביבתם, למעשה, כולאים גם חלק מחלל החדר או הגלריה בו הם נמצאים. השלב הבא בעבודתו היה להפוך גלריה למעין ויטרינה גדולה בה האוויר העוטף את כלי הפורצלן נטען בהם ובעדינות ושבריריות שהם מקרינים.

באוקטובר האחרון הציג דה ואל תערוכת יחיד בגלריית אלן כריסטי המפורסמת בלונדון תחת השם "אלף שעות", עבורה יצר אחת עשרה עבודות חדשות, בהן עבודת המיצב הגדולה ביותר שיצר עד כה ומורכבת מ-1000 כלי פורצלן קטנים שנעשו על האבניים ומוצגים בתוך שתי ויטרינות גדולות. הכלים כמעט זהים בצורתם והעבודה שהיתה כרוכה ביצירת 1000 כלים כאלה הפכה את התהליך למדיטטבי וכזה הדורש זמן, מוטיב שהאמן ניסה להעביר בדרך התצוגה – לתרגם את זמן היצירה המדיטטבי לזמן שלוקח לצופה להתבונן בכל הפריטים. וכך, אפוא, ברגע אחד של שקט מצליח דה ואל לעצור את הזמן עבור הצופה.

..."אתה מוציא מהכיס חפץ ומניח אותו לפניך, ואתה מתחיל. אתה מתחיל לספר סיפור"... (אדמונד דה ואל מתוך הארנבת עם עיני הענבר)

בשנת 2010 יצא לאור ספרו "הארנבת עם עיני ענבר", תולדה של מסע אליו יצא בעקבות ירושה שקיבל מדודו – 264 פסלוני נצוקה, מיניאטורות יפניות עשויות עבודת יד. אוסף המיניאטורות עבר במשפחתו כמה דורות ודה ואל החליט לחקור מי האדם הראשון במשפחתו שהחזיק באוסף, כיצד ולהיכן הוא התגלגל, איפה נשמר, מי זכה לגעת בו ומה היה טיב מערכת היחסים בין פרטי האוסף לבעליהם ולמקומות בהם היו.

מסעו של אמן הקרמיקה בעקבות החפצים הקטנים הללו, שגודלם אינו עולה על גודלה של קופסת גפרורים, הפך למסע ארוך ומרגש העוקב אחר שורשי משפחתו – משפחת אפרוסי, שושלת יהודית רבת עוצמה של בנקאים עשירים, ששגשגה באירופה של המאה התשע עשרה. בני המשפחה יצאו מאודסה לפריז ולווינה, שם הטביעו חותמם על חיי החברה, הכלכלה והאמנות, אולם, בשנת 1938 הנאצים החרימו כמעט את כל רכושם ולאחר מלחמת העולם השנייה, הדבר היחיד כמעט שנותר מהשושלת המפוארת היה אוסף פסלוני הנצוקה.

סיפורו של דה ואל, דור חמישי למשפחה זו,  מתחיל ב-1871 ומסתיים ב-2009. במהלך מסעו, שנמשך כמה שנים, זמן רב משהתכוון לו בתחילה, ביקר בבתים בהם גרו בני משפחתו בפריז, וינה ויפן. שם,  מישש את קירות החדרים בהם הוצג האוסף, התחקה אחר יצירות האמנות שהיו תלויות בבתים אלה וכיום מצויות במוזיאונים, עקב אחרי חליפת מכתבים מהמאה הקודמת ובד בבד טווה את סיפור משפחתו, כשהשאלה שהנחתה אותו לאורך כל הדרך היתה – כיצד חפצים מגלמים זיכרון או ליתר דיוק, האם הם יכולים לשמר זיכרונות.

"הארנבת עם עיני הענבר", שיצא לאור בישראל בשנת 2012 בהוצאת ידיעות ספרים (בתרגומו של אביעד שטיר,) הוא סיפור על עלייתה ונפילתה של שושלת יהודית, על אובדן זהות וגילויה, על זיכרון ותקווה, על חפצים ועל היסטוריה של מגע.

..."השאלה איך מטפלים בחפצים, איך משתמשים בהם, ואיך מעבירים אותם הלאה אינה סתמית עבורי. זאת השאלה שלי"... (אדמונד דה ואל, מתוך הארנבת עם עיני הענבר)

למידע נוסף על קורס קדרות למידע נוסף על קורס פיסול קרמי

ספרות:

דה ואל, אדמונד (2012). הארנבת עם עיני הענבר (מאנגלית: אביעד שטיר), תל אביב: ידיעות ספרים. נזר, אורלי (2011). "אמנות פוגשת תיאטרון", 1280 כתב עת לתרבות חומרית, 23, עמ' 54-58 De Waal, Edmund (1999). New Ceramic Design, Madison, WI, U.S.A: Guild publishing. De Waal, Edmund (2009). Signs and Wonders: Edmund De Waal and the V&A Ceramics Galleries, London: V & A Publishing

פורסם תחת מאמרי העשרה / 26 לנובמבר, 2012 / אין תגובות »